אם ב-1998 היו מבקשים מכם לזרוק את המילה הראשונה שעולה לכם לראש כשאתם רואים את שרה נתניהו, סביר שהייתם אומרים "פיצה". הג'אנק פוד הזה הפך לסמל, אחרי שאשת ראש הממשלה הכינה (או לפחות כך טען בעלה) פיצות עבור הסטודנטים השובתים למען הפחתת שכר הלימוד. ניסיון ההשתקה הזה שלהם הייתה לא רק מביכה, אלא בעיקר עצובה – משום שהיא הראתה עד כמה הזוג נתניהו מנותק מהעם. בבחינת, אם אין לחם תאכלו פיצה.

פאסט פורווד כמעט 20 שנה קדימה, והנה – לא רק שהמצב לא השתפר, אלא הוא החמיר. הפערים בין העשירים לעניים רק הולכים ומקצינים, ובזמן שמחוץ לבית ראש הממשלה מפגינים נכים שאמורים לחיות בפחות מ-3,000 שקל בחודש, בפנים ניקול ראידמן מתלוננת על הסדקים במטבח המעון. סליחה, באחד ממטבחי המעון. אתמול, כיאה למי שרואה את עצמה כפוליטיקאית בעתיד, היא גם החליטה לקחת יוזמה ולצאת אל העם המפגין בחוץ עם סטפה של שטרות. על פי הדיווחים היו בידיה בין אלף לאלפיים שקלים – ככה, הכסף הקטן שבארנק - ואותם היא פיזרה בין הנכים.

 

כנראה שמאז אותה הפיצה, לא ידע מעון ראש הממשלה אקט כל כך מנותק. אני מניחה שראידמן תתרץ אותו בכך שליבה הרחום לא היה יכול לעמוד בכל אותם פיסחים שצועקים בחוץ. ואם יש לה להעניק – אז למה לא? אבל אפשר לחשוב על כמה סיבות טובות:

  • אם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא יכולה לגייס כספים באופן רשמי. נניח על ידי גיוס החברות הסלביות שלה. היא בקלות יכולה להרים הפקה נוסח אלו אותן היא מרימה לימי ההולדת שלה, להביא את החברים של בן זוגה המיליארדר, ולגייס סכום לא מבוטל, שאיתו יהיה אפשר באמת לשנות דברים.
  • אם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא יכולה להתראיין על כך בעיתון. להרים קמפיין שבמסגרתו היא תדבר על מצבם העגום. לעורר את המודעות הציבורית למאבק ואת התמיכה בהם, בייחוד על רקע הכעס בנושא חסימות הכבישים.
  • אם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא יכולה לצאת להפגין איתם. תארו לעצמכם איזה אפקט יהיה לתמונה שלה שוכבת על הכביש כששוטר מגיע לפנות אותה בכוח. אם הייתי רואה תמונה כזו שלה, אולי אפילו אני הייתי מצביעה לה.
  • אם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא יכולה לתת להם עבודה. יש לה חנות, היא עובדת על לא מעט פרויקטים, לבן זוגה יש לא מעט עסקים – מניחה שהם בקלות היו יכולים לסדר כמה ג'ובים לאנשים עם מוגבלויות.
  • אם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא יכולה לשלוח להם בגדים. באמת. אתם יודעים בכמה אפשר למכור באי ביי נעלים של גוצ'י כמו אלו שהיא מוכרת בחנות שלה?
  • אם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא יכולה לדבר עם החברים שלה. אתם יודעים – אלו שהיא אוהבת להתהדר בשמות שלהם, כמו ליברמן או כמו ביבי ושרה בכבודם ובעצמם. לחץ עליהם, אפילו באופן פומבי, יכול לעבוד לא פחות אם לא הרבה יותר מאלף שקל אקראיים.

ואם ראידמן כל כך רוצה לעזור לנכים, היא בהחלט יכולה לתרום להם כסף. אבל לא עדיף לעשות את זה דרך עמותות מסודרות? אלו לא אנשים שמקבצים נדבות. זה לא מה שהם באו לעשות. אלו אנשים שמעוניינים לחיות בכבוד, אז למה לא לאפשר להם את זה? הרי המונח "מתן בסתר" מיועד בדיוק כדי למנוע מצבים כמו אלו – שנועדו להאדיר ולהגדיל את הערך של הנותן, על חשבון השפלתם של אנשים שגם ככה מגיעים מעמדת נחיתות. אחת כמו ראידמן, שהגיעה ממצב כלכלי קשה, בוודאי יכולה להבין את זה.

הלוואי והייתי יכולה להאמין לראידמן, שאמרה אתמול "נקלעתי להפגנה ופשוט נקרע לי הלב". אבל איכשהו נראה, עם ההצרה על השאיפות הפוליטיות שלה, זה יותר נראה לי כמו פעולה שנועדה לסחוט עוד קצת לייקים. קנייה בכוח ממש של קולות הגולשים/הצופים/המצביעים. ממש כמו שגאידמק נטה לעשות אי אז בעשור הקודם, וכולנו יודעים לאן הוא הגיע. בעצם, למישהו יש מושג לאן הוא הגיע?