הסלוגן של האירוויזיון הזה היה Dare to Dream כשברקע מגן דוד מסוגנן - וזה בדיוק מה שקרה הלילה. מאות אלפי ישראלים הולכים לישון וחולמים שמה שהיה כאן השבוע יהיה כאן לתמיד. שמפגן המקצוענות, היופי, הפתיחות והליברליות שישראל שידרה לעולם, יתפוס אחיזה של אמת גם בחיי היום יום שלנו.  

מזה זמן, לא מעט אנשים מסתובבים בתחושה שיש פה שתי מדינות: מדינת ישראל ומדינת תל אביב. הראשונה היא שמרנית, דתית, ימנית ולפחות בעיני תושבי המדינה השנייה זו מדינה שהולכת ומקצינה. ואילו השנייה היא חופשית, ליברלית ושוחרת שלום, אך תושבי מדינת ישראל רואים בה מופקרת, מוחצנת ומוגזמת. שוב ושוב חוזרים ואומרים לנו שצריך ללמוד לחיות יחד, לגשר על הפערים ואני שואלת הלילה- האמנם? ואולי באמת הגיע הזמן להיפרד?  

אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי 'כאן', הבטיח שזה יהיה 'האירוויזיון הטוב בהיסטוריה', שהוא יהיה מרשים מכל אלה שקדמו לו, ומוכרחים להודות שהוא צדק. הבמה הגרנדיוזית, התפאורה, התאורה, הפירוטכניקה הבלתי נתפסת כמעט, שגררה קריאות התפעלות הן ממי שישב באולם והן ממי שישב בבית. כל אלו, בשילוב 41 הסרטונים המושקעים, ציירו את ישראל בדיוק כמו שהיינו רוצים שתיתפס בעולם - יצירתית, מוכשרת, יפה, רב גונית, כזו שגם אם מפזזים בה בבניין נטוש, על גג מכולות בנמל אשדוד או בלב המדבר, יש בה עוצמה והשראה. והיו את מפגני האהבה החופשית וקבלת האחר שלא פסקו לעטוף את האירוע כולו: השילוב של אסי עזר, המגיש הגאה, המגישה שהיא היא התגלית של המשדר כולו, לוסי איוב, ערבייה שהאנגלית המצוחצחת שלה עולה על זו של כל המגישים האחרים, כולל הדומגישה הבינלאומית שלנו בר רפאלי, וארז טל בגדר המבוגר האחראי אך גם העולץ, שנותן ידו לחגיגה המרשימה הזו להתנהל תוך תרגום מהיר לצרפתית. ארבעתם נתנו יחד לאירוע פנים יפות, מאירות ובעיקר מכילות. 

מנחי הטקס: ארז טל, לוסי איוב,   בר רפאלי ואסי עזר

מנחי הטקס: ארז טל, לוסי איוב, בר רפאלי ואסי עזר .  צילום: Thomas Hanses

באין שירים גדולים במיוחד, האירוויזיון הזה ייזכר דווקא בזכות המבצעים הישראלים שלו, ובראשם נטע ברזילי בביצוע קמפי טראשי מהמם לננה בננה שלה וטוי הלא מתנצל, להקת שלוה שלא השאירה צופה אחד אדיש ברחבי העולם, ומעל כולם, המלכה האמיתית של האירוע מבחינתי, דנה אינטרנשיונל (ותסלח לי המלכה האם מדונה). דנה גרמה לעזר, כך על פי עדותו מול עשרות מיליוני צופים, לצאת מהארון, ולנטע ברזילי, כך לפי הסרטון, להאמין שגם היא יכולה. הפעם היא עלתה לבמה אצילית ומוקפדת וחילקה לבבות של אמת לכל אחד בקהל ולצופים בבית בקאבר לברונו מארס, וביצוע מלא אנרגיה ל'יא חביבי תל אביב' ו'דיווה' שלה.

אבל החגיגה הזו התרחשה במקביל לעננים השחורים המתעבים מעל שמי הדמוקרטיה הישראלית, והם לא נעלמו באש הלפידים באקספו בתל אביב. להיפך, כל מי שעיניו בראשו ראה באופן חד, צלול וברור את שתי האופציות מונחות לפניו, ועכשיו צריך רק לבחור, כי האמת היא והיא צריכה להיאמר בגלוי: החגיגה הזו היא של מדינת תל אביב ולא של מדינת ישראל.

העיר תל אביב והעומד בראשה רון חולדאי, השכילו להפוך את החוויה החד פעמית הזו למפגן של אירועים מושקעים בכל רחבי העיר, ובראשם כפר האירוויזיון בצ'רלס קלור, שרבבות המבלים הישראלים שהציפו אותו גרמו למשטרה לבקש מהם לא להגיע יותר. ההחלטה לשלב באירוע את שוק האוכל השנתי וגם את אירועי לילה לבן, הפכו את העיר לחגיגה לכל מי שהגיע, וגם לכל מי שצפה מביתו באירלנד, פולין או דנמרק. תל אביב הפכה בן רגע למקום לשאוף אליו. למקום הכי מדליק בצד הזה של הכדור. 

לילה לבן בכיכר ביאליק 2019. צילום דינה גונה

לילה לבן בכיכר ביאליק 2019. צילום דינה גונה

עכשיו מאות אלפי ישראלים שהתרגלו לחקיקה הגזענית, שקיבלו כמעט כגזירת גורל את ההקמה ההולכת ונבנית של הממשלה הכי קיצונית שקמה פה מאז ומעולם, מאות אלפי ישראלים שחשבו שנגזר עלינו לחיות ככה לתמיד, הבינו שאפשר גם אחרת. שאפשר לקבל את האחר, לאפשר לכל אחד לאהוב את מי שהוא רוצה לאהוב מבלי שיחוקקו נגדך חוקים או ישימו לך רגליים בכל מקום שאליו תלך. אפשר תחבורה ציבורית בשבת, אפשר שינחו את האירוע שתי נשים ושני גברים, אפשר שמי שיחלשו על האירוע כולו הן בעיקר נשים ולא אישה אחת על כל שלושה גברים כמו בכנסת ישראל. אפשר אחרת.

רבים מתוך המתפכחים והחוגגים ייצאו בימים הקרובים לקרב חייהם על הדמוקרטיה הישראלית, אבל אם המהלך הזה ייכשל, וממשלת נתניהו החמישית חסרת הגבולות תחסל את בית המשפט העליון ועל הדרך את הדמוקרטיה, כל אלו יודעים בתוך תוכם שיש אופציה נוספת, כי בשבוע הזה נולדה אותה אופציה נוספת: אפשר גם להיפרד. אפשר להקים את מדינת 'תל אביב' ושגבולותיה יהיו פתוחים לכל מי שירצה לחיות במדינה ליברלית, שוויונית, מדינה פלורליסטית, שלא תכפה על תושביה משטר מלוכני או משטר הלכה, מדינה שוחרת שלום ואהבה. ילגלגו תושבי בלפור ואחרים על כך שה'תל אביבים' (לא רק אלו הגרים פיזית בתל אביב! הרעיון הזה חוצה ערים ופריפריה- מרכז) לא יילחמו על אורחות חייהם - ופה הם טועים. השבוע העזנו לחלום, השבוע הבנו סופית שאפשר גם אחרת, רגע לפני שפורצת פה מלחמת תרבות, אפשר פשוט להיפרד. 

 

צילום תמונה ראשית: אורית פניני, כאן תאגיד השידור הישראלי