המדינה שלי לקחה בעלות על הרחם שלי. כשאבחר להתחיל במסע ההורות, איאלץ, לצערי, לעשות אותו בארץ זרה, להוציא המון כספים ולהיות שם לבד, רק אני וזוגתי, בתוך התהליך המתיש הזה בלי משפחה ובלי שום תמיכה. רבות דובר בימים האחרונים על מאבק הקהילה בתיקון לחוק הפונדקאות המפלה זוגות גברים וגברים יחידנים. המאבק הזה כואב וצודק מאין כמוהו – אך ישנם עוד קולות שלצערי לא נשמעים סביב החוק המבזה הזה - קולות הנשים, הקול שלי.

שמי מורן יוסף, אני בת 33, גרה ברמת גן עם בת הזוג הנפלאה שלי ורדה, עם צ׳וני כלבתנו הזקנה והאהובה ופיש ודושי החתולים המתוקים שלנו. אני עובדת בהייטק, משלמת המון מיסים למדינה. אני משרתת כבר 13 שנים במילואים בשליחות גדולה, בשביל לשמור על האנשים במדינה שלי, גם אלו ששונאים אותי, אבל המדינה שלי לא שומרת עלי, המדינה שלי מוקיעה אותי מתוכה.

כשאני וזוגתי התחלנו לדבר על ילד משותף ועל תהליך ההיריון, הגענו יחד למסקנה שהדבר המדהים והמחבר ביותר שנוכל לעשות, הוא שכל אחת תישא ברחמה את הביצית המופרית של השנייה.  רציתי שהעתק מדהים ומתוק של האישה שאני אוהבת יותר מכל יגדל ויתפתח ברחמי ואני אתן לו חיים, בעיניי אין קרוב יותר מזה ליצירת ילד יחדיו. המציאות טפחה על פניי כשהבנתי שהמדינה  לא מאפשרת לי להיות פונדקאית עבור אשתי. המדינה מאפשרת הליך פונדקאות רק לזוגות סטרייטים שמתקשים להביא ילדים וכעת גם לנשים יחידניות שלא יכולות להיכנס להריון. ההליך שאני רוצה לבצע (מכספי האישי שלי) הוא נגד החוק במדינה ישראל. הרחם הוא שלי, הביצית היא של בת הזוג שלי, אנחנו שתי נשים בוגרות שהגיעו להחלטה הזו בשיתוף ואהבה – אבל הבחירה שהייתה אמורה להיות חופשית שלנו – היא עברה על חוקי מדינה ישראל, חושך מוחלט.

ומה איתנו? מורן עם בת זוגה, ורדה

ומה איתנו? מורן עם בת זוגה, ורדה

אם נבחר ונרצה להביא ילדים בדרך הזו נאלץ לטוס לבית חולים בארץ זרה, לשלם המון כסף ובעיקר לעבור הליך קשה, פיזית ונפשית, לבד. אחרי כל התלאות הללו נאלץ לעבור תסקיר של המדינה שיוכיח שאנחנו כשירות להורות. נצטרך להוכיח שעברנו את כל התהליך הארוך הזה כי אנו מעוניינות לגדל את הילד הזה יחד. לא רק זה, גם אחרי ששילמנו, וכאבנו, והוכחנו, ונרשמנו כנגד כל הסיכויים, המדינה יכולה פתאום אחרי שנים על דעת עצמה לבטל את רישומה של האם הלא ביולוגית כי ככה בא לה. נראה לכם הגיוני שמי שלא רוצה להביא ילד יסכים לעבור את הסיוט הזה?

אנחנו נלחמות על זכויותיהם של גברים להורות דרך פונדקאות אז למה אנחנו לא נלחמות עבור אותו הדבר לזוגות לסביות? המאבק בחוק הפונדקאות ובשלל החוקים המפלים  שמדינת ישראל מחוקקת כנגד אזרחיה חשוב וצודק מאין כמוהו. לא רק בשביל הומואים אלא בשביל כל משפחות הקשת. בשביל לסביות, בשביל טרנסיות שהמדינה לוקחת מהן את ילדיהן רק כי בחרו באומץ לחיות לראשונה בגוף שלם, בשביל הילדים שלנו שמחר גם הם ישרתו בצבא ויסכנו את נפשם למען אותה מדינה שהוקיעה אותם מתוכה עוד לפני שנולדו. השנה צום ט׳ באב שלי מקבל משמעות לא רק יהודית אלא גם חברתית, אתפלל שבשנה הבאה המציאות הזו תהיה אחרת ורוחות המלחמה יפוגו כלא היו. בשביל כולנו.