צריך לומר את זה שוב ושוב: רצח רבין היה רצח פוליטי
25 שנים חלפו ו לא ניסינו ללמד או ללמוד את הלקח. "רצח רבין לא נלמד במערכת החינוך כרצח פוליטי. להיפך, מערכת החינוך עשתה מאז 1995 כל מאמץ כדי ליישר קו עם אווירת הפיוס והדיאלוג ובכך חטאה חטא איום ונורא כלפי הרצח, הרוצח והאידיאולוגיה שהובילה אותו"
רבע מאה חלפה מאז נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל והרגשות קהו, הזיכרונות נעשו מטושטשים ומעגל האנשים שעדיין זוכר בצורה מחודדת מה היה כאן הולך ומצטמצם. אפילו כתבות הטלוויזיה, הסיקור בעיתונים, הקולות המוקלטים, הצילומים שלא משאירים מקום לספק מאופסנים בארכיונים ונשלפים משם בכל שנה, בדיוק באותו המועד, ליום-יומיים מרוכזים וחוזרים לארכיון. וביומיים האלה צפים שוב כקצף על פני המים, הוויכוח והשסע והכעס. כל השאר קהה והתאדה והתערפל. וזה לא קרה במקרה. זה לא הזמן שחלף, ולא הרצון לעבד את הטראומה ולהמשיך הלאה.
כי הטראומה לא עובדה בעצם אף פעם באופן רציני. להיפך, נראה שמרוב פאניקה ובהלה - אותנטיים ואמיתיים, או לא - נעשה מאמץ אדיר כדי לטשטש אותה, את מה שקדם לה ולייצר מהר, יש מאין, מהלכים של פיוס, של ביחד, של חיבוק ודיאלוג ודיבור והיכרות בין המחנות.
אבל הרצח של רבין היה רצח פוליטי. על פי כל ההגדרות, התיאוריות והמחקרים. זה היה רצח של דרך. זה היה רצח שנועד לשנות את מהלך ההיסטוריה וכך אכן קרה. זה היה רצח שביצע בעל דעה אידיאולוגית מבוססת, עם תשתית הלכתית עמוקה. הרוצח רצה לחסל את המשך פעילותו של רבין לא משום שהוא היה רבין, אלא משום שהוא הוביל מהלך פוליטי-מדיני-היסטורי בעל משמעות אדירה.
אבל מאז הרצח, עוד בטרם יצא מסע הלוויה לדרכו, כבר החל המאמץ לטשטש את העובדה הזאת. לומר שמדובר באדם יחיד, שפעל לבד. שזו לא תפיסה אידיאולוגית שמשותפת למחנה גדול ורחב, שמדובר בעשב שוטה, גידול פרא בלתי נשלט. אף אחד לא רצה לקחת אחריות. אף אחד.
גם תיאורית הקונספירציה לפיה השב״כ רצח את רבין (״סרק, סרק״) קנתה לה אחיזה במהירות לאו דווקא במעגלים שוליים של מחוזות הימין.
קולות מרכזיים בימין מיהרו להזדעזע מהרצח, עבור חלקם הזעזוע היה אמיתי, חלקם אפילו ראה את הקשר בין ההסתה לרצח, בין הרטוריקה למעשה, בין האידיאולוגיה לביצוע. אבל היו גם קולות אחרים, לא מעטים, ולא בהכרח שוליים, שמיהרו להדוף את התפיסה הזאת.
והקולות האלה, שהדפו, הלכו והתגברו לאורך השנים, הלכו והתעצמו וקנו להם אחיזה חזקה, עמוקה בשיח הציבורי ומי שהשמיע את הקולות האלה היו למקבלי ההחלטות ברמה הגבוהה ביותר. וכך בעצם הושלמה המשימה של טשטוש העובדה שמדובר ברצח פוליטי, של העלמת הראיות שהרצח היה חלק מהסתה ברורה, ממוקדת, הסתה שנמשכת עד היום.
והתפיסה הזאת הצליחה לעקר את הפוליטיות מן הרצח.
ולכן צריך לומר את זה שוב ושוב: רצח רבין היה רצח פוליטי. רצח של דרך. רצח אידיאולוגי. מכוון.
אבל רצח רבין לא נלמד במערכת החינוך כרצח פוליטי. להיפך, מערכת החינוך עשתה מאז 1995 כל מאמץ כדי ליישר קו עם אווירת הפיוס והדיאלוג ובכך חטאה חטא איום ונורא כלפי הרצח, הרוצח והאידיאולוגיה שהובילה אותו.
מערכת החינוך העדיפה לדבר על מורשתו של רבין האיש, גיבור ישראל, ולא על הרצח ועל מה שאיפשר אותו וגרם לו. מערכת החינוך העדיפה לפעול באזורי הנוחות של הביוגרפיה של רבין, ולא בדרך הפוליטית, מערכת החינוך ציירה את רבין גיבור ישראל, רמטכ״ל ששת הימים, ולא את הדרך שניסה להוביל ובוודאי לא להאיר או להבהיר את המחנה שהיה התשתית האידיאולוגית של הרוצח.
לאורך השנים ניסו אנשי הימין להתנער מהאחריות של חלק מהמנהיגים שלהם בהסתה נגד רבין. אבל ההסתה הזאת לא נעצרה שם, בשלושה כדורים בגב ב-4 בנובמבר 1995. ההסתה ממשיכה והיא קיימת עד יום.
וההסתה הזאת יוצאת היום מבלפור. את ההסתה הזאת מוביל לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. הוא בקולו, בפרצופו, מהמקלדת שלו. אין כאן ״קיצונים משני הצדדים״, ואין כאן ״אלימות מימין ומשמאל״. יש הסתה שראש הממשלה מנסח, והיא מתרחבת במעגלים על ידי נבחרי ציבור, קובעי מדיניות, מקבלי החלטות, אבל גם מובילי דעה, פרשנים וכמובן מעגלים נרחבים בציבור.
זה נתניהו שקרא למפגינים נגדו אנרכיסטים, וזה נתניהו שהורה להציב שלטי חוצות ענקיים בקמפיין יקר להחריד ועליהם תמונות של עיתונאים מובילים, וזה נתניהו שמתבטא שוב ושוב ושוב באופן בוטה, מערער, ביריוני נגד מערכת אכיפת החוק. וכן, זה אותו נתניהו שבמהלך היסטורי אומלל נבחר לראשות הממשלה זמן קצר אחרי הרצח, למרות שהיה חלק ממקהלת ההסתה נגד רבין. ובחירתו אז לראשות הממשלה היא חלק מטשטוש הרצח הפוליטי של יצחק רבין.
זו לא ״אלימות משני הצדדים״ - זו הסתה מצד אחד, ממקור אחד, מבית אחד.
וההסתה הזאת מתנחלת בלבבות, ובחסות ההסתה הזאת מתבצעים מעשי אלימות נגד מפגינים, ובחסות ההסתה הזאת מרססים גז פלפל בפניה של בחורה צעירה, או תוקפים אבא לעיני שני ילדיו הקטנים, או דוהרים עם אופניים חשמליים במכוון לתוך קהל של מפגינים, או נותנים גז במכונית לתוך תהלוכה של בני אדם.
ובחסות ההסתה הזאת נבחרת הציבור, אורלי לוי-אבקסיס, שרה בממשלת ישראל, יכלה לומר משפט ״רבין שלכם, לא שלי״ בראיון לישראל היום, ואחר כך מיהרה להסביר ולהתנצל. ובחסות ההסתה הזאת, יכולים אנשים להגיב ברשתות החברתיות בקולם ובדמותם ובתמונתם ולומר שרבין בעצם היה רוצח בעצמו, כי השתתף במתקפה על אלטלנה, והסאבטקסט של זה הוא 'שאולי הגיע לו'.
ועל ההסתה הזאת צריך לדבר, ולהמשיך ולדבר, לא רק סביב ה-4 בנובמבר, אלא כל הזמן, כל יום. ואותה צריך לסמן ולמסגר. ואסור, אסור לשכוח שהרצח של רבין היה רצח פוליטי.