בני משפחתי המורחבת פזורים בין טרבלינקה, לאושוויץ וכנראה מיידנק. אם היה להם קבר להתהפך בו, זה מן הסתם מה שהיו עושים לו היו רואים איך חוגגים בישראל 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. הם היו מקווים שזכרם וזכר אלו שנרצחו איתם יעמוד במרכז החיים שלנו, אלו ששרדו לספר וצאצאיהם, בטח במרכז אירועים כגון אלו שמגיעים רק פעם ב- 75 שנה. ובכן, קרובים יקרים, מצטערת לאכזב, אתם לא הסיפור פה הפעם, יש פה קרנבל שואה לנהל.

אין לי ספק בלי להיות היסטוריונית גדולה שרבים מבני המשפחה הגיעו לאן שהגיעו בעזרתם האדיבה של השכנים הפולנים שלהם. בין אם העזרה הייתה הלשנה, שיתוף פעולה, עבודה במחנות או הסכמה שבשתיקה, אבל הנה 75 שנה אחרי שדמם התערבב באדמה הפולנית שהייתה למדינה בה הושמדה מרבית יהדות אירופה, אני מוצאת את עצמי מסכימה עם הנשיא הפולני. לא מאותן סיבות כמובן, אבל כשהוא אומר שציון 75 שנה לשחרור אושוויץ צריך להיות באושוויץ, איכשהו נראה לי שהוא צודק. אולי שם מראות השואה יהדהדו טוב יותר מאשר בקבלות הפנים המפוארות, בארוחות העופיונים הממולאים או בפוטו אופ שמדינת ישראל מעמידה לשירות המנהיגים. 

תכלס כל המנהיגים נהנים מזה - מצד אחד המנהיגים האירופיים של מדינות שכ-ו-ל-ן לחמו בנאצים שנדרשים לממן כרטיס טיסה לישראל למשלחת בינונית במקום להכריז על תכניות ברורות במערכת הלימודים ללימוד השואה ולהתמודדות אמיתית עם האנטישמיות. זה עולה כסף רב.  ומצד שני המדינאי שלנו, הנאשם בשלושה כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים, בנימין נתניהו שזוכה לפוטואופ האולטימטיבי, עם כחמישים מנהיגי העולם. תמונה שאף ראש ממשלת מעבר מעולם לא זכה בה. הרי הפעם האחרונה שכל אלו הגיעו לכאן הייתה בהלווית פרס ולפני כן בהלווית רבין. ספק אם נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, מי שחתום על ההזמנה לכל אותם מנהיגים להגיע לפורום השואה הבינלאומי, חלם שהמועד שנקבע שנה מראש ויותר יהפוך לחלומו הרטוב של נתניהו והוא יהפוך לסטטיסט בהצגה של מישהו אחר. אם מישהו חושב שזה מקרי שקמפיין הליכוד הושק אתמול בירושלים, אתם טועים. 

אנדרטת מגיני לנינגרד. צילום: הקונגרס היהודי האירו-אסייתי (EAJC) והנשיא פוטין

אנדרטת מגיני לנינגרד. צילום: הקונגרס היהודי האירו-אסייתי (EAJC) והנשיא פוטין

מחר יתקיים גם טקס חנוכת אנדרטת מגיני לנינגרד במעמד נשיא רוסיה פוטין. זה נשמע נכון וצודק אבל הולאם לטובת פסטיבל החנופה לנשיא הרוסי במסגרת המאמצים לשחרורה של נעמה יששכר. הרוסים שהבינו שאין סחיטים מהישראלים, שיודעים להיכנע לטרור בכל הזדמנות, והם מערימים שורה של דרישות במסגרת המשא ומתן לשחרורה. הם ביקשו שוב את מגרש הרוסים, הם מבקשים את שינוי תוואי הרכבת הקלה בירושלים כך שלא תתקרב לכנסייה הרוסית בעין כרם, הם מבקשים להסדיר תשלומים לנכסים אחרים שלהם בעיר, ויותר מהכל הם מצפים מישראל לאמץ את הנרטיב שלהם בוויכוח ההיסטורי על מידת האחרות של פולין לשואה. מה מכל התופין הזה יינתן להם בסוף? אין לדעת בוודאות אבל אפשר לשער שבשעה שנתניהו מייחל לכל כותרת אפשרית, ארבעים יום לפני הבחירות, שבוע לפני שייפתחו דיוני החסינות, את הרוב הם יקבלו ולעזאזל עם הנוסעים לבית חולים הדסה עין כרם או האמת ההיסטורית. אגב, אם אתם מצפים שנעמה תגיע עם הנשיא הרוסי חזרה לישראל, יש להטיל בכך ספק. כמו עצמותיו של זכריה באומל ז"ל, היא תצטרך להישאר במוסקבה עד מועד קרוב יותר לבחירות כדי לתת לביבי את התמונה שהוא מבקש לעצמו. 

לא פלא שרבים בישראל ניסו להבין על שום מה ההתכנסות, בעולם בטח יופצו כמה תמונות (נקווה שלא רק העופיונים הממולאים) והשואה? מה עם השואה? ניצולי שואה שפנו ליד ושם וביקשו להשתתף בטקס נענו ב'אין מקום'. את סיפורו של ניצול השואה שינאם לא חשפו וגם לא בטוח שיש אחד כזה. למסיבת האפטר פארטי עם הדי.ג'י, הבופה, וסינגולדה וחברים שהזמין אליה ראש עיריית ירושלים את משלחות העיתונאים שנלוות למנהיגים ספק אם מי מהם יגיע. כל שנותר הוא לשרוד את החורף הישראלי ושכל משפחה תזכור לבד.  נקווה שחגיגות המאה שנים לשחרור אושוויץ יתקיימו ושהעולם עד אז לא יישכח.