יום האישה הבינלאומי.

בשבילי? כל יום הוא יום האישה מעצם היותנו נשים, מעצם היותנו נושאות על כתפינו את עול משמעות השם כפי שנתפס מאז ימי אדם וחוה, מימי החושך ועד היום.

לחגוג את היום הזה? החלטתי לא לעשות כלום.

לא ללכת להרצות, לא להשתתף בפאנלים, לא להסתובב בחוצות הכרך עם שלט. סתם לקחת יום חופש ולמלא אותו במה שנפשי תחפוץ , בכלום, או משהו.

קמתי ליום החגיגי, יום חמישי בשבוע.

פותחת את המקרר: ריק. חייבים לעשות קניות לשבת.

חייבים גם לבשל לכל הילדודס שמגיעים לארוחה המשפחתית. אה כן, יש ערמת כביסה בסל. או כן וצריך להחליף מגבות, סדינים.

להכין את הבית לעוזרת.

ואז הטלפון "המשמח", גם העוזרת חשבה כמוני, בחרה לקחת יום חופשה. היא לא מגיעה. נקודה.

מגיעה לה. יום האישה היום, שתנוח. טוב, אז מה עושים? הבית מאובק, שערות הכלבים שפלשו במשך השבוע הביתה, מגרדים באף, חייבים להיערם איכשהו ולהישטף החוצה.

להשקות את העציצים, לפרק מדיח, להכין מקום לסבב הבא שיבוא.

רגע, רגע, תכף ייכנס בן הזוג מהרפת. מסכן עבד קשה מהבוקר שהחל עבורו ב4:00, שלא נפנק אותו בארוחת בוקר בריאה?

אופס, מה עם העבודה השוטפת? חקירות ראש הממשלה בעיצומן. אירוע רודף אירוע, צריך לעקוב, לשדר. טלפון אחד ועוד אחד.

הצצה מהירה בדואר האלקטרוני חושפת שהמיילים נערמו בערמות רק מהשעות האחרונות. אני חייבת לבדוק, לענות על דברים דחופים.

ועוד טלפון: מישהי נשברת כי החיים הפגישו אותה עם קרוב משפחה שאנס אותה על פי החשד. הוא בן 50 היא רק בת 18.

הבוקר רק התחיל.

יום האישה הבינלאומי. קמתי והחלטתי היום אני בחופשה. לא עושה כלום.

פיית הפיות, חברתי הנאמנה מאז ולתמיד, תגיע עם מטה הקסם, ותהפוך את שמלת הסינדרלה שלי לשמלת נשף מפוארת.

במיוחד לכבוד חגיגות יום האישה, החלטתי לא לעשות כלום כי אין כלום...

והתחלתי לעבוד.