זה החבר שלך מהיסודי, החברה מהצבא, השכן במעלית שאומר לך בוקר טוב כל כך יפה. זו הנכדה שמגיעה לבקר בשבת, המוכר מחנות הפרחים בקניון, הרופא שמטפל בך כבר עשר שנים ומפרגן בחופשת מחלה. זה הלקוח שאתה כל כך שמח לראות, נהג האוטובוס שתמיד מחייך, זה התלמיד המצטיין בשכבה, ההוא שמתנדב לכל משימה. זו המורה שלך שנותנת את הלב והנשמה, האח הגדול שתמיד הערצת, החברה שהקשיבה לך כשנפרדת מהחבר האחרון. זה הדוד שתמיד מביא את המתנות הכי יפות, החבר שחגג איתכם בחתונה רק לא מזמן, זה שהשאיר גם צ'ק מכובד. זה החבר מהמילואים שאתה פוגש כל שנה, זה שאתה קורא לו "אחי" כל הזמן. זו החברה לעבודה שחותכת לך כל יום סלט בהפסקת צהריים, עם לימון. זה החברים שאתם כל כך אוהבים לארח, נוסעים איתם לנופש כל פסח, זו המשפחה שאתם תמיד פוגשים בגינה, זו הגננת בגן, טכנאי יס או הוט, זה תורם הדם שהציל לך את החיים ואתה אפילו לא מכיר. זה הדייל שפינק אתכם בעוד שמיכה בטיסה האחרונה, זה השחקן שהופיע בהצגה שראיתם אתמול, כוכבת הילדים שאתם כל כך אוהבים, הכדורגלן שאתם מעריצים. זה הבן שתמיד היית גאה בו כל כך, החייל שנהרג במלחמה האחרונה.

חברים, חברות, משפחה יקרה. אנחנו כאן. אנחנו מסביבכם, לידכם, כל הזמן. אנחנו לא איזה טרנד או המצאה חדשה, לא נגד הטבע או פלא הבריאה. אנחנו לא מחפשים צומי ולא סתם משעמם לנו. אנחנו פשוט רוצים לחיות בכבוד, שווי זכויות. לא יותר, לא פחות, מבלי להסתתר או לפגוע באף אחד.

חוק הפונדקאות המפלה, שלא מאפשר את הזכות הבסיסית כל כך של הקמת משפחה, הוא חוק כל כך אכזרי שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום. הוא מצטרף לפגיעה מתמשכת ולהתעמרות של מדינת ישראל ומשרדיה השונים בקהילה הגאה, בהומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסים וטרנסיות; הוא מצטרף להתקפלות מול אנשים וגופים חשוכים ונבערים, להתעללות בלתי פוסקת בא/נשים כל כך רבים.

חברים, משפחה. זה הרגע שלכם לבחור צד.

אל תגידו "לי זה לא יקרה". אם זה עדיין לא "קרה" לכם, סביר להניח שזה יקרה. אל תגידו "זו הבעיה שלכם". זו הבעיה של כולנו. חברה שאינה שוויונית ללהט"בים היום, היא אותה חברה שלא קיבלה את הנשים עד לפני חצי מאה, ואותה חברה שלא תקבל את הזקנים של מחר.

אנחנו כאן. לידכם, מצידכם, כל הזמן. אל תסתתרו. תהיו גאים בנו. אם אתם לא תומכים בנו, אתם נגדנו.

אנחנו כבר יצאנו מהארון. עכשיו זה הזמן שלכם.

בתמונה: הניצחון שלי

רועי יולדוס רוזנצוייג רייס‎