בתה של אחת החטופות בעזה: "אל תמחקו את עזה, זה לא יעזור לנו, זה רק יביא לסבב עוצמתי יותר בפעם הבאה"
חברת 'נשים עושות שלום' נטע הימן מינה, בתה של דיצה הימן בת ה-84 שנחטפה על ידי החמאס, מפצירה במקבלי ההחלטות לחשוב אחרת וקוראת: "כשיגיע הרגע ויהיה משא ומתן על הפסקת אש, נצלו אותו בכדי להגיע להסכם קבע. ההיסטוריה מוכיחה שזה אפשרי"
דיצה הימן בת ה-84, חברת קיבוץ ניר עוז וממקימי הקיבוץ, נחטפה מביתה על ידי החמאס. דיצה טיפלה בתינוקות בקיבוץ, וכל ילדי הקיבוץ הראשונים עברו תחת ידיה. היא למדה עבודה סוציאלית בגיל מבוגר, והייתה שנים רבות עו"ס ופקידת סעד, ואפילו עבדה במקצוע עד אחרי גיל 80. לדיצה יש 4 ילדים ו-12 נכדים, לא כולל הילדים של בן זוגה לשעבר וילדיהם, שגם הם נכדים ומחשיבים אותה לסבתא, ועוד כמה נכדים מאומצים וחמישה נינים. נטע הימן מינה, ביתה, וחברת 'נשים עושות שלום', משתפת במה שעב עליה ועל משפחתה מאז ההתקפה נוראית.
"שבת בבוקר, מתעוררת כמו כולם לתוך הזוועה, מיד טלפון לאמא. אצלה הכל בשיגרה, היא בממ"ד נעולה. בשעה 10:00 לא מצליחה ליצור איתה קשר יותר. אני בודקת, גם האחים שלי לא. אנחנו מתחילים לטפס על הקירות, אם כי בעיקר חשבנו שזו בעיית קליטה. הזמן מתארך והיא לא חוזרת אלינו.
השעה 16:00, אחותי מתקשרת בוכה. "התקשרתי לטלפון של אמא וענה לי מישהו במבטא ערבי "It`s Hamas, its Hamas". אין לתאר את חוסר האונים. עוברות כמה שעות ואנחנו מקבלים מידע שהשכן שמע אותה צועקת "הצילו", יצא עם אקדחו וניסה לירות. הוא ראה שהם רבים, הם התחילו לירות עליו והוא חזר, למרבה המזל לממ"ד שלו.
הימים עוברים ואף אחד לא יוצר איתנו קשר. ביום שלישי בבוקר אני מדברת לראשונה עם השכן, גם הוא עבר טראומה לא קטנה, אי אפשר היה להתקיף אותו מיד. הוא מדווח שראה אותם מובילים אותה והיא נראתה בריאה ושלמה. בשלישי בערב, האחיין שלי מתקשר בוכה ואומר "יש סרטון של סבתא בפייסבוק של החמאס". הסרטון מאשש את דברי השכן, היא נראית בריאה ושלמה ורואים שמעלים אותה על טנדר. בשעה 21:00 סופסוף טלפון מהצבא, רוצים לבוא. הגיעו, לא חידשו כלום, היא חטופה יודעים את זה מהסרטון. תודה, באמת. אבל לפחות אנחנו יודעים שהצבא יודע עליה. זה לא עוזר במאום לדאגה.
והבוקר? הבוקר אני כועסת. על מי אני כועסת? יש את ה'ברור מאליו'. אני כועסת על האנשים הנוראיים שחטפו את אמא שלי, ועשו פוגרום וטבח בקיבוץ שלי. אני כועסת על החמאס ועל הג'יהאד ועל איראן ששלחו אותם.
אני כועסת על הממשלה ועל חברי הממשלה הארורים שבגללם הצבא שמר על סוכות בחווארה במקום לשמור על אמא שלי. שכבר כמעט שנה עושים הכל בכדי לחמם את הגיזרה. שהמחדל הוא על כתפיהם, וגם על הכאוס והעובדה שלחלק גדול מהמשפחות עדין לא הגיע נציג רשמי. אני כועסת על יגאל עמיר, ועל המעודד שלו מהמרפסת, שהצליחו לעצור את הממשלה היחידה שהבינה שמשהו כאן חייב להשתנות. אני לא יודעת להגיד אם אני כועסת על הצבא והמודיעין, זה גדול עלי כרגע. אבל מעבר לכל אלו אני כועסת על כל ממשלות ישראל מאז שנת 2000 שעשו כלום ושום דבר בכדי לסיים את הסכסוך הנורא הזה.
אמא שלי ורבים מחבריה לקיבוץ ניר עוז שעבר טבח בשבת היו אנשי שלום, אנשים שהאמינו שגם בצד השני חיים בני אדם, אנשים שכל מה שהם רצו זה לחיות בגן העדן הקטן שהקימו. את אחד החטופים, אני זוכרת כפעיל מאוד ב"שלום עכשיו" בשנות ילדותי, האיש הזה נחטף מול העיניים של אשתו בשבת בבוקר.
אז מהמקום הזה אני קוראת לממשלה שתהיה כאן אחרי שהסיוט הזה ייגמר:
אל תמחקו את עזה, זה לא יעזור לנו, זה רק יביא לסבב עוצמתי יותר בפעם הבאה. כשיגיע הרגע ויהיה משא ומתן על הפסקת אש, נצלו אותו בכדי להגיע להסכם, שימו לב, הסכם לא הסדר - קבע. ההיסטוריה מוכיחה שזה אפשרי, הסכמי הפסקת האש אחרי מלחמת יום כיפור הובילו לביקור סאדאת ולשלום עם מצרים, שלום שמחזיק מעמד כבר 45 שנה. זה לא שלום אידאלי, אבל זה שלום.
אצלנו ב'נשים עושות שלום' - אנחנו אומרות: כן זה אפשרי!"
React to WordPress
