ספסל נתינה - לתת וגם לקחת. צילום: תמי יפה

לדעת לתת ולקבל בכבוד ובאהבה

את ספסלי העץ החומים והמדכאים שהעירייה צובעת פעם ב... כולנו מכירים. אז, איך הצליחה אישה אחת למחזר אותם ולהפוך אותם למכרה זהב? בטח חלפתם לאחרונה, איפשהו ליד ביתכם, על פני ספסל עם ארגז פלסטיק שחור, גדוש בחפצים שיד נעלמה השאירה כמה שעות קודם לכן.

בלי בושה, גשו אל הספסל, תושיטו יד וקחו מה שיש בו. ואז, בפעם הבאה שתרצו לזרוק משהו כי נמאס לכם ממנו, כי הצבע מעצבן אתכם או הצ'ופצ'יק נשבר, אולי פשוט תשימו את זה בארגז שעל הספסל, כדי שמישהו אחר יאסוף? אין פה עוקץ. אין פה קאץ'. יש פה נתינה בלי תמורה. יש פה עסקה בלי להוציא חשבונית, שירות בלי מע"מ. המונח המקצועי נקרא קיימות (SUSTAINABILITY) והוא מייצג תנועה גלובלית שתפסה תאוצה במאה ה-21.

אולי זה לא נראה ככה, כי הארגז עשוי מפלסטיק שחור ומונח על ספסל עץ של העירייה, אבל מאחורי המיזם המקורי הזה של "ספסלי נתינה" ניצבת אישה מרשימה, גם ויזואלית וגם אידיאולוגית. סיניה זילברמן מתרוצצת בין ספסלים בכל הארץ ומחפשת את המיקום ההגיוני ביותר להשיק בו ספסל חדש. מיקום שיהיה נגיש למספר רב של נותנים ומקבלים (חלילה לא תורמים ונתרמים, כי לא מדובר בצדקה או בחסד), מיקום שיהיה אינטימי ולא סואן, עם עדיפות למוסדות חינוך, דיור מוגן, רבי קומות וכדומה. כל זה נובע משנות לימודיה של סיניה בז'נבה, שם היא למדה אדריכלות פנים עם דגש על קיימות. פרויקט הגמר שלה היה ZeroHouse שייעודו להשאיר טביעת רגל פחמנית קטנה ככל האפשר, ולבזוז כמה שפחות משאבים שאין דרך למחזר אותם או להשיבם לסביבה.

סיניה זילברמן חונכת עוד ספסל נתינה

סיניה זילברמן חונכת עוד ספסל נתינה. צילום גלי לרמן

במשך יותר מעשור חיה סיניה בשוויץ, שם ממחזרים כחלק משגרת היומיום. כשהשוויצרים זורקים זבל (כזה שאי אפשר למחזר רשמית), הזבל שלהם מדוד. הם משתמשים בשקיות אשפה שמחירן וגודלן נקבע לפי משקל הזבל שנזרק. אם עברת את המשקל המוגדר, עליך להדביק מדבקה שתעיד על כך שבפועל שילמת "קנס" על צריכה מוגברת. את המדבקות עצמן יש לרכוש, וכשם שבול על מעטפה הוא בעצם אגרת דואר, כך מדבקה על שקית אשפה היא אגרת זבל. אבל כל מה שבר מחזור חייבים למחזר. אגב, השוויצרים לא ממחזרים רק משום שמאיימים עליהם בקנס אמיתי אם לא הדביקו מדבקה, הם ממחזרים כי ככה הם מחזירים לקהילה ולסביבה, כי ככה הם התחנכו. תוכלו למצוא על מפתן הדלת השוויצרית או לצד שערים וגדרות שוויצריים, שקיות מלאות בפירות וירקות עודפים - רק לקחת וללכת. איש לא מצפה מכם לשים דבר בתמורה. השוויצרים חיים בפועל את מה שנכתב בתלמוד: "זה נהנה וזה לא חסר", מצווה!

הכל התחיל בערימה של פיצ'יפקעס

במקביל לחייה בשוויץ, סיניה חזרה כל אותן השנים להתאכסן בחגים בדירה התל אביבית של אמה שנפטרה לפני עשור. וככה, בעוד היא ומשפחתה שהו במחיצת רהיטים ישנים וספוגים בערך סנטימנטלי, הבינה סיניה שלא תוכל פשוט לרוקן את תכולת כל הדירה לזבל. כשהם שבו ארצה עשתה סיניה שני דברים. ראשית היא העבירה חפצים רבים למחסן במושב הילדות של בעלה, שם היא עדיין אוגרת להנאתה פריטים שיום אחד יחזרו לראות אור יום במקום אחר או בתצורה קצת שונה; ושנית, היא הורידה אל הספסל שניצב בפתח הבניין התל אביבי ארגז קרטון עם פמוטים, קצת נרות, שטיחי בית, מה שנקרא פיצ'יפקעס. תוך כמה שעות הארגז נותר ריק. לכן סיניה מילאה אותו שוב. ושוב. ושוב.

בשלב הזה היא כבר סיפרה לחברותיה, שגם החלו להשאיר חפצים שכבר לא היה בהם צורך. אלא שהסתבר שיש בהם צורך, רק בבתים אחרים. כאדם שאסתטיקה חשובה לו, סיניה קנתה ארגזים מסודרים ודאגה לסדר בהם את המרכולת שאנשים החליטו להעביר הלאה. מן הסתם היו כאלה שחשבו שגם הארגז מיועד לנתינה... אז, זהו, שלא. הארגזים היום קשורים לספסלים, ותפקידם לשמור על הכבוד של החפץ, של הנותן ושל הלוקח. אם יצא לכם לראות ספסלים שנערמו עליהם ערימות והצטבר בהם לכלוך, ואם חשתם שזה הופך למטרד, דעו שאלה כנראה לא הספסלים של סיניה, כי ברגע שהיא חשה כמוכם, היא הפכה את הספסל למיזם.

לפני כמעט שנה נכנסה קהילת הספסל לפייסבוק (והיא נקראת קהילת ספסל נתינה) והחלה לצבור לה תומכים, שבלשונה של סיניה נקראים "יזמיות" ו"יזמים". האנשים האלה אחראים לתחזק את הספסל על כל המשתמע מכך. עוד ועוד אנשים מבררים כמעט מדי שבוע אם יש ספסל נתינה סמוך למקום מגוריהם, וכשמתגלה שאין, הם לוקחים על עצמם להקים ולתחזק ספסל נתינה. תוך זמן קצר יחסית הספיקה סיניה, בסיוע קהילת הספסל (כי זה הרי חלק מהעיקרון – קהילתיות), להרים מיזם לרגל שבוע הספר – משוררים וסופרים קראו מיצירותיהם לקהל שהתאסף סביב הספסל; ליצור שיתופי פעולה עם עיריות כמו הרצליה ותל אביב; לארגן פעילויות חינוכיות והסברתיות עם מוסדות חינוך כמו בית הספר היסודי רמת החייל וסמינר הקיבוצים; לחבור לערוץ הילדים "הופ" ביום "ילדים עושים שינוי", ובכלל להפוך את חיינו לנעימים יותר, מכבדים יותר וברי קיימא יותר.

עכשיו תורכם לתת ולקבל בכבוד ובאהבה. אם אין ליד ביתכם ספסל נתינה, תעשו מעשה ותשלבו את הרחבת המיזם בחגיגות בת או בר מצווה, בחנוכה של משרד או חברה (כי תכף חנוכה וגם שם מדובר על נס), ואולי סתם כי מתחשק לרענן את הבית על בסיס קבוע בלי להוציא שקל – תחנכו ספסל נתינה ותרגישו איך הלב מתרחב והעולם נושם לרווחה.

מפת הספסלים הארצית. אין אחד ליד ביתכם? אתם מוזמנים לאמץ ספסל. 

ואם תהיתם מה הולך... תהיו יצירתיים! החל מזוג ג'ינס, דרך תחפושות לפורים וכלה במגן ביצים. כן, כן, גם את זה השאירו כבר.