הרשת שוב גועשת והפעם - על ההחלטה שלא להעמיד את משה איבגי לדין בגין עבירות המין שיוחסו לו, ולהחתים אותו על הסדר מותנה, במקום להגיש נגדו כתב אישום.

אז דקה לפני שאביע את דעתי (המקצועית והאישית), בואו נזכר בעובדות: הפרקליטות הודיעה ביום 6/8/17, כי תעמיד את השחקן משה איבגי לדין על ביצוע עבירות של הטרדה מינית ומעשים מגונים בארבע נשים.

על ביצוע עבירות המין המיוחסות לאיבגי למדנו מהרשתות החברתיות. מישהי רשמה פוסט בפייס, המשטרה החלה בחקירה, ארבע נשים העידו, וחלקן אף התעמתו איתו. לפי כלי התקשורת, במהלך העימות איבגי התנצל, וטען שלא התכוון לפגוע.

היום פורסם, כי במקום להגיש כתב אישום, ייחתם עם איבגי הסדר מותנה. מישהו הדליף לתקשורת, והעליהום התחיל. הוא שמאלני אז הוא מקבל הסדר, ומה יהיה עם המתלוננות, ומה זה אומר עלינו כחברה, ולמה אנחנו לא כמו באמריקה שם הוקיעו ומוקיעים כל מי שחשוד בהטרדה מינית (ראו מקרה הרווי ווינשטיין).

אז קודם כל, קריאת הרגעה. אנחנו לגמרי אמריקה.

הרשתות החברתיות עובדות גם על איבגי וגם על אחרים שחשודים. עובדה, איבגי, שחקן עסוק מאוד ומוערך, לא עובד כבר למעלה משנה. פרויקט metoo צובר תאוצה (ובצדק), ונשים מבינות שהן לא אשמות. זה המטריד, ורק המטריד אשם. יש עוד כמה שמעזים לדבר על החוצפה של להתלונן אחרי שנים, אבל שמעתי דעות גם של גברים בעניין הזה, וטפילו אחת שאהבתי במיוחד: כשגבר יתייעץ עם אישה מתי להטריד אותה, היא תתייעץ איתו מתי לפרסם את ההטרדה.

משה איבגי

מעשים מגונים בארבע נשים. משה איבגי

ולעניינו: מהו הסדר מותנה? הסדר מותנה הוא הליך חדש יחסית, שנכנס לתוקף רק בשנת 2013, והחלו לממשו רק לאחרונה.

למעשה מדובר בהסכם בין רשויות התביעה (פרקליטות/תביעות), לבין החשוד, שבמסגרתו מתחייבת המדינה להימנע מהגשת כתב אישום, במידה והחשוד יודה בעבירות המיוחסות לו והחשוד מתחייב באחת או יותר מהאופציות הבאות: קנס לאוצר המדינה, פיצוי למתלונן/נת, מכתב התנצלות למתלוננת, התחייבות להימנע מביצוע עבירה, התנדבות, קבלת טיפול, ועוד.

הסדר מותנה אמור להיות מוצע בעבירות קלות יחסית שאינן עבירות ברות מאסר, כגון עבירות שונות של איומים, תכנון ובנייה, ולעיתים אף עבירות של הטרדה מינית. יודגש, רשימת העבירות אינה רשימה סגורה, אך כוונת המחוקק הייתה למצוא דרך ביניים, בין הגשת כתב אישום לבין סגירת התיק מחוסר עניין לציבור.

אף שלאיבגי מיוחסות עבירות של הטרדה מינית, אשר יכולות להיחשב כעבירות קלות לצורך חתימה על הסדר מותנה, מיוחסות לו גם עבירות של מעשים מגונים, אשר מהוות עבירות שעונשן מאסר שיכול לנוע בין 3-7 שנים. במקרה כזה, קשה להבין את ההחלטה להגיע להסדר מותנה, שכן המדובר בהחלטה הנוגדת את כוונת המחוקק ואת הצהרת רשויות התביעה, כפי המופיע באתרים מטעמן.

כאן אציין כי איני מכירה את מלוא העובדות המהוות את התשתית הראייתית להחלטה אם להגיש כתב אישום או לא, וכאלו גם לא התפרסמו. אבל במידה ואכן נשקלת האפשרות להסדר מותנה, אני מאמינה, שלא נמצאו ראיות מספיקות להגשת כתב אישום בגינן או שעדויות המתלוננות חסרות (בכל זאת הליך פלילי), וקיים חשש שלא יהיה בהגשת כתב אישום כדי להביא להרשעת החשוד.

במקרה שאכן קיימת בעיה בראיות או שהראיות אינן מספיקות, או שאינן תומכות ומחזקות את מלוא העבירות המיוחסות לו, הסדר מותנה יכול בהחלט להוות "דרך המלך", ויש לשקול אותו.

במקרה אחר, בו הראיות חזקות במיוחד וניתנות להוכחה, במיוחד בנוגע לעבירות של מעשים מגונים וככל שהמעשים המגונים המיוחסים לו, עומדים ברף הגבוה על פי חוק, חתימה על הסדר מותנה, אינה יכולה להתקיים, ובמילא אינה עומדת בקו ישר עם כוונת המחוקק.

וקצת ברמה האישית, חשוב להדגיש, העמדת חשוד לדין אין בה תמיד כדי להקל על המתלוננת, שתאלץ לעמוד על דוכן העדים, לפרט את שעבר עליה, ולעמוד תחת אש צולבת של הסניגורים ולעיתים של בתי המשפט. לפעמים, ותלוי במתלוננת, כל שהיא רוצה, זה שקולה ישמע, שיאמינו לה, ושהפוגע יוקע על ידי החברה.

בהסדר מותנה, החשוד מודה בעבירות המיוחסות לו, משלם למתלוננת פיצוי על התנהגותו העבריינית כלפיה (אמנם פיצוי נמוך של עד 14,400 ₪, אבל תמיד ניתן לתבוע גם תביעה נזיקית), וחשוב לא פחות, ההסדר מפורסם באתר האינטרנט של פרקליטות המדינה/התביעה, ונסגר לא מחוסר ראיות/אשמה/עניין לציבור, אלא בעילה של "הסדר מותנה". כך שלעיתים, ואם המטרה אינה "לראות את החשוד מאחורי סורג ובריח", יש בהסדר מותנה, גם כדי להקל על המתלוננת, ועל כן מסיבה זו, יש לשקול הסכמה לקבלת ההסדר המותנה.