"מה זאת הכותרת הזאת?" הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת כשעבדתי כדוברת. "תשלטי בפרסום" הוא משפט נוסף. מי שאמרו אותם היו הלקוחות שלי, אנשים ששילמו לי כדי ששמם יופיע בתקשורת בהקשר חיובי. בשביל זה אתה שוכר יועץ תקשורת, כי חשוב לך מה יחשבו עליך.

להיות דובר או יועץ תקשורת זה אומר לשרת שני סוגים של לקוחות: עיתונאים ומושאי סיקור. שני צדדים לו למתרס וביניהם מפריד ים אגו. כל צד מרגיש שהשני 'דופק' אותו, כל צד רוצה 'לדפוק' את הצד השני. יחסי אהבה- שנאה בין שני עולמות כשהאחד לא יכול להתקיים ללא השני. עיתונאים מחפשים סיפורים, פוליטיקאים צריכים פרסום. אבל זה לא אומר שהם יכולים וצריכים לשרת אחד את השני. האינטרס העיתונאי שונה לחלוטין מהאינטרס הפוליטי. דוברים יכולים לעגל פינות, להעביר תגובה חזקה, אפילו לנסות ולהפוך את הלימון ללימונדה. אבל אם הלקוח שלך פישל ולעיתונאי יש ביד את המידע כל שנותר לך הוא לנסות למזער נזקים כי עיתונאי אמיתי לא 'יורד' מסיפור טוב.

חלק מהלקוחות פשוט לא מבינים שבסופו של יום, זה לא בידיים שלך. אתה יכול לשלוט בהמון דברים, בטח בימים בהם מעמד התקשורת והעיתונאים הידרדר, אבל בסופו של דבר עורך שמכבד את עצמו ייתן את הכותרת בעצמו ולא יעביר לך כלום לאישור. ועיתונאי שמכבד את עצמו ואת המקצוע שלו יעשה עם המידע שבידו מה שהוא חושב שנכון וצריך. חדשות ועיתונות הם לא תכנית כבקשתך ולא תוכן שיווקי. למה? ככה. וזה בסדר ונכון וצודק וראוי ואסור שזה יהיה אחרת. גם כדוברת תמיד האמנתי שאבוי לנו אם עיתונאי יהפוך למשת"פ של פוליטיקאי או איל הון או גורם ממסדי. ותמיד כיבדתי הרבה יותר עיתונאים שעמדו מולי והתעמתו איתי ותמיד אמרתי ללקוחות שלי "תזכרו שהוא לא עובד אצלנו".

ולכן כששמעתי את הקלטת בה שרה נתניהו צורחת על איש המקצוע התכווצתי. לא בגלל הווליום, כבר צרחתי בחיי וצרחו עלי, אני לא נבהלת מדציבלים. התכווצתי מפני שבקלטת הזאת אתה שומע אישה שלחלוטין לא מבינה ולא מאמינה בעיתונות. שרוצה לשלוט לא רק בכותרות ובתחקירים ובחדשות הארד קור אלא גם באייטם רכילותי שלחלוטין לא מזיק לה אלא להיפך. שום רע לא נגרם לגב' נתניהו מפרסום האייטם שבגינו נשמעו הצרחות, איש לא הוציא דיבתה רעה, להיפך, רק סיפרו מה ואיך עשתה. האסון הגדול הוא שהאייטם לא נכתב בדיוק כפי שהיא רצתה, שהושמט ממנו פרט שהיא חושבת שחייב להיות חלק מהאייטם. הבעיה, מבחינתה, היא שעיתונאי הרכילות 'העז' לכתוב בעצמו ולא עשה "גזור-הדבק" לאייטם כפי שהיא הייתה כותבת אותו. כי שרה נתניהו בטוחה שכל מי שלא מפאר אותה באופן שבו היא מפארת את עצמה הוא "אידיוט". מה שאומר שכל מי שעוסק בעיתונות ולא בליקוק ישבנה הוא בן אדם שראוי לנזיפה.

אם היא מגיבה ככה לאייטם רכילותי כיצד היא מגיבה לתחקיר רציני דוגמת תחקיריו של רביב דרוקר? אם שטות כזאת מוציאה ממנה כל כך הרבה רוע וכעס כיצד היא מקבלת פרסומים דוגמת הקלטת בה נשמע יאיר נתניהו מדבר באופן מחפיר? מה קורה לה כשמתפרסם אייטם שעוסק בשמפניה ורודה ולא בהתנדבות? כיצד היא דורשת שיתייחסו לתקשורת ולעיתונאים כשהם, באמת, עושים את עבודתם נאמנה?

זה מפחיד. וזה מסוכן. לשרה נתניהו יש השפעה גדולה על בעלה שהיה, אגב, עד לא מזמן גם שר התקשורת. האם כל פרסום שלילי גורר אחריו החלטה עקרונית להתעמר בתקשורת ולנסות ולהחליש אותה כמה שיותר? האם כל עיתונאי שלא ניצב בדום מתוח פשוט מסומן? זה עידן שבו ערוץ 2 פוצל, התקשורת הכתובה מתקשה להחזיק את הראש מעל המים, התאגיד נמצא על הכוונת כל הזמן, מחירי הפרסום יורדים והמעמד של העיתונאים הולך ופוחת. הימים הם ימי ה "פייק ניוז", כל דבר שלא מתאים לאג'נדה של משפחת נתניהו מקבל את הכותרת הבזויה הזאת. השיחה המוקלטת של הגב' נתניהו עם יועץ התקשורת חושפת בפנינו, יותר מכל, את תפיסת התקשורת המעוותת של אשת ראש הממשלה: או שאתה תופר לי חליפת סיקור על פי מידותיי או שאתה אויב.

הייתי דוברת הרבה שנים, עבדתי עם הרבה מאוד פוליטיקאים. לא פעם הם קיללו עיתונאים, גם אני לא טמנתי את ידי בצלחת. אבל איש מהם לא העז לחשוב שהתקשורת היא של אמא שלו, שזה רכוש פרטי. כולם איבדו שליטה לפעמים, כולם צעקו, אבל כולם גם האמינו בתקשורת חופשית – כי הם האמינו בדמוקרטיה.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp