מיצג 'סיפורה של שפחה' הוא לא נבואת זעם, כך הוא עוד עלול להתממש
שמחה רוטמן חושב שמייצג 'סיפורה של שפחה' הוא קמפיין הפחדה. פרופ׳ גילה שטופלר, מרצה למשפט חוקתי ודיקנית, מסבירה מדוע המייצג אינו נבואת זעם שקרית אלא חשש אמתי שעוד עלול להתממש
מייצג השפחות של תנועת הנשים בונות אלטרנטיבה צובר תאוצה בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית ובסוף השבוע האחרון השתתפו אלפי נשים במייצגי שפחות ברחבי הארץ. המייצגים מעוררים הזדהות עמוקה אצל רבים במחנה הליברל דמוקרטי ומאידך מעוררים זעם ולעג בקרב תומכי הרפורמה, כפי שמוכיחה תגובתו של שמחה רוטמן הטוען כי מדובר ב״קמפיין הפחדה שמסית בטענה השקרית שישראל תהפוך ל"סיפורה של שפחה"״. התנגדותו הנזעמת של ח״כ רוטמן מצביעה על כך שמייצגי השפחות מזקקים בתמונה אחת עוצמתית אמת עמוקה בנוגע למצב הנשים בישראל ולמצב הדמוקרטיה הישראלית.
הספר סיפורה של שפחה, של הסופרת מרגרט אטווד, מספר על עולם דיסטופי בו משטר תיאוקרטי השתלט על ארה״ב. בשל ירידה דרסטית בפוריות המאיימת על קיום האנושות משתמש המשטר בהצדקות דתיות כדי לשעבד נשים ולהפכן לשפחות שמטרתן בחיים היא ללדת את ילדי המנהיגים במקום נשותיהם העקרות. המסר של הספר הוא שהשילוב בין כוח מדינתי בלתי מוגבל לחזון תיאוקרטי קיצוני עלול להביא לרמיסה מוחלטת של זכויות האישה בשם הציווי האלוהי, וזאת אף במדינות בהן ניתן היה לחשוב כי בהן זה לא יקרה.
בניגוד לדברי רוטמן, בחינת המסר האמור בהקשר הישראלי מבהירה דווקא עד כמה הוא רלוונטי למצבנו. בהיבטים מסוימים מדינת ישראל הקריבה כבר מעת הקמתה את זכותן של נשים לשוויון על מנת לרצות גורמים דתיים פטריארכליים. בשל כך, ובשל סיבות נוספות ובהן הכיבוש והיחס לאזרחי ישראל הערבים, ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה ליברלית מלאה אלא דמוקרטיה ליברלית פגומה. בעוד שבתחומים מסוימים המשפט הישראלי מחויב לתפיסה ליברלית שמגנה על זכויות הפרט, ובכללן זכויות נשים, ורואה בכלל האזרחים אנשים שווים וחופשיים, הרי בתחומים אחרים המשפט הישראלי נותן קדימות ברורה ומכוונת לאופי היהודי של המדינה על חשבון זכויות האדם והאישה.
לכן, לצד הישגים ניכרים במאבקן של נשים בישראל לשוויון, לאורך השנים נותרו תמיד איים של אי שוויון קיצוני, שהבולט בהם הוא כפיית דיני נישואין וגירושין דתיים על כל הנשים בישראל. הכפפת כל הנשים היהודיות בישראל לדינים דתיים פטריארכליים הנקבעים בידי דיינים גברים, חרדים ברובם, הבזים לאורח החיים החילוני ולזכותן של נשים לשוויון, משעבדת היבט מרכזי של חייהן לחזון תיאוקרטי קיצוני כבר שנים רבות. כעת התחייבה הממשלה החדשה למפלגות החרדיות והחרד״ליות להרחיב עד מאוד את התחומים בהם נשים תוכפפנה לחזון התיאוקרטי שלהן. שתי התחייבויות מרכזיות שהליך חקיקתן כבר החל הן הרחבת ההדרה של נשים כמעט מכל מקום במרחב הציבורי בו נמצאים גברים המסרבים לשהות במחיצתן מטעמי דת, כולל אקדמיה, מופעי תרבות ועסקים פרטיים, וכן הרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים כך שיוכלו לדון גם בסכסוכים אזרחיים בהסכמת הצדדים.
המשמעות של מימוש ההתחייבויות הללו במקביל לעיקור כוחו של בג״צ באמצעות הרפורמה תהיה מתן כוח מוחלט לתפיסות קיצון תיאוקרטיות להכתיב את התנהלותן של נשים במרחב הציבורי, ולהכפיפן לסמכויות בתי הדין הדתיים בתחומים נרחבים בהם הם מנועים מלעסוק כיום. אף כי הרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים צפויה לפגוע בכלל הנשים, היא תפגע במיוחד בזכויותיהן של נשים המשתייכות לקהילה החרדית, לקהילה המוסלמית ולקהילה הדרוזית, שתאלצנה בלחץ קהילותיהן להסכים להתדיין בכל העניינים האזרחיים בפני בתי דין דתיים המפלים אותן לרעה.
כך, בחסות הממשלה החדשה מתממש בישראל החזון הדיסטופי של מתן כוח מדינתי בלתי מוגבל לגורמים דתיים לשם הכפפת נשים לחזונם התיאוקרטי. יתרה מזו, ההסכמים הקואליציוניים, התבטאויות הפוליטיקאים החרדים והחרד״לים, והצעות החוק הרבות המוגשות או ממתינות להגשה, כגון חוק איסור הכנסת חמץ לבתי החולים, חוק יסוד: לימוד תורה, והתחייבויות כספיות מרחיקות לכת למפלגות החרדיות והחרד״ליות, מבהירות כי הרפורמה המשפטית היא רק שלב ראשון במימוש חזון תיאוקרטי חרדי ומשיחי. לא פלא אם כן שמייצג סיפורה של שפחה מעורר הזדהות עמוקה בקרב מתנגדי ההפיכה וזעם ולגלוג בקרב תומכיה, שכן הוא מגלם לא רק את הפגיעה החמורה בנשים אלא גם את הפגיעה החמורה בכל ערכיו של המחנה החילוני-ליברלי. לכן, צודקים הטוענים שיש לחתור למסגרת חוקתית חדשה המסדירה את החיים בישראל, ובמסגרת זו לא זו בלבד שאין להסכים לשום החלשה של בג״צ, אלא שיש לדרוש את חיזוק ההגנה על ערכים ליברליים ועל זכויות נשים במרחב הציבורי ובמשפט, כולל איסור על הדרת נשים, הנהגת נישואין אזרחיים, ונטרול כוחם הכופה של בתי הדין הדתיים וגורמים דתיים אחרים על אזרחי ישראל.
דווקא מכיוון שנשים הן תמיד הראשונות לשלם את מחיר הפשרות בין המחנה התיאוקרטי למחנה הליברלי אין כמו מייצג סיפורה של שפחה כדי לזקק ולהבהיר מה עומד בבסיס החזון התיאוקרטי משיחי של חברי הקואליציה ועל מה אסור למחנה הליברלי להתפשר.
פרופ׳ גילה שטופלר היא מרצה למשפט חוקתי ודיקנית בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים