מינוי שטרית זה לא ענין של MeToo אלא סיפור על טוהר מידות
הממשלה כנראה שכחה: "העדר כתב אישום או הרשעה אינם ואסור שיהיו תנאי למינוי. המבחן הציבורי, המוסרי והערכי הוא זה שעומד כאן על הפרק ולפיו אם ישנה עננה כבדה מעל ראשו של שטרית עליו הנטל שתוסר, ולא הפוך"
בשנת 1997 מינתה הממשלה את עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועמ"ש. אין צורך להכביר בתיאור חשיבותו וכוחו השלטוני רב העוצמה של התפקיד. המינוי של בר-און, בהיותו פעיל פוליטי, חבר במרכז הליכוד ומי שמונה על ידי שר משפטים דאז צחי הנגבי (שהיה גם מתמחה במשרדו בעבר), עוררה ביקורת חריפה. בעקבות המינוי הוגש בג"ץ. בר-און הכריז על התפטרות.
הפרשה של בר-און הולידה את "ועדת שמגר" - "הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה". עם ייסודה נתבקשה הועדה לבחון בין היתר את אמות המידה הנדרשות בעניין כשירותו של המועמד למשרה העוצמתית.
אחת ממסקנות הועדה, שבין חבריה כיהנו נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר ז"ל, פרופ' רות גביזון, פרופ' דוד ליבאי ועוד, הייתה, כי "כמי שמופקד על הגנתו של שלטון החוק, כנדרש בדמוקרטיה בעלת משטר ומנהל תקינים, נדרש המועמד להיות בעל אישיות בעלת רמה מקצועית רב-גוֹנית וגבוהה ביותר הממזגת בתוכה הקפדה על יושר אישי, יושר אינטלקטואלי, כיבוד עקרונות, אי-תלות נפשית ונאמנות לערכי היסוד של המדינה".
על רקע הדברים הללו, אפשר להבין את הביקורת הנוקבת על אישור מינויו של שר המשפטים לשעבר מאיר שטרית כחבר הוועדה לבחינת המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. כמי שעתיד להיות אמון על בחירתו של האדם שיהא בעל כל אותן תכונות נעלות הנזכרות לעיל, נדרש שטרית להיות צח וזך שבעתיים.
אבל לשטרית יש בעיה. עננת ענק מונחת בעברו שלא הופרכה עד כה. לא על ידי שטרית ולא על ידי אף אחד מטעמו. העובדות הן כדלקמן: הסכם סודי היה; והתחייבות לתשלום דמי שתיקה לעוזרת בסך 270,000 ₪ ניתנה (סכום שלבדו יכול להעיד על חומרת הטענה וממשות האיום), האם התשלום הלא שגרתי הזה אכן היה פיצוי בגין הטרדות מיניות? לפי הפרסומים אז כשהתפוצצה הפרשה וגם השבוע- זו הייתה העילה להסכם.
חזרתי למקורותיי כדי לבדוק אם יש עוד משהו שאפשר להגיד שלא אמרנו לפני שבע שנים על נציג ממשלת השינוי בוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה, ולהלן ממצאיי:
דמי השתיקה בסך 270 אלף השקלים היו על שבעה מקרים שונים! של הטרדה מינית, שבעניינם יש תיעוד לרבות שיחות מוקלטות. בהצלחה לוועדת האיתור— ברוך קרא (@baruchikra) November 8, 2021
מי שלא השכיל להבין את הבעיה החמורה שבמינוי, וגם על כך יש לתת את הדעת, הוא לא אחר משר המשפטים גדעון סער, מי שמינה את שטרית לתפקיד. מבחינתו, כפי שהשיב, כל עוד האיש לא נחשד ולא נחקר ולזכותו קריירה עשירה בשירות הציבורי - הוא כשיר למינוי. האמנם?
נכון, אין לנו מידע מה עשה שטרית ומה לא, האם פגע בעוזרת (הוא או אחר מבני ביתו) ואולי לא חטא בדבר, אבל דמי השתיקה וההסכם הסודי לבדם מספיקים. הם מכתימים את האיש ומוציאים אותו מכלל אפשרות של לקחת חלק בנבחרת האישים שזכו לקחת חלק בוועדה החשובה הזו, שהכרעתה יש בה להשפיע על כל אזרח ואזרחית בישראל. קבוצה שאנשיה ראוי וחובה שייבחרו בקפידה יתרה ויקבלו בזכות את אמון הציבור. לא ברור מה הטעם היה גם לפנות לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה - מוסר אמור להיות לכל אחד, לא צריך משפטן כדי שיגיד לכם ולכן מה מוסרי ומה לא.
התשובה לשר סער ולכל שרי הממשלה שתמכו ואישרו את המינוי המביש הזה היא, שהעדר כתב אישום או הרשעה אינם ואסור שיהיו תנאי למינוי. המבחן הציבורי, המוסרי והערכי הוא זה שעומד כאן על הפרק ולפיו אם ישנה עננה כבדה מעל ראשו של שטרית עליו הנטל שתוסר, ולא הפוך. אם ישנו ערפול אודות דמי השתיקה (הגבוהים!) שיתכבד שטרית ויסביר. עד אז, ולמרות שהכל חוקי - אין לאיש מקום בפאנל המכובד שיכריע על זהות היועמ"ש.
זה לא ענין של MeToo או "מתקפת נשים" או "עליהום פמיניסטי", התובנה היא בסיסית הרבה יותר - אמות מוסר וטוהר מידות ללא תלות בחקירה או כתב אישום או הרשעה.
הכותבת היא עו"ד בעלת משרד עורכי דין, מומחית בדיני עבודה ומרצה בנושא הטרדות מיניות
React to WordPress
