כנס אלי הורוביץ והמכון הישראלי לדמוקרטיה שהתקיים בשבוע שעבר, זימן רגע היסטורי מרגש, עם התייצבותן המשותפת של ארבע שרות (סביבה, אנרגיה, תחבורה וכלכלה), שהתחייבו בשם הממשלה לפעול להפחתת פליטות מזהמות ולהצבת יעדים למלחמה במשבר האקלים. השרות הצהירו שיפעלו יחד לקידום תכנית ממשלתית שאפתנית להפחתת 85% מפליטות גזי החממה של ישראל עד לשנת 2050, תוך שימת דגש על מעבר לאנרגיות מתחדשות ולתחבורה ציבורית יעילה ונקייה, לקידום כלכלה דלת פחמן חזקה, ועוד.

האירוע מרגש לא רק בגלל ההובלה הנשית לה ייחלנו, אלא כי שיתוף הפעולה בין המשרדים הוא שינוי מרענן מהממשלה הקודמת, בה משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה התעמתו על היעדים והמדיניות, במיוחד בדיוני ועדות התכנון, בוועדת המנכ"לים לעתיד מפרץ חיפה ולהרחבת קידוחי גז ונפט בים.

שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, שרת האנרגיה קארין אלהרר, השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ושרת התחבורה מרב מיכאלי בכנס הורוביץ והמכון הישראלי לדמוקרטיה

שיתוף הפעולה חייב להוליד יעדים משמעותיים יותר

ואולם, למרות פריצות הדרך המגדריות והאקלימיות, היעדים שהציגו השרות נמוכים מדי, איטיים מדי ומעטים מדי.

ישראל ניצבת בצומת היסטורי, רגע לפני שיעלו דחפורים וישמידו מרחבי טבע ושדות, תוך עקירת עשרות אלפי עצים בכל הארץ, בגלל תכנון לקוי שאינו מפנים את חשיבותם הקריטית של העצים והטבע להורדת הטמפרטורות והזיהום, ליצירת צל ולבריאות הציבור. אותם דחפורים גם יקימו תשתיות לאנרגיה פוסילית, הכוללות צינורות ותחנות כוח על גז, שיאיימו על שלום הציבור ועל מי התהום, במקום לפעול להאצת המעבר לאנרגיות העתיד, שהן אנרגיות מתחדשות. את כל אלה חייבים לבלום ולתקן לכל המאוחר עד שנת 2030. אחר כך, כבר יהיה מאוחר מדי.

עכשיו הזמן לפעול יחד, בכל הכוח. משבר האקלים הוא גדול ומסוכן מהאיום האיראני ומהאנטישמיות יחד. נותרו שנים ספורות בלבד בהן אפשר עדיין לנצח, אם נפעל יחד במהירות ובנחישות, בשיתוף פעולה חוצה סקטורים ובעלי עניין - ממשלה, עסקים, ציבור ואקדמיה.

צריך קודם כל לעצור את המשך ההתדרדרות, ולכן יש למנוע תוספת קידוחי הגז, הנפט והקונדנסט (דלק שמופק בקידוחי הגז) בים התיכון. משרדי האנרגיה והאוצר מקדמים מהלך להשקעת מיליארדים מכספי המדינה והציבור בדלקים פוסיליים, שהם מקור האנרגיה של העבר, במקום להשקיעם באנרגיות מתחדשות, שהן מקורות האנרגיה של העתיד. מדובר בצעד חסר אחריות כלכלית, ביטחונית, אקולוגית ואקלימית, שמעיד על קוצר ראות ובורות. ישראל, ארץ השמש, צריכה להוביל בפתרונות לאנרגיית השמש, כפי שהפכנו למודל עולמי לטיפול במים.

קידוחי הגז והנפט מסוכנים מאוד לים, לאדם ולסביבה. השבוע בער הים במפרץ מקסיקו במראה אפוקליפטי ממש, בעקבות התפוצצות צינור גז תת-ימי, ולמחרת ארע פיצוץ עז באסדת גז בים מול אזרביג'אן. מדינות העולם פועלות לנטישת הדלקים הפוסיליים בגלל נזקם העצום, בעוד בישראל גילו באיחור לא אופנתי את התחום, ורוצים להשקיע את כל כספינו בהאצת קידום כמה שיותר קידוחים חדשים. למרבה האכזבה, במקום להציג חזון, שרת האנרגיה קארין אלהרר נצמדה למדיניות המכורה לגז, והקטינה ציפיות מהאפשרות לעמוד ביעד הנמוך והעלוב שקבע השר היוצא יובל שטייניץ, של 30% אנרגיה מתחדשת בלבד לייצור חשמל עד 2030.

להיערך לעידן פוסט קורונה

אם למדנו משהו מהקורונה, זה שבריאות האדם והטבע חייבים לקבל יחס מתעדף. לכן, בדיוני התקציב הקרובים יש לחזק את המשרד להגנת הסביבה ולהתייחס לנושא כאל השקעה ברפואה מונעת: הפחתת הזיהום תפחית את החולי ואת עלויות הטיפול הגבוהות באלפי האנשים, שאפשר היה להציל עם סביבה פחות מרעילה. יש להרחיב את סמכויות הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה ולייצר הרתעה לכל מזהם, ממשליך הפסולת בחוף הים ועד לגדולי המפעלים, ולהוסיף למשרד כוח אדם שנדרש לעמידה בעומס משימותיו.

בנוסף, בעשורים הקרובים ישראל צפויה להכפיל את אוכלוסייתה. על הממשלה לדון במשמעויות הילודה המוגברת על איכות ובריאות החיים בארץ ולהבטיח שהצפיפות תנוהל תוך צמצום מקסימלי של חשיפה למקורות זיהום וסיכון.

כחלק ממניעת הזיהום, נדרש ביטול הסכם קצא"א - האמירויות שיהפוך את ישראל לצינור נפט לאירופה, לסגור את המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, לעצור את זיהום הנחלים, ולהבטיח את זכות הטבע למים. רשימת האיומים ארוכה.

השרות החסרות יפעת שאשא ביטון שרת החינוך צילום יעל אורבך, איילת שקד שרת הפנים מתוך פורבס ישראל

ארבע שרות התחייבו לפעול יחד. בלטה בהיעדרה שרת הפנים, איילת שקד, האמונה על התכנון ומקדמת את הרחבת חוק הותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבניית מתחמים לדיור ותשתיות). מדובר בחוק דורסני שמונע שיתוף ציבור ומפקיע סמכויות מראשי ערים נבחרי ציבור, הפועלים עם ארגוני הסביבה להגנת בריאות האדם והטבע, מול תכנון לקוי, שמשחק בחיינו כאילו היינו במונופול, וכל מטרתו להגיע לנקודת הסיום עם הרבה דירות, ולעזאזל המחיר.

חסרה גם שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, שבאחריותה הכנסת משבר האקלים לתכנית הלימודים והפיכת ילדי ישראל לשגרירי השינוי, שיעזרו לחנך את הציבור ולהתגבר על אתגרי הבורות הסביבתית הרבה – המהלך הזה שקרה בכל מדינה מערבית אחרת בעולם, טרם קרה בישראל.

מחקר בנושא שוויון מגדרי וסביבתי ברמת המדינה, מצא שב130 מדינות, נשים בתפקידים ממשלתיים היו בעלת סיכוי גבוה יותר לחתום על חוזים בינלאומיים להפחתת ההתחממות הגלובלית מגברים. באופן כללי, נשים נוטות יותר לדאוג לאקלים ולקדם פתרונות לבעיה.

אנחנו במצב חירום ונדרשת התגייסות נשים (וגברים!) בממשלה, בעסקים ובציבוריות הישראלית כולה, כדי שביחד, בכוחות משותפים ורבי זרועות, נעמוד במשימה ונבטיח חיים טובים ובריאים לילדינו ולנו.