אני שמח שניתנה לי הזדמנות לכתוב על מעגלי גברים, זה לא טריוויאלי וחשוב לי להגיד לכן מראש - הטור הזה לא מבקש מכן להניח בצד את המאבק הנשי המוצדק (מאוד!) לשוויון, אלא להיפך. אז אנא, קחו נשימה עמוקה ונסו לרגע להביט על העולם מנקודת מבט של גבר.

כשאנחנו מגיעים לעולם, כבר מגיל צעיר הרבה מהזכרים מקבלים מסר מאוד ברור שלהיות גבר פירושו להשתייך למין ה"חזק": גבר טוב לא מראה פחד, חותר קדימה למשימה, מביא כסף הביתה ודואג שהאישה שלו תהיה מסופקת.

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Lion Rosenberg (@lionrosenberg)

המסר הזה נאמר בפירוש וגם מועבר בדרכים אחרות של התנהגות - כבר בילדות כשפעוט מתחיל לבכות, לרוב ידרשו ממנו להפסיק "כי אתה לא ילדה". בבית הספר, מגיל מסוים, אם בן בוכה או מראה חולשה רגשית מול בנים אחרים, סיכוי גבוה שהתגובות שהוא יקבל הן צחוק, לעג ואולי גם כאפה מצלצלת. בגיל ההתבגרות מלמדים אותנו שרוב הבנות מחפשות גבר אדיש, בטוח בעצמו וקצת "מניאק" ובטח לא מעוניינות באיזה רכרוכי שבוכה בסרטים של דיסני. ואז מגיע הצבא וסוגר את הפלומבה עם המסר החד משמעי שפחד זה לחלשים, ואם אתה מפחד – אז לך תהיה ג'ובניק. כך לאורך השנים אנחנו לומדים להסתיר את הדמעות ולהחניק את הכאב. להגיד שהכל בסדר ולהמשיך הלאה, "לצאת גבר". הוראות ההפעלה שמוטמעות בנו הן מאוד ברורות: אם משהו כואב לך תתגבר, אם משהו לא מסתדר לך תתקן, אם מישהו פגע בך תחזיר, ואם בא לך לבכות - תבכה בלילה בלי שאף אחד רואה.

ואז נכנסות מערכות יחסים רומנטיות לחיים שלנו ואתן, הנשים, כל כך משוכללות, מלאות צבעים, מדברות, מרגישות, וחכמות. אתן מלמדות אותנו שיש עולם שלם של רגש שלא הכרנו, ומעירות בנו צדדים שלא ידענו. וכך לרוב, בנות הזוג הופכות לאדם הכי קרוב אלינו עלי אדמות, כי מעולם לא הרשינו לאף אחד אחר לראות אותנו ככה, וכל מה שאנחנו רוצים זה לעשות אתכן מאושרות עם ארגז הכלים המאוד מוגבל שלנו. למרבה הצער, פעמים רבות, כששלב הרומנטיקה נגמר, ובמיוחד כשנכנסים לתמונה ילדים ומשכנתא, תוכנת ההפעלה המיושנת שלנו מתפרקת.

כשגבר שומע את האישה שלו מתלוננת על יום קשה, הוא הרבה פעמים לא מסוגל לתת לה אמפתיה כי הוא מרגיש שהוא כשל במשימה שלו לעשות אותה שמחה. כשגבר מתקרב לאשתו בלילה ומקבל ממנה סירוב כי היא עייפה או מודאגת, הוא מרגיש שהאדם הכי קרוב אליו עלי אדמות מתרחק ממנו ושהוא כבר לא ה"גבר" שהיא רוצה, וזה מפחיד ומתסכל. שני רגשות שאין לנו שום הוראות הפעלה לגביהם חוץ משתיקה רועמת והדחקה. ואז אנחנו נהיים כועסים.

זמן טוב להכניס כוכבית - אני לא מנסה להגיד חלילה שאתן אשמות בזה, או צריכות לעשות משהו רק כדי שנרגיש יותר גברים, זה בדיוק הדיכוי הגברי שנגדו אתן מתרעמות, ובצדק, ושאותו צריך להעלים מהעולם. אני מבקש מכן שרק תביטו בזה לרגע, ללא אשמה או רצון לטפל, שרק תבינו שזו הסיבה שהגבר שלכן לא מדבר על רגשות, או שהוא עצבני, כועס, נרגן ו/או שותק. זה פשוט באג במערכת ההפעלה. אני אכניס עוד כוכבית ואוסיף שאנחנו הגברים צריכים לקחת אחריות על עצמנו.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Lion Rosenberg (@lionrosenberg)

הרבה מאוד גברים כבר הבינו שהם צריכים להתאים את עצמם למציאות החדשה, אנחנו כבר לא יכולים רק ללכת לעבודה ולחזור מאוחר, ואנחנו גם לא רוצים להעביר את יתרת הזמן הפנוי שלנו על כורסת הטלוויזיה ולהשאיר לאישה לנהל את כל השאר. זה נכון, יש גברים רבים שעדיין לא הפנימו את הצורך בשינוי ומסרבים לקחת אחריות, והם צריכים להתפתח.

מה שקרה באולפן של "אופירה וברקוביץ" בשישי האחרון, משקף את הרפלקס של הרבה גברים מול השינוי המתבקש, הם יוצאים בהתקפת נגד, וכדי להתגונן הם מוצאים את עצמם לעיתים אפילו לועגים ל"גברים החדשים" שנראים בעיניהם כחלשים. מה שמצער הוא שההתנהגות הזו מונעת מהם אפשרות ללמוד משהו חדש. התגובות התומכות הרבות שקיבלתי בעקבות שידור התוכנית, מראות שיש תקווה ושיש רבים שמוכנים להיפתח לשינוי. התגובות שקיבלתי מנשים משקפות עד כמה הן מחכות שהגברים יתעוררו.

ואיך כל זה קשור למעגל גברים? כאן אני יכול להעיד על עצמי. גם אני הייתי גבר נרגן ושותק, שמרגיש תסכול, כאב ופחד מבלי לדעת לבטא אותם. גם אני סירבתי במשך שנים ללכת לטיפול כדי לבדוק למה אני כועס לעיתים קרובות, או נפגע עד עמקי נשמתי ממשהו שאשתי אמרה. מעגל הגברים היה המקום שבו למדתי לדבר ולהכיר את הרגשות שלי, בסביבה בטוחה שבה הנוכחים לא שופטים אותי או לועגים לי ואפילו להיפך, מביעים הזדהות ומספרים על סיטואציות דומות שקרו להם. המעגל התניע אצלי תהליך אפקטיבי שהשפיע מאד על האבא ובן הזוג שאני כיום.

ליאון רוזנברג, איציק זוהר, אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'. צילום מסך מתוך: אופירה וברקוביץ' קשת 12

ליאון רוזנברג, איציק זוהר, אביחי אוחנה, אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'. צילום מסך מתוך: אופירה וברקוביץ' קשת 12

מאז שאני מנחה מעגלי גברים אני רואה בהתרגשות גברים אחרים שמתחילים את אותו השינוי - לומדים להכיר את הרגשות שהחביאו בפנים במשך שנים, מנקזים אותם החוצה בטפטוף שהולך ומתגבר מפגישה לפגישה, מגלים שיש אחרים שמרגישים בדיוק אותו הדבר ולאחר מכן חוזרים הביתה לדבר על זה עם מעגל האנשים הקרובים והקרובות אליהם, ויוצרים שיפור משמעותי במערכות היחסים עם היקרים להם.

בשבוע שעבר, כשאני והשותף שלי להנחיה אוהד לוי סיימנו מפגש משמעותי נוסף של המעגל, ביקשנו מהמשתתפים לעמוד ולהביט סביב זה בזה, במבט של הכרת תודה. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה שמילאה את החדר באותם רגעים, תחושה של אחדות מסוג חדש, של שותפות אמיתית וקירבה, שמאפשרת לנו לחזור הביתה למשפחות שלנו חזקים באמת.

ליאון רוזנברג הוא איש תקשורת, מגיש תוכנית הבוקר "פאולה וליאון" בקשת 12, בוגר התוכנית ללימוד הנחיית מעגלי גברים באוניברסיטת תל אביב, ומנחה כיום מעגלי גברים. ליצירת קשר עמו פנו דרך עמוד הפייסבוק שלו בלינק הבא