הכל פוליטי
1. שלא תהיה טעות: הכול פוליטי. כל החלטה, דיון, והתייעצות - בין אם בענייני קורונה או בעניינים דחופים אחרים - הכול פוליטי. הניסיון לעשות הפרדה בין ההחלטות בנושא הקורונה לבין הפוליטיקה הוא מלאכותי, במקרה הטוב, ודרך לשנות את הדיון לשוליים במקרה הפחות טוב. 
זהותו של שר הבריאות חשובה, כמו גם זהותו של ראש הממשלה. תפיסת העולם שמנחה אותם היא - בין השאר - תוצאה של תפיסה פוליטית. מצבה של מערכת הבריאות - שהולכת וקורסת לנגד עינינו לפי תחקירים עיתונאיים יומיומיים - היא פרי של החלטות פוליטיות שהתקבלו במשך שנים, של הזנחה, של תקצוב חסר, של מיקומו הנמוך של הנושא בסדר היום של הממשלה בעשור האחרון. 
 
וכן, גם הניסיון לעשות הפרדה בין המשבר הפוליטי - שהוא משבר אמיתי, עמוק ומסוכן - לבין משבר הקורונה, הוא מלאכותי. אין הפרדה. לא יכולה להיות הפרדה. לא מתקבל על הדעת שראש הממשלה, מוצלח ככל שיהיה, מקצועי ככל שיהיה, ענייני ככל שיהיה - מצליח לנתק את המצב הפוליטי שלו ממשבר הבריאות. אפילו סופרמן לא יכול.
לא השתכנעתם? ממליצה להקדיש 3 דקות, ולצפות בסרטון מתוך מלך האריות, שבו המדובב של סאקר - מלך האריות - אלי גורנשטיין עשה התאמות טקסטואליות למצבנו. ״מלך ההנחיות״ הוא קרא לסרטון החדש, שבו הוא כותב מחדש מילים לשיר הידוע מ-1994 Be prepared.
 
 
שטח משוחרר לא יוחזר
2. אנחנו צריכים להבין שהחלטות תקדימיות שמתקבלות היום בחסות משבר הקורונה, בסיטואציה דרמתית אמיתית - החלטות כאלה לא ניתן יהיה להשיג לאחור. זה לא קרה בשום מקום אחר בעולם, קשה להאמין שזה יקרה אצלנו.
ההיתר שניתן לשב״כ לעקוב בטכנולוגיות עלומות אחרי אזרחים במדינה, לאסוף נתונים על כל אחת ואחד מאיתנו שפורסים את מהלך חיינו לפרטי הפרטים, לא רק של מפגשים, אלא גם של שיחות, התכתבויות ועוד - הוא חסר תקדים. היתר (כפי שהם הסבירו מראש). בלי צורך להצטייד בצו משפטי, בלי שיש מערכת מפקחת, בלי ביקורת - היתר גורף. זה צעצוע שאף אחד לא ירצה אחר כך להחזיר למדף. לא, לא. 
 
אחרי אירועי 11 בספטמבר האמריקנים נכנסו - בצדק - ללחץ נורא. בסיטואציה תקדימית, בצל פיגוע טרור שגבה אלפי קורבנות, שהותיר צלקת ופצע עמוקים בלב הגאווה הלאומית האמריקנית - מיהר הנשיא לצאת לשתי מלחמות, ובית הנבחרים אישר חוק תקדימי, חוק הפטריוט, שמאפשר לרשויות המדינה לעקוב אחרי אזרחים ותושבים בלי צורך בצו משפטי, ולעקוב גם אחרי חשבונות בנק. העילה הייתה לתת לגופי המודיעין כלים למגר טרור. התוצאה הייתה שהרשויות עקבו אחרי מאות אלפי אזרחים, בלי פיקוח ובקרה. למעשה, מה שחשף אדוארד סנודן (שעבד באותה מערכת מעקב ע.ס), מבוסס על אותו חוק פטריוט שבאמצעותו ויתרו האמריקנים, מרצונם החופשי ומתוך פאניקה וחששות, על אחד הנכסים החשובים ביותר שלהם: הזכות לפרטיות. זה קורה גם כאן. גם התקדים, לפיו יו״ר הכנסת נאחז בכיסאו ומנצל את מעמדו כדי לסכל אפשרות של הרוב הנבחר לבחור יו״ר חדש, גם התקדים הזה פוצע אנושות את הדמוקרטיה שלנו. תקדימים, מטבעם, הם עוד מדרגה.
 
יולי אדלשטיין צילום יצחק הררי דוברות הכנסת

יולי אדלשטיין צילום יצחק הררי דוברות הכנסת

נתניהו הוא קוסם 
3. נתניהו מוכיח, בפעם המי יודע כמה, שהוא שועל פוליטי מתוחכם ביותר, שולט באופן מרשים בכל הפלטפורמות. האיש שמופיע לנו כמעט כל ערב על המסך ומצליח לעמעם את העובדה שהוא לא ראש ממשלה נבחר ושהמנדט להקמת הממשלה בכלל לא אצלו. נתניהו הוא אדם שמסוגל לנווט את מהלכיו באמצעות תומכיו ומעגל הדוברים שלו, שרים, ח״כים ומקורבים נוספים, דרך דף מסרים מהוקצע, מחודד ומסוכן. דף מסרים שמבטל למעשה את כל השיטה הדמוקרטית, פוסל בלא הנד עפעף הצבעה של מאות אלפי אזרחים. הוא מתגלה כאדם שאינו בוחל בשום תרגיל בארגז הכלים, נבזי, לא הוגן, תקדימי - ומשתמש בכולם כלהטוטן מיומן. אין שום ניסיון לשחק משחק נקי, הוגן, בהתאם לכללים. הכול נרמס. יש מי שמכנים זאת קוסמות. כן, נתניהו נחשב לקוסם פוליטי. כל שאר חברי הכנסת, גם מי שמובילים מפלגות גדולות, מתגמדים לעומתו. זה משמעותי, כי התרגילים שלו קובעים תודעה, בעיקר בימים שבהם כולנו מתוחים, מודאגים, חוששים. 
 

ביבי נתניהו צילום מסך

היום שאחרי המגפה
4. אל תנסו לנבא מה יהיה כאן ביום שאחרי. ככל שנזכה להכרזה לפיה המגיפה מאחורינו. איש אינו יודע. כל מי שניסה לנבא, לבנות מודלים, לעשות חישובים - נכשל. נזרקנו לתוך עולם של חוסר ודאות. אין לדעת אם מה שהכרנו יחזור, ואם יחזור איך יחזור. שום מומחה לענייני משהו לא יצליח לשרטט את תמונת העתיד. אפילו לא העתיד הקרוב, זה של מחר בבוקר, של השבוע הבא, ובוודאי לא העתיד שלנו אחרי שהמגיפה תמוגר, או שיימצא עבורה חיסון אפקטיבי. גם לא איך תראה המערכת הפוליטית או המשפטית או האזרחית בישראל באותו יום שאחריי. 
 
אל תשליכני לעת זקנה
5. ולסיום: הקשישים. דבר אחד ברור מאוד - והוא חוצה מדינות, לאומים, ארצות, יבשות: הקשישים הם קבוצת הסיכון המובחנת המשמעותית ביותר. זה לא אומר שאחרים אינם בסכנה, אבל פחותה בהרבה. ככל שמפרקים את המספרים, הסטטיסטיקות והנתונים, ברור שבני 60 ומעלה בסכנה, וככל שהגיל עולה, גם הסכנה עולה. אז זה בידיים שלנו לשמור על הקשישים שבינינו. על סבא וסבתא, או ההורים הקשישים: להתקשר בתכיפות גבוהה יותר, לוודא שהם לא שוקעים לבדידות ודיכאון, לוודא שיש להם דרך בטוחה להצטייד במזון ובמצרכים חיוניים אחרים כמו תרופות. לבדוק אם יש בבניין שלכם, בשכונה, אנשים קשישים ולבדוק אם הם צריכים משהו. מחוות קטנות, אנושיות, יכולות להיות עולם ומלואו. בימים שבהם רובנו נמצאים בבית, ומצטווים לא לצאת, כדי לשמור על הקשישים שבינינו, צריך לעזור להם לשמור על עצמם בבידוד. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם. ורק בריאות.