בהמשך למדיניות ההפרדה המגדרית שהחלה למרבה הצער להתפשט במוסדות חינוך ברחבי הארץ, אתמול (שלישי) דווח במקומון צומת השרון הרצליה כי בעיר מתקיימים חוגים בהפרדה לבנים ולבנות. אותם חוגים מתקיימים אחר הצהריים בבית הספר החרדי וולפסון בעיר ובאופן מפתיע (או לא) מחיריהם זולים באופן ניכר ממחיריהם של חוגים דומים, מעורבים, המתקיימים במתנ"סים אחרים בעיר.

עול עלויות החינוך במדינת "חינוך חינם חובה", מוכר וידוע. בשנים האחרונות פרסמתי מידי שנה כמה עולה לי "חינוך חינם". בשיא, על שני ילדים, כולל העשרות, שיעורים פרטיים, תשלומי הורים, מגמות, תל"ן (תכנית לימודים נוספת שמוטמעת ביום הלימודים הרגיל) ומה-לא, הייתה שנה שהעלויות הסתכמו ב-30 אלף שקלים (!). מה שהכריע אז את חשבון הבנק שלנו, הייתה הנסיעה המיותרת לפולין. שבעת אלפים שקלים טבין ותקילין.

כשחוג ממוצע עולה בין 150-300 ₪, ויש לך שניים- שלושה ילדים לרשום לשני חוגים לילד/ה, ברור שתתלהב/י אם יוצע לך אותו החוג בדיוק בחמישים עד שמונים שקלים, ואם ממש קשה לך – אז אפילו בפחות. רק מה, זה בא עם תג מחיר – כיפה, ציצית, חצאית צנועה לבנות והפרדה מגדרית. בשבוע שעבר זה קרה בהרצליה, אבל זה ממש לא פטנט חדש. לפני למעלה מעשור ערך לי רב של חב"ד סיור במוסדות החינוך "שלו" בעיר מגוריי. הוא הצביע על ילדים חבושי כיפה מעבר לגדר ואמר: "את רואה? זה ילד חילוני, וגם זה, וגם זה". הפטנט של חינוך נגיש וזמין במחירי הפסד נועד למטרות רווח אחד בלבד: החזרה בתשובה. אם תרצו, יש כאן גם רווח משני של יצירת כיסי גיס חמישי בלב החילוניות והאוכלוסייה החופשית, על מנת שאסטרטגיות של כפייה דתית תוטמענה קצת יותר בקלות וביעילות. כי אין כמו ילד/ה חילוני/ת שחוזר/ת הביתה ומבקש/ת מההורים להפריד בשר וחלב או לשמור שבת.

מדובר בשימוש מניפולטיבי בקטינים וקטינות, תוך ניצול המצוקות הכלכליות והקיומיות של הוריהם, כדי להשיג מטרה פוליטית מובהקת. ואין שום דת או אמונה במעשים הללו: נטו פוליטיקה, כוח וכסף. ועכשיו בואו נגיע לצד המגדרי של התופעה: הבנות. הפרדה מגדרית היא גזענות מגדרית. סגרגציה, סלקציה, מה שתרצו. בירושלים התפרסמו חוגים בהפרדה לפני מספר חודשים, שהבהירו בדיוק במה מדובר: שחמט ומדעים לבנים, תפירה וריקוד לבנות.

אחת הדרכים היעילות ביותר ליצור חברה מעמדית, עוברת בהכשרות שונות למעמד השליט ולמעמד הנשלט. המעמד השליט – מקבל הכשרות המקנות לו ידע ומיומנויות, וניהול והבנה בקבלת החלטות וכסף. המעמד הנשלט – מקבל הכשרות במקצועות שירותים ובידור. כי מישהי צריכה בסופו של דבר לתפור למנהל כפתור בחולצה, לבשל לו ולרקוד לפניו. אי אפשר שכל חייו יהיו רק ניהול וניהול, לא?

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

את אותה מגמה ראינו לא מזמן באחת האוניברסיטאות, שהציעה תואר פרופסיונלי לגברים ותואר במקצועות דלי-הכנסה ומקצועות שירותים לנשים. בפמיניסטית בסיסית קוראים לזה: הסללה. ככה זה בהסללת בנות אל מחוץ לכיתות מחוננים וכיתות מדעיות, ככה זה בוורוד ותכלת, ככה זה בחוגים בהפרדה, ככה זה בהפרדה בצבא. מדובר נטו במאבק מעמדי מגדרי ובמאבק על משאבים וטריטוריה.

אל תיפלו בפח הזה של המחשבה השגויה, לפיה אם זה בא עם מלמול תפילות – יש בזה מן הקדושה. ולכן, אני מציעה שתשננו את המשפט שסבתא שלי הייתה מטיפה לנו: "עניים לא יכולים להרשות לעצמם לקנות בזול", בכל פעם שמציעים לכם/ן חוגים בעלות נמוכה. מה שזול, עולה במחיר היקר מכל: ערכים, כבוד האדם, זכויות האדם והעתיד האישי של הבנים ובעיקר של הבנות שלכם/ן. עדיף חוג אחד פחות מאשר התערבות בוטה ואגרסיבית כזו במרכיבי הזהות הנפשות הרכות של הילדים/ות שלנו, התערבות שאינה נעשית בתום לב ושמטרתה ופגיעתה לעולם רעה. אני אפילו לא מנסה להעמיד כאן את ההשוואה הקלישאתית ל"מה היה קורה אם היינו מפתים ילד/ה דתי/ת למוסד חילוני", מרוב שהיא טריוויאלית. הפגנות אלימות של חרדים כבר שירטטו לנו את גבולות התשובה לשאלה הזו. ואם מדובר ברשות מקומית או ארגון ציבורי שמציע חוגים בהפרדה – תמחו. לעתים רשויות מתבלבלות בין היעדים התקציביים שלהן, שאותם מוסדות חוגים בהפרדה מסייעים להתנהלותם, לבין תפקידן הערכי, החינוכי והשירות השוויוני לאזרחיהן. תקימו קול צעקה. הרשתות החברתיות ודאי שאינן סלחניות לתופעה המגונה הזו.