מוצאי שבת, לאחר שכל השבת שמעתי חברים יהודים מספרים כי הם פוחדים, לא מהסכינאים המחבלים אלא מחמומי המוח היהודים, אחרי ששוטר ירה באדם במהלך קטטה בבת ים ואחרי שקראתי את דברי הילד המחבל שבינתיים שוחרר מבית החולים, צייצתי בטוויטר."הקלות בה שוטרים ואזרחים יורים במחבלים מדאיגה. הם באים לרצוח אבל רובם ילדים. חייבים להרגיע, להירגע. זה גולש גם לתחום הפלילי. מרגיש רע. מדאיג".

כיוון שבטוויטר מספר המילים מוגבל, נדהמתי לגלות איזו פרשנות קיצונית נתנו לדברי. כאילו חדרתי למוחם הקודח של קיצוניים שקראו ממוחם הקודח. והיה מי שתרגם את דברי בדרך עקומה ומסולפת, וטען שהכרזתי שירי על מחבלים הוא פלילי.

תוך שניות נפרץ הסכר. כאילו מישהו נתן אישור לירות. הפעם בי.

אסור להיות אנושיים. אסור להרגיש, אסור לעצור רגע ולחשוב. אסור להביע דעה קצת אחרת, כזו  שלא קשורה לימין או שמאל, אלא לרגש, לתחושה. אסור להסתכל לחיים בעיניים ולחשוב שאולי אפשר גם אחרת. למה? כי אז קמים עליך להורגך, גם אם זה וירטואלית. עוכר ישראל שצריך לחסלו, להשמידו. הנה דוגמה לתגובה שקיבלתי: "את נבלה סרוחה שנטפל בך בבוא יומם הקרב של השמאל הקיצוני בוגדת שתומכת ברצח יהודים. נבלה נשחט אותך בעוד מספר שנים ואת חברייך." הפה מפיק המרגליות שייך לרפאל לוי. זו רק דוגמית ממה שחטפתי כי צייצתי בטוויטר את מה שאני מרגישה.

ומה אני מרגישה? שממהרים לירות. שחלק מהמחבלים ילדים. אפשר וצריך לירות, אבל לא בשביל להרוג. רק שנראה שלירות שלא בשביל להרוג זה לא מספיק טוב.

וכיוון שלירות מותר, אז גם יורים במשהו בבת ים כי התקוטט  ודקר אחר, ומחר יירו במישהו כי הוא נראה ערבי והרים יד ברחוב. נגד הירי הזה אני יוצאת. על הקלות הבלתי נתפסת בה ניתן מעין אישור לירי. כתבתי שאני מודאגת שחפים מפשע יהרגו. נראה שפתחתי פה לשטן ופחות מ-24 שעות אחר כך זה קרה. עובד זר אריתראי נורה סתם. אפשר עוד להבין את הירי הראשון. כיון שהאיש נתפס כחשוד אבל הירי הבא והבא והמכות שגרמו למותו? את זה אי אפשר להבין. את זה אסור להבין. לזה בדיוק התכוונתי ולצערי, צדקתי.

על זה צייצתי ונדקרתי. וירטואלית.

הפכתי לאויבת העם היהודי. שמאלנית נתעבת שצריך לירות בה קבל עם ורשת חברתית. רצח וירטואלי שמחר יכול להפוך לרצח של ממש. אולי לא שלי אבל של משהו אחר. איכשהו הסכר נפרץ והכל מותר - לאיים, לקלל, לאחל איחולים איומים אבל להביע דעה עם קורטוב של רגש אסור.

ומה קרה בסוף? ממלא מקום המפכ"ל מבקש לחדד את נוהלי הפתיחה באש כדי למנוע פגיעה מיותרת ובטח בחפים מפשע. העולם מגנה אותנו, והופך אותנו למרצחים, לאלימים. כולם יוצאים נגדנו.

למה? כי לא עצרנו לרגע. אנחנו יהודים, עם סגולה, עם נבחר, עם חסד. במקום זה? מוציאים אדם להורג על לא עוול בכפו בתחנה המרכזית בבאר שבע ומוציאים אותי להורג בכיכר האינטרנט והמקלדת.

אותי אתם מוציאים להורג?  למה? כי ביקשתי לחשוב רגע על הילד פלסטיני בן 13 שאפילו לא ידע מה המשמעות של מה שהוא עושה, לקח סכין כי בן הדוד שלו בן ה-15 אמר לו "בוא נהרוג יהודים"?

והתשובה?

איך היא מעיזה להראות קצת חמלה ואנושיות? נראה אותה שכשידקרו אותה והשוטרים לא יעשו כלום. נראה את היצור המכוער הזה, המקומט, הרע, הדס שטייף כשיפגעו בילדים שלה. "איפה חיילי חברון כשצריך אותם" כתבה אישה אחת. גבר אחר כתב" צריך לשלוף סכין ולנעוץ בה". ככה, ברגע, הסית לרצח עיתונאית שהעזה להגיד מילה. אלוהים שישמור, מה נהיה מאיתנו?  אנשים שוכחים את המסירות שלי, את הדיווחים הבלתי פוסקים, את הפרשיות שחשפת, את העבודה העיתונאית שאת עושה. אנשים שכחו שספגתי אבנים, ששרדתי בקבוקי תבערה, שהציתו לי את הרכב, שהתמודדתי עם גז מדמיע ופצצת בואש, שאני חיה את הסכסוך הזה כבר שנים ארוכות. בשבילי זו לא כותרת בעיתון.

אפשר לירות. יש אישור ממשלה, אבל אסור להרוג. אחרת, במה אנחנו שונים מאחרים? מה מבדיל אותנו?

לא מוכנה לקחת בזה חלק. אני לא מפחדת. אני נשארת בן אדם. עם חמלה. בלי קשר לימין או שמאל. בן אדם... כפי שאלוהים ברא אותי. המסיתים? בשביל זה יש משטרה.