רענן שקד פרסם טור ב'ידיעות אחרונות' בשישי האחרון, בו הוא מספר על חוויותיו מכמה ימים שבהם אשתו טסה לחו"ל והשאירה אותו עם לבד עם שני הילדים. בטור, שחלקו כנראה כתוב בהומור, מתאר שקד את האימה שאחזה בו כשקיבל את רשימת המטלות שהיה צריך להכין - טנא, אקטימל אנה ואלזה, סדנת קאפקייקס ועוד. בין השאר הוא מתאר את העולם הסודי שגילה, שמורכב מהודעות ווטסאפ ומיילים מהגננת, שהוא נוטה להתעלם מהם בדרך כלל או כלל לא מקבל אותם. בהמשך הוא מפליג לספר על ההבדלים בין המוח הגברי לנשי ביחס לגידול הילדים.

אוי, רענן, נפלת שוב למלכודת של הבדיחה הישנה, שכבר העלתה עובש, על הגבר שנשאר לבד עם הילדים ולא מסתדר. חנוך דאום היה שם לפניך, וגם אז זה לא הצחיק. כל הבדיחות האלה על העובדה שנשים מסוגלות לעשות 10 דברים במקביל בדקה וגברים רק יודעים לשבת מול הטלויזיה ולצפות בכדורגל, ושיש ווטסאפ חפירות של האמהות מהגן/מבית הספר ורק האמהות חברות שם, כי הן חופרות וגברים לא מסוגלים לסבול את החפירות על קאפקייקס וטנא לשבועות.

כך נראה מצבו של גבר שאשתו עזה לכמה ימים על פי רענן שקד. צילום מסך, ידיעות אחרונות

רענן, דווקא אתה, שכתבת ספר על ההורות החדשה שאתה חווה, שכתבת על הצפירה שחווה כל הורה בשעה ארבע אחרי הצהרים, כשצריך לרוץ לאסוף את הילדים מהגן? נדמה היה לרגע שאתה מייצג אבהות חדשה, מעורבת, לוקחת אחריות, משותפת, נושאת בעול גידול הילדים. ההורות החדשה נפסקה כשהגעת לקבוצת הווטסאפ של הגן?

גברים, די עם זה. תהיו מעורבים. אל "תעזרו" בבית, תהיו מעורבים, תקחו אחריות. תקראו את המיילים מהגן, תהיו חברים בקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה. תדעו מתי צריך להביא חולצה לבנה ומעדן חלב אהוב ומתי צריך לשלוח עם הילד לכיתה את הנר עם תכונות האור שלו ואת הלב המקושט ליום המשפחה.  גברים מדברים היום על הורות חדשה ועל גבריות אחרת, אז תעשו את זה. הורות חדשה זה לא רק לקחת את הילד פעם בשבוע אחרי הצהרים לגינה הציבורית ללמוד רכיבה על אופניים. הורות חדשה היא הורות שלוקחת אחריות על גידול הילדים.

היום אני אלמן, ומגדל ילדה בת 7 לבד. אני מקבל את כל המיילים מהמורה וחבר בקבוצת הווטסאפ של הורי הכיתה וגם בקבוצה של האמהות של הבנות של הכיתה. נכון, לא קל לגדל ילדה לבד, בין אם את אשה ובין אם אתה גבר, ולפעמים אני מקבל עזרה מהסביבה, וגם לומד דברים חדשים. לדוגמה, שלא נועלים נעליים שחורות עם שמלה לבנה, ושלא נועלים נעלי סירה עם גרביים. כשזוגתי עוד היתה חיה, היתה לנו חלוקה מסודרת של המטלות בבית, כולל מטלות גידול הבת שלנו. לא ?עזרתי? לה, אלא ?השתתפתי? באחריות. יש הבדל גדול בין להגיע בשעה 19:30 מהמשרד ולהגיד לזוגתך: ?טוב, את נראית לי עייפה, אני אספר להם סיפור לפני השינה וארדים אותם?, לבין להגיע בשעה 15:45 לגן/לצהרון ולאסוף את הילדים שלוש פעמים בשבוע כדי שזוגתך תוכל גם לתחזק קריירה משמעותית, להכיר את ההורים/המחנכת/הגננת, לדעת מתי יש יום הולדת אחרי הצהרים ומתי יש טקס בגן ושצריך להביא טנא ואקטימל. זה לא עולם סודי של נשים, זה עולם שאתה בוחר להתעלם ממנו, כי זה נוח לך. לא צריך מוח נשי כדי לזכור שלילד מספר 1 יש מסיבה אחרי הצהרים, ולילדה מספר 2 יש טקס יום ירושלים, ושצריך לבוא היום עם חולצה לבנה וטנא, שבפסח מביאים תפוח אדמה מבושל ומקולף ועלה חסה, ובל?ג בעומר מביאים תפוח אדמה מבושל לא מקולף, ושכדאי לשמור את אריזת הקרטון הריקה של המצות אחרי פסח, כי ביום העצמאות היא תהיה אריזה לחבילת שי לחיילים. זה לא מדע טילים, רק צריך לשים לב ולהיות מעורב.

דרור כהנוביץ' ובתו. צילום: פייסבוק

מעניין שאותם גברים, שמתיימרים לייצג 'הורות חדשה', דורשים לבטל את חזקת הגיל הרך. איזו לגיטימציה יש לכם לדרוש דבר כזה כשאתם לא מעורבים בגידול הילדים כשאתם עדיין בזוגיות? למה אתם נזכרים בהורות שלכם מיד לאחר הפרידה? איפה הייתם לפני כן? בעבודה? למה אתם דורשים מהמורה לכתב אתכם בכל הודעות המייל שהיא שולחת רק אחרי הגירושים, ולפני כן בכלל לא קראתם את ההודעות כי "זה התפקיד של האשה"?

אם ההורות שלכם היתה מעורבת ושוויונית לפני הפרידה, ראוי שהיא תישאר כך גם לאחר מכן, אבל בדרך כלל זה לא המקרה. הורות לאחר הפרידה אמורה להיות שיקוף של ההורות לפני הפרידה. מי שהיה מטפל עיקרי בילדים לפני הפרידה אמור להישאר זה שיהיה המטפל העיקרי לאחריה.

אני צועק את זה כבר שנים. קחו אחריות על גידול הילדים, ורק אז תוכלו לבוא בדרישות. הורות שוויונית מתחילה מהבוקר, עם הסנדביץ' והחביתה והטנא עם מעדן חלב אהוב. לא צריך מוח נשי בשביל זה, צריך לקום מהמיטה ולהתחיל להיות שותף.

לבלוג  'אב במשרה מלאה'