המדינה מתנגדת לאימוץ ילדים של זוגות חד מיניים
המדינה מתנגדת לאימוץ ילדים ע"י זוגות חד מיניים כדי "לא להעמיס עליהם חריגות נוספת". אור סופר תוהה מי במשרד המשפטים והרווחה מאמין שאנחנו מטומטמים ונקנה את התירוץ הזה
עכשיו זה רשמי: המדינה מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות הומואים ולסביות ואין לה שום כוונות לשנות את החוק הקיים לפיו רק זוגות המורכבים מגבר ואישה רשאים לאמץ. ומה הסיבה שנותנת המדינה להחלטה הזו?
"ילד הנמסר לאימוץ נושא תחושה של חריגות לכן רצוי ככל הניתן להימנע מהעמסת 'מטען' נוסף על הילד, בדמות השמתו בתא משפחתי שנתפס בחברה הישראלית היום עדיין כתופעה חדשה ושונה".
העמדה הזו נמסרה בנוגע לעתירה בטענה לאפליה של ידועים בציבור ושל זוגות הומואים ולסביות בהליך האימוץ.העתירה הוגשה על ידי המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת "אבות גאים" נגד משרד הרווחה והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.
הכעס והזעם שההחלטה הזו מעוררת בהחלט מתקבלים על הדעת אבל לפניהם מגיעה בעיקר תמיהה. מה בעצם אומרת המדינה?
ילדים מאומצים הם חריגים מראש. אוקי, נניח. גם ילדים שמנים, ילדים נמוכים במיוחד, ילדים אוטיסטים, ילדים עם לקויות למידה, ילדים פוזלים, ילדים נכים ועוד המון ילדים אחרים הם חריגים. יש בישראל ובעולם כולו המון ילדים שנחשבים לחריגים מלידתם או מהשנים הראשונות לחייהם. הלב הטוב של היושבים במשרד המשפטים ובמשרד הרווחה לא מאפשר להם להטיל על הילדים הללו חריגות נוספת. במילים אחרות, אומרת המדינה, מבחינת החברה, להיות ילד למשפחה להט"בית פירושו להיות ילד למשפחה חריגה. עצם האמירה הזו מתייגת את המשפחות הללו כחריגות ועצם ההחלטה גם מסייעת להשאיר את החריגות הזו על כנה.
התא המשפחתי הלהט"בי הוא תופעה חדשה ושונה, קובעת המדינה וכמובן, לא לגמרי מדייקת. סטטיסטית, מרבית הזוגות החד מיניים מתגוררים במרכז. בלא מעט גנים בתל אביב ובסביבתה כבר מתרוצצים ילדים למשפחות חד מיניות לצד ילדים למשפחות חד הוריות לצד ילדים לשני אבות ואם, לצד ילדים להורים גרושים לצד ילדי מהגרים. כולם היו פעם חריגים אבל נניח גם לזה ונשאל שאלה חשובה אחרת: האם לתוויות הללו "חדש" ו"שונה" יש תוקף ואם כן - מתי התוקף הזה פג? מתי ילד לשני אבות או לשתי אמהות כבר לא יהיה חלק מ"תופעה חדשה ושונה"? כמה ילדים כאלה צריכים להסתובב בינינו כדי שהמדינה תשתכנע שהשונות לא גדולה במיוחד? איזה מספר צריך להראות למדינה? או שאולי בכלל לא מדובר במספר. אולי מדובר בזמן ואם כך, אז כמה זמן? האם עשור-שניים-שלושה זה יהיה סבבה? האם עוד 50 שנה הומוסקסואליות לא תהווה "מטען חורג" על הילד? מתי החדש יהפוך לישן? ובעיקר - עד מתי התירוץ הזה יתפוס?
בישראל פועלים היום כוחות רבים שדואגים למנוע מהתופעה החדשה והשונה להפוך לישנה ונורמטיבית. הם עושים לא מעט כדי להמשיך להחריג להט"בים. הם עושים כל מה שהם יכולים כדי שמשרד המשפטים ומשרד הרווחה יוכלו להשתמש בתירוץ המקסים הזה גם בעתירות שיוגשו ב-2050 וב-2070. אז תבואו עוד 20-30-40 או מאה שנה, כשילדים במשפחות להט"ביות, מבחינה חברתית, יהיו עניין של מה בכך אבל במקביל אנחנו נדאג שזה לעולם לא יהיה עניין של מה בכך.
לא שאני באמת מאמינה שלמישהו שם אכפת מגורל הילדים האלה. כשהומופוביה ממלאת כל נים בגופך לא נשאר מקום להתעניין בילדים רכים שמחכים לזוג אנשים שיחבק, ילטף, יתמוך ויגדל אותם. למי אכפת? שימשיכו לחכות. או שיקבלו זוג הורים סטרייטים (נשואים או ידועים בציבור זה לא משנה. העיקר שהם "תקינים") ולא יהיו חלילה חריגים.
אם למישהו היה באמת אכפת מהילדים האלה הוא היה טורח להציץ במחקרים הקיימים על ילדים לבני זוגות מאותו המין לפיהם אין הוכחות לכך שעדיף לילד להימסר למשפחה הטרוסקסואלית ולא למשפחה להט"בית. לא רק שאין הוכחות כאלה, יש הוכחות אחרות: ילדים במשפחות להט"ביות הם ילדים בטוחים, ערכיים, מאושרים ובריאים יותר.
אם למישהו באמת היה אכפת מהילדים האלה הוא היה שם לב לעובדות: הרוב המוחץ של ההורים שהיכו, אנסו, פגעו והתעללו בילדיהם הם כמובן סטרייטים. בעולם היום חיים מספר בלתי נתפס של ילדים אומללים. איכשהו, העובדה שהם נולדו לגבר ואישה לא הפחיתה מאומללותם.
אבל למי אכפת מהעובדות? ולמי יש זמן לקרוא מחקרים? ולמי אכפת מטובת הילד? יש כאן הומואים שמנסים להשתלט על העולם ולאמץ ילדים ואנחנו חייבים לעצור את זה. מה נעשה? נחריג אותם ואז נאמר שהם חריגים ואז נבקש שיבואו אלינו שוב כשלא יהיו חריגים. מבריק.
ואם לא אכפת להם מהילדים עצמם אז למה שיהיה אכפת להם מההורים הפוטנציאליים, ההומואים האלה? אז מה אם הם משלמים מסים? אז מה אם רובם שירתו בצבא? אז מה אם הם אזרחים תורמים? אז מה אם הומו רווק ממוצע שחי בתל אביב ללא ילדים שייך במקרה לאוכלוסיה שמשלמת הכי הרבה מס במדינה הזו, לזו שמממנת את אלה שלא צריכים את איילת שקד בשביל להיות הורים לעשרה? אז מה? בישראל, לתת כספים או למות על שטחים אלה חובות אזרחיות. והזכויות? תבואו בפעם אחרת, כשתהיו פחות חריגים.