“אנחנו מחפשים את האחת”. נכתב שם. “שתיקח את הארגון למקומות מעולים. מנהלת מעולה, אשה מוכשרת, יזמית, עם יכולות רתימה והובלה” קראתי בשקיקה. על אף העובדה שאני לא מחפשת עבודה נמשכתי למודעה הזו כמו במטה קסם. למטה למטה באותיות הקטנות נכתב “המודעה מתייחסת לנשים וגברים כאחד ונכתבה בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד”.

חייכתי. לא חשבתי שאף פעם הזיז לי לקרוא על עצמי בלשון זכר. הראש כבר עושה את ההסבה אפילו לא טרחתי להסביר את זה לעצמי בעבר. ובכל זאת ברגע שפנו אליי בלשון נקבה במודעה שאפילו לא רלוונטית אליי הלב התמלא ככ והרגשתי כל כך בנוח.

איזה מוזר שלא שמתי לב לזה לפני.

הראש שלי הפליג במחשבות: מעניין כמה גברים ישלחו לשם קו”ח? חשבתי לעצמי. והאם זה “סיכון מחושב” של אותו ארגון. האם הם באמת מעדיפים שם נשים. ואם כן האם בכל שאר המקומות באמת תמיד מעדיפים גברים? או שפשוט ככה זה בעברית ואין סיבה לייחס לזה מחשבה נוספת.

בשבוע שעבר  נפלה בכנסת הצעת חוק. הצעת חוק לתיקון טפסים ממשלתיים. חוק שבו במקום “שם האב” ו”שם האם” יהיה כתוב “הורה א” “הורה ב”.

אפשר לחשוב שמדובר בחוק קטנוני. אפשר לפתור את עצמנו ב”ככה זה בעברית” אפשר אפילו לצקצק “נו… רוב המשפחות הם כאלו- אבא ואמא”

אבל. יש גם כאלו שלא.

יש אינספור משפחות בארץ שההרכב שלהם אחר. שהתרגלו לסמן קו על שם האב ולכתוב עוד “שם האם” או למחוק את שם האם ולכתוב “שם האב” ויש אפילו כאלו שמוסיפים פלוס על שני האבות לשם האם כי הם בהורות משותפת. ויש גם את מי שהיא/הוא למעשה הורה אחד יחידני.

מה את מחפשת רגישות בטפסים?! אני צועקת על עצמי. אבל האמת הפשוטה שאני פשוט מחפשת רגישות. במיוחד בימים אלו ובכל מקום. היא חסרה לנו כל כך אז יאללה שתתחיל בטפסים.

כי מה באמת יקרה אם יהיה כתוב “הורה א” ו”הורה ב”? האם צפוי בעקבות זאת איזה גל של יציאה מהארון? איזו קריסה של מבנה המשפחה המסורתית? או שבכלל יהיה לזה אפקט אחר ככה שכל פעם שנמלא איזה טופס אפור בבנק או בגן נזכור שלא כולם כמונו ואנחנו לא כמו כולם.

תכלס מדובר במטודה גאונית. אם הייתי מאמינה שיש רכזת הדרכה לכנסת הייתי אומרת שבימים כאלו שאין המון פנאי להכלה ישב מישהו ועלה על רעיון קטן אבל די מבריק של תשומת לב למישהו שחי שונה ממני. וחשבתי למה הצעת החוק הזאת נפלה. כי ברור שהוא לא באמת מייצר נזק. בסוף מדובר על שורה קטנה שתגרום לכ10% מהאוכלוסייה לפחות להרגיש נוח יותר, בבית יותר ולא תגרום באופן עמוק לאף סטרייט להרגיש לא בנוח (מדמיינת הורים מתווכחים בחיוך מי הורה א ומי הורה ב. באמת שזו מטודה עם השלכות מדליקות) והתשובה היא שהיא נפלה כי אנחנו קצת מפחדים מעצמנו. כי יקום מי שיגיד מדרון חלקלק ואני אענה שאני מוכנה להתגלצ’ במדרון של רגישות וסולידריות חברתית. יאללה בואו נתגלצ קצת בכאלו.

אז השבוע נפלה הצעת חוק. והחיים ימשיכו כסדרם. אני אמשיך להיות אם ובעלי ימשיך להיות אב. אבל יש אנשים שיכלו לקום היום בבוקר כשהם הורה א' ובמקום זה הם קמו כשהם אזרחים סוג ב'

מיכל ורדיגר היא מנכ"לית ארגון ש"בל - "שהכל ברא לכבודו" (מארגוני הקהילה הדתית הגאה)

הטור פורסם לראשונה באתר WDG. הנה הלינק לכתבה המקורית