אז איך מסתכלים היום לילדים שלנו בעיניים? בסוף בסוף זה מה שחשוב באמת. איך אומרים להם שמספר כל כך גדול של ישראלים, השכנים שלנו ושלהם, לפעמים החברים שלנו, או בני משפחה שלנו, העדיפו לתת את קולם לאיש שאף אחד מעולם לא הסית יותר ממנו, מלך הפילוג והשיסוע, מי שרק בסוף השבוע האחרון התגלה, שוב, כשקרן גמור, מי שבעוד שבועיים ימים, אם לא יעשה שוב את הבלתי יאמן, אמור לעמוד בפני שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי ויצטרך להשיב על שלושה כתבי אישום של שוחד, מרמה והפרת אמונים. ראש הממשלה הנצחי שלנו, בנימין נתניהו.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 

💙

A post shared by Benjamin Netanyahu נתניהו (@b.netanyahu) on

לא מעט אנשים מסתובבים היום בישראל עם לב דואב ושאלות רבות שמתרוצצות בנשמה: האם זו החברה שבה אנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו? מילא אנחנו, כבר אנשים מגובשים, אבל באיזה עולם ערכי ומוסרי אנחנו שואפים שהם יתפתחו? איזה עתיד מובטח להם בכלל בחברה שערכיה קרסו, ואין לדעת אם יש בה מספיק אנשים שרואים חשיבות בשיקומה?

מאז סבב הבחירות הראשון, רץ ברשתות החברתיות קטע שמיוחס לסופר דויד גרוסמן, אך למעשה כתב אותו אביב מסינגר, מומחה ברפואה סינית: "כי יש רגעים ומצבים בחיים של אומה, כמו בחיים של אדם, שאתה מוצא את עצמך עומד ומשתאה. ואתה לא מבין איך זה קרה, ומי חשב ככה, ואיך זה ייתכן. אז בעקבות יום הבחירות הזה, שנראה כמו התחלה או המשך של אסון, אני מבטיח לבדוק יום יום את עצמי, לראות ששום דבר מהלך הרוח הרע הזה לא יידבק אלי. לא מהגזענות, או הניצול, לא מהרוע, או הכוחנות, לא מהטמטום או הראייה הצרה. ושאמשיך, אולי אפילו כמו ילד, להאמין שיכול להיות פה צדק, ושוויון, ושקט, ושלום בין אדם לאדם, ובין עם לעם. ואפילו אם הנבחרים שלי לא מאמינים בזה, והממשלה שלי לא עושה את זה, אני אנסה להגיע לזה, בדלת אמותיי הקטנות."   

השאלה אם זה נכון גם לגבינו אנו, אלו שחיים בשכונות ומקומות עבודה שבהן כל כך רבים חושבים הפוך מהם. לגבי הכל. לגבי טוב ורע, לגבי נכון ולא נכון, לגבי אותה חברת מופת שפעם כולנו רצינו בה. אנחנו עדיין אמורים ללמוד יחד ולעבוד יחד, וכן, גם לשרת בצבא יחד או לשלוח את ילדינו לשרת בו, ולהמשיך ולבנות פה את מה שבכל כך קלות מסתבר שאפשר להפוך. לטשטש את הגבולות, לבטל את הפרדת הרשויות, להטיל מורא על בתי המשפט, להטיל פחד על כל מי שחושב וחושבת אחרת, לבטל את הצרכים והרצונות של חמישית מהאוכלוסייה ולטעון שדעתם אינה נחשבת, ושממשלה אפשר להקים רק ברוב יהודי, משל היינו באירופה בשנותיה החשוכות ביותר, ולהגיד את זה ברוב גאון ומעל לכל במה.

שנה לפני קריסת יוגוסלביה לרסיסי מדינות ולקרבות עקובים מדם שנמשכו שנים, זכיתי לבקר בה. אין דבר שהתפלאתי ממנו יותר מאשר האופן שבו הם הסתדרו יחד, תושבי הצפון והדרום, המוסלמים והנוצרים, הסלבים והאלבנים. זו הייתה תמונה מושלמת והיא קרסה. אסור לנו להתקרב ליוגוסלביה בשום צורה. גם אלו שמודאגים מאוד מאוד , חייבים היום או מחר או בימים הקרובים למצוא בעצמנו את הכוחות המשותפים,  כדי להצליח לבנות את אותו הגשר השברירי, זה שאמור להתקיים בינינו גם לפני ביבי וגם אחריו. אין לנו את הפריבילגיה לתת לו להרוס את העתיד המשותף של כולנו - מימין ומשמאל, ערבים ויהודים, אלו שבעדו ואלו שנגדו.