ספק אם רוברט באוורס, מי שירה הלילה למוות ב-11 מתפללים יהודים בבית הכנסת ״עץ החיים״ בפיטסבורג, ידע את האבחנה המדויקת בין ״היהודים הטובים״, שבהם אסור לירות, לבין היהודים ״הרעים״ שנגדם מותר להסית ושאותם מותר להשמיץ. ספק אם הוא הבין שזכותם של אזרחים אמריקנים לעשות פעולות פילנתרופיות כדי לסייע לפליטים, שזו עמדה לגיטמית - עדיין - ושתמיכה בה אינה עבירה על החוק.
 
לו הקשיב היטב לדברי הנשיא דונאלד טראמפ, יתכן שחשב שהוא מבצע בדיוק את מה שהנשיא הטיף לו. הרי לפני פחות מחודש, הודיע טראמפ - כהרגלו בלי להביא ראיות כלשהן - שג׳ורג׳ סורוס, פילנתרופ יהודי הונגרי שהיגר לארה״ב - הוא שמימן את הקמפיין נגד ברט קוואנו, שמונה לאחרונה לשופט בית המשפט העליון בתמיכתו של טראמפ, ושהשימוע שלו היה כל כך שנוי במחלוקת בין דמוקרטים לרפובליקאים. 
״הצורחים גסי הרוח במעליות הם מקצוענים בתשלום שרק מנסים לגרום לסנאטורים להיראו רע. אל תתפתו להאמין! וגם, תסתכלו על כל השלטים הזהים שהוכנו בצורה מקצועית. שולמו על ידי סורוס ואחרים״, כתב טראמפ בחשבון הטוויטר שלו בתחילת אוקטובר, כשהוא מכוון למחאה שעלתה בקרב מתנגדי ההטרדות המיניות ותומכי הדמוקרטים נגד מינויו של קוואנו, לא רק משום שהוא שמרן שמתנגד להפלות, אלא גם משום ששורה של נשים סיפרו שהוא תקף והטריד אותן מינית. חלק מהמחאה הזאת התקיימה במעליות של בית הנבחרים עצמו נגד סנאטורים רפובליקנים שהתכוונו להצביע בעד מינויו של קוואנו.
 
 
טראמפ נמצא עכשיו בעיצומו של מסע בחירות, שכולל הופעות בעצרות רבות משתתפים בכל רחבי ארצות הברית. אלה לא בחירות לנשיאות, אלא מה שמכונה ״בחירות אמצע הקדנציה״, בחירות לקונגרס ולשליש מחברי הסנאט. טראמפ נוסע לחזק את המחנה הרפובליקני ומעודד אותם להצביע למועמדים מהמפלגה, כדי לחזק את הרפובליקנים בסנאט ובקונגרס. ומה עובד טוב יותר מאשר לזרוע אימה מצד אחד ושינאה מן הצד השני. אימה מהעולם, מהמהגרים, וכמובן מהדמוקרטים ושינאה לכל אלה. לכן צריך להיות בעל תפיסת עולם מורכבת במיוחד כדי לעשות את האבחנה בין מי שאכן מאיים על מקומות העבודה, על מרחב המחייה ועל ביטחונה של ארצות הברית, לבין מי שעושה פעילות הומניטרית. במקרה הזה כיוון באוורס את הנשק שלו נגד מתפללים יהודים, כשלנגד עיניו עמדה פעילתו של ארגון יהודי פילנתורפי ותיק שמסייע לפליטים.
 
הסתה פועלת בדרכים עקלקלות. לא ניתן לצפות מה שרשרת הפעולות שתתפתח ממנה. לא ניתן לצפות לאן היא עלולה להוביל. אפשר לומר בזהירות שהדיון בהקשר של הרצח ההמוני בפיטסבורג לא רחוק מהדיון שהתקיים רק לאחרונה בארץ, השנה, כמו בכל שנה סביב תאריך רצח ראש הממשלה יצחק רבין, על ההסתה. הסתה היא עניין חמקמק, נתונה לפרשנות, ואף פעם אי אפשר לדעת לאן המאזינים ייקחו את הדברים שהם שומעים.
 
כמו טראמפ, גם מנהיגים אחרים, וביבי נתניהו ביניהם, למדו לשלהב את התומכים שלהם, להניע אותם לפעולה (הצבעה בבחירות), ולחזק אותם באמצעים מפוקפקים, שחלקם נשענים על תשתית עובדתית חלקית (במקרה הטוב), על בורות מסוימת בקרב התומכים, על ניעור ״שדים אפלים״ של שינאת האחר, העמקת הפחד והחשש, בנייה אסטרטגית של תחושת ״העולם כולו נגדנו״, של ״איום קיומי מעבר לפינה״ ושל זיהוי שיטתי של ״האויבים״ שמאיימים עלינו ממש כאן ועכשיו. זה עבד נהדר בארצות הברית והוביל את טראמפ כל הדרך בביטחה אל החדר הסגלגל בבית הלבן. זה עבד נהדר גם כאן והוביל את נתניהו כל הדרך בביטחה לכהונה נוספת ולהמשך מגורים ברחוב בלפור.
 
אבל להסתה הזאת יש תכונה חמקמקה, בשלב מסוים היא מאבדת שליטה. כך קרה הלילה בפיטסבורג כשהקנה הופנה למטרות ״הלא נכונות״, וזה קרה - באופן שונה מאוד (למרבה המזל) - גם בארץ, כאשר ההסתה כוונה נגד הגרעין הקשה של מצביעי הליכוד - אורנה פרץ מקרית שמונה ואופירה אסייג.