אתמול, ביום הראשון בחטיבת הביניים, העמידו את בתי – עדיין לא בת 12 - למדוד את אורך האוברול שהיא לבשה. האצבעות שלה הגיעו מתחת לקו התחתון של המכנס. זה היה יומה הראשון בבית הספר. לא שלחו אותה הביתה ולא הקפיצו אותנו להביא מכנסיים ארוכים, רק אסרו עליה להגיע שוב באוברול הזה לבית הספר.

לבנים שלידה לא מדדו את אורך המכנסיים.

יכול להיות שהפיצוץ שהרגשתי בתאי המוח הפעילים שלי היה מוגזם, אבל  למדתי לא להתווכח עם מה שאני מרגישה, אלא לנסות לברר למה אני מרגישה ככה. לא יכולתי להתחמק מהמשפט שהדהד לי בראש - ״למה היא הייתה לבושה ככה?״

זה המסר שבית ספר חילוני במרכז ישראל בשנת 2018 רוצה להעביר לתלמידיו? זה לא נורא מפתיע נוכח הביקור של נשיא הפיליפינים שמתקבל בכבוד מלכים רגע אחרי שהקיא את המשפט: "ככל שיהיו יותר נשים יפות, כך יתרחשו יותר מקרי אונס". בעיניי, שני המשפטים הללו חמורים באותה מידה. כמו שמבקשים מאיתנו לכסות את ירכי בנותינו, יש מצב שיבקשו מאיתנו להשחית את יופיין?

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

אני מבינה קוד לבוש מכבד, למרות שגם זה נראה לי מגוחך במידל איסט, אבל נניח...

אני מבינה שבבית ספר דתי יחליטו על קוד לבוש שמתאים לקהילה. אני גם מבינה (ממרום גילי המופלג) שיש בגדים שמי שלובש אותם לא מודע לבריחת האיברים בהם, וראוי יהיה להעיר לו/ה על כך. כן. לא הייתי רוצה לראות איברי מין משתלשלים מבעד לשרוול המכנסון.

אבל!

מערכת החינוך יש לה תפקיד חשוב בחיי הילדים שלנו ובחיי הקהילה שלנו:

לחנך 

להסביר

להאיר

לא לפקוד

לא להשפיל

לא להפריד ולהבדיל       

מזעזע מספיק שמגיל 6 בנות ובנים לא לומדים ספורט ביחד כי מישהו חושב שאין להם אותן יכולות. מזעזע מספיק שעדיין יש הסללה גברית ונשית. מזעזע מספיק שכל כך הרבה שנים אחרי שהמאבק הפמיניסטי התחיל - עדיין יש כל כך הרבה הפליה בשכר ובהזדמנויות העסקה. מזעזע מספיק שבנים עדיין חוששים לבחור במגמות ״נשיות״ כי 'מה יגידו'.

את קוד הלבוש קובע בית הספר. אסור לנו לשכוח את זה. אסור למנהלות ולמנהלים לשכוח את זה. את מדיניות בית הספר יכולים וצריכים ההורים לבחון ולשנות במידת הצורך. ההורים והתלמידים. בשבילי זאת דרך מצוינת להעביר לבתי שיעור באזרחות טובה. אל מול תחושת אי הצדק שהיא תיארה - היא וחברותיה וחבריה צריכים לעמוד, למחות, ולתקן.

ואסור שהם יהיו לבד. ואסור שאת המאבק הזה יעשו רק ההורים.

זה חייב להיות משותף. מכבד. כולל.

אני עדיין מקווה שנפתור את זה בשיחה במזגן. אני והמנהלת.

אני מקווה שאף הורה לא יעלים עין.

אני מקווה שכיגיע תורי לשיחה הזאת - הנושא כבר ייפתר.

אני מקווה שהשפיות תנצח.