לא פעם אני מוצאת את עצמי משתוקקת להיות זבוב בישיבות קרייטיב. בדרך כלל מדובר בישיבות שהולידו רעיונות כל כך פוגעניים/דביליים, עד שאני חייבת לדעת מי ישב בחדר, חייך בשביעות רצון ואמר "רעיון גאוני – כן, בואו נלך על השפלת נשים כאילו לא הגענו ל-2017 מעולם. זה מצחיק!". הפעם, לשם שינוי, הייתי מתה לדעת מי הוא אותו אדם שהחליט להעז, לפרוץ מוסכמות וללכת על פרסומת שהיא כל כולה שיר הלל לפות.

כן, כתבתי פות, אבל אחרי שרואים את הסרטון, שהוא למעשה פרסומת לג'ל מולטי ג'ין, המילה פות כבר לא תהיה כל כך מוקצה. אז כאמור, מדובר בפרסומת – אבל דווקא בגלל זה מדובר בצעד ענקי וחשוב. עד כה כל הפרסומות שנגעו לנשים ושניסו לדחוף לנו מוצרי היגיינה כאלו ואחרים, עשו הכל כדי לחמוק מהעניין עצמו. יש לך מחזור? תתחברי לאמא אדמה. את מדממת? תשפכי קצת נוזל כחול ותראי איך הוא נספג. יש לך פטריה? את מוזמנת להסתובב בעיר עם איור חמוד של פטריה לא מזיקה. באופן כללי, את מוזמנת לקנות את המוצרים שלנו כל עוד לא תזכירי מה בעצם הם עושים ולמה הם מיועדים. וחלילה, אל תמנעי מהגברים את פנטזיית האישה המושלמת שלא מפליצה. מולטי ג'ין החליטו לוותר על כל אלו, ולגייס את מיטל אבני, מהעמוד "אמא מדברת על הכל", כדי שתשיר "אני אוהבת את הפות שלי". ככה, ישיר ומצחיק ומבלי להסתתר מאחורי סיסמאות מכובסות.

כמובן שהשיר הזה לא נוחת עלינו יש מאין. הרי הטרנד הכי חם עכשיו הוא סרטוני אימהות שאומרות בדיוק מה שהן מרגישות. אם את אמא, סביר להניח שכמעט בכל יום מגיע אליך סרטון של אמא שאומרת "מה שלא העזנו להגיד אף פעם", בין השאר מקבוצות וקומיקאיות כמו נגה ד'אנג'לי, motherland וכאמור – "אמא מדברת על הכל". שלא תטעו, אני מאוד בעד הטרנד הזה. כי גם אם עכשיו הסרטונים מתחילים לחזור על עצמם, וגם אם היום אנחנו כבר כן מעזות להגיד את מה שלא העזנו להגיד פעם, הם הפכו את צמד המילים "קשה לי" ללגיטימי והכניסו המון הומור לשגרת החיים המתישה של החיתולים, הכינים, המשחקים בגינה הציבורית וההרדמות הבלתי נגמרות - ואין מבורך ומנחם מזה. הרי הגירלפאוור האמיתי לא מתבטא בשבירת שיא בחזרה הכי מהירה לג'ינס או לעבודה, אלא דווקא ביכולת שלנו להודות בקושי ולתמוך אחת בשנייה בדיוק ברגעים הלא מחמיאים והלא זוהרים האלו.

על הקרקע הפורייה הזו, סרטון כמו זה של מולטי ג'ין יכול לצמוח בקלות. אנחנו כבר בשלות לשמוע שיר אהבה לווגינה שלנו, אנחנו כבר לא מתביישות בעובדה שלפעמים היא יבשה ולפעמים היא מגרדת, ואנחנו לא משפילות מבט בכל פעם שמישהו אומר את המילה "טוטה". כמובן שעכשיו רק נשארת השאלה האם גם הגברים שלנו מוכנים לכך. אבל גם אם לא – נכריח אותם. הגיע הזמן.