התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית דורשת מהיועמ"ש אביחי מנדלבליט להעמיד לדין את הזמר הראל סקעת בגין המרדה. במקביל סגן ומ"מ ראש העיר הוד השרון, יגאל שמעון, קרא לבטל את הופעותיו של הזמר בעיר.

מה גרם למתקפה חסרת התקדים הזו? ובכן, סקעת העלה פוסט לעמוד הפייסבוק שלו בו קרא לצעירים להט"בים לא להתגייס לצה"ל ולא לשלם מסים בתגובה להחלטת משרד הרווחה ומשרד המשפטים שלא לאפשר לזוגות חד מיניים לאמץ ילדים.

הראל סקעת קורא לצעירים הומואים לא להתגייס

במילים אחרות, סקעת העז לעשות משהו שרבים וטובים נמנעו לעשות לפניו- הוא זרק שתיים וחצי מילים נגד הגיוס לצה"ל, נגד קודש הקודשים, הדביר של חיינו, סלע קיומנו, הארגון היחיד בישראל שאסור באמת להתנגד לו או לערער עליו.

זוכרים את ג'קו אייזנברג, ההוא שזכה בעונה הרביעית של 'כוכב נולד'? סביר להניח שלא ממש. ומדוע? לא כי הוא לא היה מספיק מוכשר בשביל להצליח. פשוט ריאיון אחד שהעניק לידיעות אחרונות אחרי הזכייה חיסל לו את הקריירה. ומה אמר בריאיון? שלא שירת בצבא ושאיננו מתחרט על כך. הדברים כשלעצמם, במדינה כמו ישראל, נתפסים כמעט כעבירה אבל אייזנברג חטא גם בטיימינג: הסיפור הזה התרחש בשלהי מלחמת לבנון השנייה כשהזקפה הלאומית יציבה כיאה ללחימה ממושכת.  אוי, אוי, אוי, איזו טעות פטאלית. זמר בראשית דרכו שמעז גם לא להתגייס וגם לא להתחרט על כך ועוד מתראיין על זה כשישראל "נלחמת על חייה" (היא נלחמת על חייה 70 שנה אבל בואו לא נתקטנן). הריאיון האומלל הזה עורר סערה תקשורתית והתגובות אליו היו חריפות במיוחד. ראש מועצת עומר,פיני בדש דרש להחרים אותו והדרישה הזו זכתה לתמיכתם של ראשי הרשויות המקומיות. בשורה התחתונה, אייזנברג שילם עליו בקריירה שלו ועזב את הארץ בגלל העליהום.

ואייזנברג לא לבד. ההתייחסות היחידה שמותרת למפורסמים בכל הנוגע לצה"ל היא גאווה, אהבה, הערצה, הערכה ועידוד לשירות. אם נבצר ממך להתגייס, אתה חייב לספק תירוץ רפואי מספיק טוב, לא לצה"ל, לציבור כולו שישפוט אם באמת לא היית כשיר או סתם חרטטת אותו. הנה, קחו לדוגמא את בר רפאלי. 14 שנה חלפו מאז שרפאלי החליטה לא לקטוע את הקריירה שלה בשביל לתייק דפים בקריה והתחתנה ב"נישואי כאילו" לגבר שמבוגר ממנה בשנים רבות אבל אף אחד לא שוכח לה את זה. כל כך מגוחך לקרוא על סופר מודל בת 32, אמא לילדה שהטוקבקיסטים עדיין מכנים "משתמטתתתת". יש דברים שאין עליהם מחילה.

הראל סקעת חוטף אש

מאיה בוסקילה למשל הצהירה שהיא דתייה וכך התחמקה משירות בצה"ל. בגיל 30 (!) כשהבינה שהקהל הישראלי יזכור לנצח את הדילוג שלה מעל מדי החאקי היא הביעה חרטה והתגייסה לשירות צבאי מקוצר.

ויש כמובן גם את הראשון שעשה את זה, אביב גפן שה"השתמטות" שלו ליוותה אותו לאורך כל הקריירה. גפן בכלל שוחרר מהצבא שלא ביוזמתו אבל זה לא הפריע לו להכניס את אי- השירות בצה"ל לתדמית המרדן שהוא השתדל מאוד לפתח בעזרת תמונות שלו חשוף חולצה עם הכיתוב "טוב למות בעד עצמנו".

בישראל, לכל אזכור של צה"ל בהקשר שאיננו "אני סוגד לכם", יש תשלום ואנחנו לא זולים במיוחד. לציבור הישראלי מעולם לא הייתה בעיה עם סקעת בכל הנוגע לשירות עצמו. סקעת דווקא כן שירת בצה"ל, כן מופיע מול חיילים בבסיסים ואף חולק זוגיות עם הדוגמן עידן רול, רב סרן בשירות מילואים פעיל שעוזב את הקן המשותף חודש בשנה ומחליף לחאקי אבל כל זה התבטל אתמול בעקבות הקריאה שלו לצעירים לא להתגייס לצבא. אגב, הוא גם קרא לצעירים לא לשלם מסים אבל בסולם הערכי הביטחוני של המדינה הזו, הצבא מגיע הרבה לפני מסים. אי-תשלום מסים הוא פעולה נסלחת (ע"ע קובי פרץ ואייל גולן), גם על שוחד אפשר לסלוח (מי אמר אריה דרעי?) אבל אי גיוס לצה"ל? חס ושלום.

הראל סקעת ועידן רול

סקעת שחט על בימת הפייסבוק את הפרה הקדושה ביותר. הוא העז לומר: שירות בצה"ל זה חשוב אבל גם החיים שלי כאזרח חשובים. גם הזכויות שלי חשובות, לא רק החובות שאתם דורשים ממני ואני מקפיד לבצע בעקביות כבר שנים. הוא העז לומר את מה שרבים חושבים אבל מחרישים: אין שום סיבה הגיונית להעניק ולהעניק בלי לקבל תמורה. אף אחד לא אמור לקבל סטירה מהמדינה בה הוא חי ולהגיש את הלחי השנייה בחפץ לב. בשביל לכלות 3 שנים מחייהם הומואים מספיק טובים? בשביל להחזיק נשק הם מספיק ראויים? בשביל למות ולהרוג הם שווים? במהלך השירות הצבאי הם לא חריגים? אז איך יכול להיות שכשהשירות שלהם נגמר והם דורשים שוויון גם במקומות אחרים, המדינה נזכרת בחריגותם?

אני לא בטוחה בכלל שסקעת באמת רוצה שהצעירים לפני גיוס יישקלו להשתמט או שיימנעו מתשלום מסים. מה הוא כן רוצה? שיתעוררו, שיתאפסו על עצמם, שיבינו שהעובדה שיש 200,000 איש במצעד הגאווה התל אביבי וברוטשילד שני גברים יכולים ללכת יד ביד, לא ממש אומרת שהם חיים במדינה שבאמת מקבלת אותם ורואה בהם אזרחים מן המניין. הוא רוצה שלצד ערך השירות בצה"ל, בני הנוער ייזכרו שיש עוד כמה ערכים, חשובים לא פחות: שוויון זכויות, נאורות, ליברליות, קידמה וכן, גם התנגדות, מרד ומאבק על פניה של המדינה הזו (ולא רק על עצם קיומה). כל אלו הם ערכים נעלים.

להראל סקעת מגיע צל"ש על הפוסט הזה. סקעת הרי לא מטומטם. הוא ידע שהמתקפה תגיע. סביר להניח שידע שהטוקבקיסטים ייכנסו בו, שהופעות שלו יבוטלו, שהם יוחרם, יוקע, יקבל על הראש מכל עבר, שאנשים הזויים יידרשו שישלם את המחיר הכי גבוה שאפשר. ובכל זאת, הוא בחר לא להחריש. עצם פרסום הפוסט ראוי להצדעה.

יש רגעים בהם מותר לשבור את הכלים. יש רגעים בהם חובה לשבור את הכלים. מתוך כל המאבקים הלהט"בים אני לא בטוחה שהייתי שוברת את הכלים בדיוק על המאבק הזה (על סדר העדיפיות הפנים-קהילתי אכתוב בהזדמנות אחרת) אבל אני יכולה להבין למה סקעת כן.

יש לי בעיה רצינית עם האנשים שמגדפים את סקעת ומאחלים לו סוגים שונים של מיתה אבל יש לי בעיה הרבה יותר גדולה עם הנאורים הליברלים שמצקצקים עכשיו בלשונם וטוענים שהם דווקא בעד שוויון זכויות לגייז אבל "סקעת עשה מעשה חמור" ו-"יש דברים שלא עושים".

אתם צודקים. יש דברים שלא עושים.

לא מפלים בלי למצמץ ובלי להניד עפעף אוכלוסייה שלמה על רקע העדפה מינית. את זה לא עושים.

ואם עושים, מתמודדים עם ההשלכות.

תגיות , , , ,