לא להאמין שצריך לכתוב את זה אבל בישראל כמו בישראל כנראה צריך לכתוב הכל ולהילחם על הכל כדי שיהפוך לברור מאליו. הסרט 'צדק לאמא' ששודר אמש בכאן 11 על הרצח של מריה טל גרשניק ז"ל חשף מציאות הזויה שבה אמו של הרוצח לקחה את היתומות הטריות לביתה ורק בהתערבות בית משפט הן הועברו אחרי 9 חודשים לביתו של אחיה של מריה, אלכסיי גרשניק. נציגי הרווחה של קרית ביאליק הגיעו למקום הרצח, פגשו את האם במקום כמי שהגיעה ראשונה לזירה וקבעו מבלי להתייעץ בכלל עם בני המשפחה של מריה כי הילדות יילכו לאמו של הרוצח, סבתא שלהן. 'עד אחרי החגים' הם הודיעו ללנה טל ואתם יודעים מה זה אומר 'אחרי החגים' פה.  

גם אחרי הרצח של דיאנה דדבייב ז"ל, לקחה הסבתא אובי רז, אמו של הרוצח אמיר רז, את היתומים אליה הביתה. במקרה הזה הם הועברו למשפחתה של דיאנה תוך יממה. אם הטעות הזו חוזרת פעמיים צריך לחוקק את חוק 'חזקת ילדי הנרצחת'. הגיעה הרווחה לזירת רצח? ילדי הנרצחת הולכים רק לבני משפחתה. רק במקרים שאין למי להעביר את הילדים יש לשקול האם ישנה אפשרות סבירה להעבירם למשפחת הרוצח אחרי שנערכו בדיקות לגבי מסוגלותם לגדל יתומי נרצחת ולשמור על כבודה גם אחרי שנרצחה על ידי בנם שכעת יושב בכלא למשך כל חייו. החזקה הזו, כמו במקרה של שירה איסקוב, צריכה לפעול גם כשהבן היקר הוא 'רק' כמעט רוצח והאישה מאושפזת בבית חולים. וכן, הרווחה לא חושבת גם על זה, אבל בני המשפחה שקולטים יתומים  צריכים קצבה ממש כמו משפחת אומנה אחרת וזה כמובן לא קורה. 

המקרה של מריה גרשניק  כביכול יותר סבוך.(מעתה אקרא לה גרשניק ולא טל כפי שעשינו בכל מקרי הרצח האחרים כי מקסים טל, האיש שאת שמו נשאה, הורשע ברציחתה). הרוצח הודיע למשטרה טלפונית וגם בחקירותיו כי היא התאבדה. בדיעבד הבינו החוקרים שהחליט לרצוח אותה בדקירת סכין בודדת ומדויקת בצוואר כדי שזה יראה התאבדות. הם מעידים במהלך הסרט שהיה ברור להם שזו זירת רצח ולא התאבדות ולכן לא אפשרו לו לגעת בשום דבר בזירה או לקחת את הטלפון שלו כפי שביקש. הרווחה לא יודעת מה לעשות במקרה כזה? תפנה העובדת הסוציאלית לחוקר האחראי על החקירה ותשאל האם נפתחה חקירת רצח או התאבדות. תנוח דעתכם, כמעט במאה אחוז מהמקרים שמעורב סכין מגואל בדם, החקירה שתיפתח היא לא חקירת התאבדות. 

לנה טל, אמו של הרוצח מקסים טל, מתוך 'צדק לאמא', סרטה של פז שוורץ ששודר בזמן אמת, כאן 11

יותר מזה, לנה טל, הסבתא האוהבת כביכול, מיישירה מבט למצלמתה של הבימאית פז שוורץ ומסבירה לה 'מדוע מדובר בהתאבדות': "היא התאבדה כי היא הבינה שאף אחד לא יסתכל עליה ואף אחד לא צריך אותה." אם תחת התפיסה המעוותת הזו גדל הרוצח, ברור שאין מה להפקיד בידיה את בנותיה של מריה גרשניק. אובי רז שלקחה את יתומיה של דיאנה דדבייב מזירת הרצח אפילו לא טרחה להתקשר בעצמה למשטרה או למד"א או לבקש לראות את דיאנה כדי להושיט לה עזרה אם היה עוד אפשר בכלל להושיט לה עזרה כזו. אז נכון, לא כל האימהות של רוצחים מתנהגות ככה או חושבות ככה אבל הספיקו השתיים האלה כדי שנרצה לשנות את המצב ולתמיד . הם אולי לא 'גידלו ילד רוצח' אבל ברור שכשלו כישלון חרוץ בחינוך שלהם ולכן אין שום סיבה לתת להם הזדמנות שנייה להתגלח על היתומים שאיבדו את אמא שלהם. ידעו מעתה רוצחי נשותיהם שלא רק שהם יושבים בכלא לכל חייהם ולא זכאים להחליט החלטות שקשורות לילדיהם או לפגוש אותם שלא על פי רצונם, גם לבני משפחתם יישללו הזכויות האלה.  

יהיו מי שיגידו כי זו לא אשמת משפחות הרוצחים שבניהם רצחו. נכון, לא אשמתם, אבל כן, זה אמור להיות חלק מהעונש. ממש כפי שישראל הרסה בתי מחבלים משך כמה שנים והפעילה עליהם לחץ מהידיעה שבתי המשפחות שלהם יהרסו, כך יש מקום להפעיל את החזקה הזו שלא תאפשר, לעולם, לבני משפחת רוצח , לזכות בחזקה על יתומי הנרצחת. אין 'הרצחת וגם ירשת' גדול מזה, וביום שבנם רצח, זה היום שהם מאבדים את זכויותיהם כסבא וסבתא. 

 

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Onlife (@onlifeil)