פרשת קפריסין, כמה קטנות, לעשות קצת סדר.

החשוד העיקרי שינה את גרסתו, שלוש פעמים - עובדה שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים. האחרים הכחישו כל מגע מיני, ו/או שנכחו בחדר, אחרי זה הודו. עובדה. שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים. נמחקו סרטונים (ראיות מכריעות) מהטלפונים של החשודים. את חלק מהסרטונים לא הצליחו לשחזר. עובדה. שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים.

האבא של החשוד, אמר שהבן שלו מסוגל לדקור 3 אנשים אבל לא לגעת בבחורה. עובדה. שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים. הסיקור העיתונאי המגמתי והחד צדדי, כולל אילוסטרציות ויזואליות הזויות לפרשת חשד ל"אונס קבוצתי", השיח המלגלג, האמירות הבזויות ב-103. עובדה. שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים.

סטטיסטיקת מקרי תקיפות קבוצתיות מיניות בישראל, לפי מה שכן מדווח (והרוב הרי לא מדווח, זה ברור, נכון?) עומדת על כ-270 מקרים בשנה. עובדה. שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים.

כמה גברים, בחורים, נערים, או ילדים, ש"עוברים" על אישה, בחורה, נערה, ילדה, אחת. כמו רכבת, בתורות, בנוסף ולפעמים מצלמים, ומפיצים. זה שפל המדרגה המוסרית והאנושית של בעיקר הנוער בימינו (גם אם הדבר נעשה בתשלום) - עובדה שלא השתנתה בעקבות הדיווחים האחרונים.

להגיש תלונה במשטרה, ולעמוד במרכזה של פרשה כל כך גדולה ומתוקשרת, זה טראומה לכל החיים. סליחה על האד הומינם, אבל מי כמוני יודעת. גם עם הכרה והוקרה, יש מחיר. יש קושי, תשישות, ייאוש, איבוד פרטיות, באקלש נוראי. להגיש תלונה במשטרה על אלימות מינית, אפילו אם היחס הוא הכי טוב - זה טראומה.

אני לא עברתי חקירה נגדית בתלונתי. לא חקרו אותי על עברי המיני, לא הטיחו בי שאני שקרנית ונקמנית. כשאני שומעת מה במשטרה עושים לחברות שלי, נותר לי רק לבכות ולחפש קיר לדפוק בו את הראש. יש לזה מחיר נפשי כבד. עובדה. ששום דבר לא ישנה אותה.

גם אם מישהי חזרה בה מתלונתה, אין הדבר אוטומטית הופך אותה לשקרנית. היו, ועוד יהיו מקרים, שמישהי מושכת תלונתה כי המחיר גבוה מדי. והיא, היא פשוט רוצה שייגמר הרעש, היא רוצה רגע אחד של שקט, היא רוצה לנסות להשתקם, היא רוצה לבכות ולהתפרק מבלי שאף אחד יראה.

היא רוצה לחזור לשם שלה, במקום "הנאנסת". היא רוצה לחיות. ושהסיוט הזה יסתיים. 

 

עוקבים אחרינו באינסטגרם של און לייף? ובפייסבוק? מחכים לכם שתצטרפו