נשים מודרות מתפקידים מסוימים בצה"ל, את זה אנחנו כבר יודעים. כעת מתברר שלמטבע יש שני צדדים וגם גברים מודרים מתפקידים מסוימים בארגון, כאלה הנחשבים ל"נשיים".

יוחאי ארן בן ה-17 ביקש להתגייס לתפקיד מורה-חייל. כפי שפורסם הבוקר ב-ynet נציגת מדור הגיוס של צה"ל אמרה לו בתגובה כי "זכרים לא יכולים להתמיין לתפקיד". למה? ככה. "כמו שלצנחנים בנות לא יכולות, כאן בנים לא יכולים", חידדה הנציגה את חלוקת התפקידים המגדרית. ארן סירב לקבל את ההחלטה ופנה לצה"ל בבקשה להתקבל לתפקיד כבר 4 פעמים ונתקל בסירוב עיקש, שוב ושוב.

לא מדובר בתשובה של נציגה מבולבלת אלא במדיניות מוצהרת וגורפת שמוצגת בצורה מובהקת באתר הרשמי של צה"ל. בנים לא יכולים להתקבל לשורה ארוכה של תפקידים שמופיעים באתר כולם בלשון נקבה: מורה-חיילת, מש"קית נפגעים, קלדנית בית משפט, תצפיתנית ועוד.

זה המקום להבהיר כי אנו מדברים כאן על חיילים שאין באפשרותם לשרת ביחידה קרבית בכל מקרה. אלה מלש"בים אינטליגנטיים וערכיים שמצבם הפיזי-בריאותי מונע מהם לחימה. אין לי ציפיות שצה"ל ייקח צעיר שיכול להתגייס לפלס"ר גולני וישבץ אותו בתפקיד מורה-חייל. מי שהפרופיל שלו לא פותח בפניו תפקידי לחימה ישובץ בכל מקרה בתפקיד תומך- לחימה. במקרה הספציפי הזה, הפרופיל שנקבע לצעיר הוא 64, הוא מתנדב כבר שנים במסגרות חינוכיות והוא מבקש לשרת בתחום חינוכי כלשהו ולייצר לעצמו שירות משמעותי. הוא עומד בכל הקריטריונים לקבלה לתפקיד חוץ מהעובדה הפעוטה והשולית הזו- הוא בן. מדוע הוא יכול לבזבז 3 שנים בתפקיד מש"ק וואטאבר בקריה, לתייק דפים ולאכול בורקסים אבל לא יכול לבצע תפקיד משמעותי אחר שאיננו פיזי?

קיבל סירוב 4 פעמים. יוחאי ארן

קיבל סירוב 4 פעמים. יוחאי ארן

אני לא באמת מופתעת מהידיעה שצה"ל לא מאפשר לבנים להיות מורים-חיילים או מש"קי נפגעים וכשאני חושבת על זה מעולם לא פגשתי תצפיתן אלא רק תצפיתנית (התפקיד נפתח לגברים במאי 2017). אבל אני כן מודה שלא היה לי מושג שמדובר בהחלטה רשמית של הארגון. לתומי חשבתי שמדובר בהסללה המגדרית הרגילה והמוכרת לעייפה. בנות לתפקידים מכילים ורגישים ובנים לתפקידים אגרסיביים וקשוחים. האמנתי שאין מש"קי נפגעים בצה"ל כי אף בן לא מעוניין להיות מש"ק נפגעים (כי לימדו אותו משחר ילדותו ש"זה לא בשבילו") ולא שהתפקיד סגור הרמטית בפני זכרים.

ועדיין, ההבנה כי מדובר בהחלטה חד משמעית ולא רק בהסללה לא הכתה אותי בתדהמה. הרי משחר הקמתו צה"ל סוגר תפקידים מסוימים בפני 50% מהאוכלוסייה אז זה לא נורא מוזר לגלות שהוא סוגר תפקידים אחרים בפני 50% הנוספים מהאוכלוסייה. כשאנחנו לוקחים סל שלם של תכונות אופי ומלבישים אותו על מגדר אחד אנחנו בהכרח לוקחים סל נוסף של תכונות הפוכות או מקבילות ומלבישים אותו על המגדר השני. אין דרך אחרת. כשצה"ל קובע שגברים באשר הם לא מתאימים מעצם היותם גברים לשרת בתפקיד מש"ק נפגעים, מה בעצם אומרת הקביעה הזו?

בשביל להבין מה היא אומרת יש לשאול את עצמנו מה הם הכישורים הנדרשים לתפקיד המדובר.

מש"קית נפגעים (כאמור, נכון לכתיבת שורות אלו, אין דבר כזה מש"ק נפגעים. התפקיד מיועד לחיילות בלבד) מקשרת בין צה"ל לבין חיילים שחלו/נפצעו במהלך שירותם הצבאי ובין צה"ל לבני משפחות של חיילים שנפלו. התפקיד הזה דורש רגישות, סבלנות, אהבת אדם, אמפתיה, יכולת הכלה וחוסן נפשי מסוים. סגירת תפקיד כזה בפני גברים זו דרכו של צה"ל לומר שאין חיילים שעשויים להתאים לדרישות התפקיד, כלומר אין גברים שאוחזים בסל תכונות האופי ומאפייני האישיות שדורש התפקיד.

הבעיה העיקרית שלי איננה במה שקורה בתוך צה"ל. אני פחות מתעניינת בהגדרות הארכאיות והמטופשות של הארגון עצמו. הבעיה העיקרית שלי היא שבמדינת ישראל, צה"ל נחשב לגוף שמתווה דרך גם בחיים האזרחיים ולתפיסת העולם הצה"לית יש השפעה עצומה על החיים של כולנו. המלש"ב שלא יכול להיות מורה-חייל או מש"ק נפגעים מקבל גושפנקא מהארגון הכי משמעותי במדינה לפיה לא מצופה ממנו להיות רגיש, מכיל וקשוב. זה לגמרי בסדר שהוא לא אוחז באף אחת מהתכונות האלה ואין שום צורך לפתח אותן.

לאחר מכן מגיע שירות צבאי בו הוא בהכרח מפתח משהו אבל לא את התכונות האלה כי אלה, כאמור, לא התכונות "הנכונות". ומשם לאזרחות, במסלול המהיר והמובטח לקביעות מהותניות ואיומות של נשים לפיהן גברים הם "נכים רגשית", "אטומים" ו"נטולי אינטליגנציה רגשית"  שזוכות להנהון הסכמה חברתי כמעט גורף. מעטים הם אלה שעוצרים ועוצרות כדי להרהר מה עשינו בדרך שהם הפכו לכאלה. הרבה יותר קל להניח שכך הם נולדו המסכנים.

החלטה ישנה שלא עברה הערכה מחדש. מתגייסים בבקו"ם. צילום: משה מילנר, לע"מ

החלטה ישנה שלא עברה הערכה מחדש. מתגייסים בבקו"ם. צילום: משה מילנר, לע"מ

כמובן, אי אפשר להפיל את כל האשמה על הצבא. צה"ל לא הוליד את התפיסה החברתית הזו ואת החלוקה לתבניות מגדריות. צה"ל התאים את התרבות הארגונית ואת התפקידים בארגון לחלוקה הזו כבר בהקמתו. הרי לא מדובר בהחלטה חדשה של צה"ל. להיפך. מדובר בהחלטה ישנה מאוד שלא עברה התאמה והערכה מחדש כבר עשרות שנים.

יחד עם זאת, המאבק של הארגון לשמר את המצב הקיים, העדר הגמישות והעדר הרצון לבצע התאמה מחדש הוא לכל הפחות מגוחך. ממש כמו שהצבא מנהיג שינוי (איטי אבל בהחלט קיים) בהתייחסות להטרדות מיניות וכך אמירות שהיו מקובלות ברמה היומיומית לפני 30 שנה יולידו היום התנגדות כלשהי מהרמת גבה ועד לתלונה ממשית, כך הוא יכול וצריך להנהיג שינוי לגבי התפיסה הקלוקלת והמופרכת לפיה גברים באשר הם לא מסוגלים לבצע X ונשים באשר הן לא מסוגלות לבצע Y ולפתוח את האפשרויות לשני המינים. ואם הוא מסרב בתוקף לשנות ולהשתנות, יקום האזרח שיתעקש. כמה נעים לגלות שהצעיר בן ה-17 לא מוכן לוותר. לאחר שמיצה את התהליכים המשפטיים ישירות מול צה"ל יש בכוונתו לפנות לבג"צ בדרישה לתקן את האפליה המגדרית. אם הוא לא הצליח לבדו להסביר לצה"ל שהשנה היא 2018, אולי בג"צ יצליח.