נשים אינן רצויות במעיינות הירושלמיים. מסתבר שהן לא צנועות מספיק. מסתבר שאנחנו מפריעות לחבורת גברים טהורים שמגיעים לטבול במעיין, כאילו היה מקווה. כי מה יותר טהור מלהתערטל בפומבי, ורגע לפני כן לגרש אישה ולהשפילה?

זו המציאות בימי שישי במעיינות הירושלמיים: נשים מגורשות ממעיינות, לפעמים באלימות, על ידי גברים חרדים קיצוניים. הם, מבחינתם, רוצים להיטהר במעיין רגע לפני השבת והנוכחות הנשית מטמאת את הרגע הקדוש. כי כאלה אנחנו, מטמאות. אז מה הפתרון שלהם? לגרש. להדיר.

כך למשל סיפרה שקד שילה, שהגיעה לאחד המעיינות: "פשוט נכנסנו למים. באופן אוטומטי רצו שם כמה קללות לא הכי נעימות והיו אנשים שקמו והלכו. זכותם. היינו במים אולי חמש דקות כשזרקו עלינו שמיכת אדום-לבן-משבצות שהייתה לי מוכרת מאוד - שמיכת הפיקניק שלנו, זו שכל הציוד והאוכל שלנו היו עליה. כשניסיתי להבין מה השמיכה עושה בתוך המים, הם גם זרקו עלינו כמה אבנים".

גם נטע פלג גינזבורג שנכנסה עם חבר למעיין זכתה לקבלת פנים מכעיסה: "לא עברו דקותיים וכבר הגיעה חבורת בחורים דתיים שצעקה לעברנו "צאו מהמים", ואליי "שיקסע" ועוד שלל גידופים... הם קראו בבוז לעבר חברי על כך שהוא טובל במים כשבחורה שוהה בהם, ושוב - לא הניחו לנו עד שהתייאשנו והושפלנו מקריאותיהם ויצאנו מן המים".

שקד ונטע לא לבד. בתקופה האחרונה עולות יותר ויותר עדויות על מקרים דומים. הפעם החלטנו שאנחנו לא שותקות יותר. הבנו שהשינוי יבוא רק על ידי הצבת עובדות בשטח ושאם לא נגיב עכשיו, המעיינות הן רק ההתחלה. בשבועיים האחרונים הגענו עשרות נשים ואנשים למעיין ליפתא, והצבנו עובדה - אנחנו כאן, ולא ניתן יד להדרת נשים ממרחבים ציבוריים. רבים כבר הצטרפו למאבק הכל כך צודק הזה, להחזיר את משאבי הטבע לכלל הציבור.

ביום שישי הקרוב נגיע לעין איתמר, שם התרחשו גילויי האלימות הקשים יותר. חשוב לציין: אנחנו לא מגיעות כדי להתעמת, לא עם שלטים ולא עם מגפונים. אנחנו מגיעים ומגיעות עם מחצלת, פק"ל קפה ובמבה. פשוט ליהנות. כי לא יכול להיות שעצם הנוכחות שלנו תהיה פרובוקטיבית.


ובירושלים כמו בירושלים, המחאה עוררה גל תגובות. חלקן אוהדות מאוד וחלקן הרבה פחות. שתי טענות עיקריות הופנו אלינו. הטענה הראשונה היא שאנחנו מלבות את השנאה והשיסוי בין קבוצות אוכלוסייה בירושלים. מדהים לגלות שזריקת אבנים על נשים עוברת בשקט אבל מחאה שקטה שבאה לידי ביטוי פשוט בהגעה למעיין היא בבחינת ליבוי השנאה.

הטענה השנייה היא שאנחנו לא מכבדות את הגברים הדתיים, שמגיעים להיטהר לפני שבת, וחוסר הצניעות שלנו פוגעת בהם. ומה הטוענים מפספסים? ובכן, הגברים הללו טובלים בעירום מלא. באיזה עולם גבר עירום הוא צנוע יותר מאישה בבגד ים? ובכלל, הלבוש שלנו לא מעניין אותם. עצם ההימצאות שלנו בסביבת המעיין, בתוך המים או מחוצה להם, בבגד ים או בלבוש מלא, לא מתאימה להם. את העומק של הרחקת הנשים ניתן להבין באנקדוטה קטנה שקלטנו ביום שישי: אישה חרדית עברה כבדרך אגב במעיין. ניכר היה שהיא מכירה היטב את החוקים במצב הזה, שכן הסתירה את עיניה עם הידיים והתרחקה במהירות מהמקום כדי לא להפריע להם חלילה. בשיח מאוד מעניין שנוצר עם קבוצת גברים חרדים בשישי האחרון, אמר לנו אחד מהם: "ככה הם חונכו. הם לעולם לא יוכלו לחלוק איתכם את המקום הזה". ככה פשוט.

אוי ואבוי לנו אם נקבל מצב שעצם ההמצאות שלנו במרחב ציבורי מהווה פגיעה. אסור לנו להתרגל לזה. לגברים שמעוניינים לטבול יש עשרות מקוואות שפזורים ברחבי ירושלים. השתלטות על המעיינות היא לא לגיטימית. לא מדובר במחאה חילונית, אלא במחאת הציבור החופשי. וזה לא מאבק בחרדים, אלא בקבוצה קיצונית לא מייצגת.

אנחנו פותחות במסורת חדשה: שישי ירושלמי במעיין. בכל יום שישי נגיע, הציבור החופשי בירושלים, ליהנות משמש הצהריים באחד המעיינות. בואו להיות איתנו ולהילחם יחד בהדרת נשים מהמרחב הציבורי. כשאנחנו יחד - אי אפשר לגרש אותנו.

לפרטים נוספים לחצו כאן