לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "חמישים גוונים של אפור" והוא העלה בי הרבה מחשבות. נכון, לא מדובר בספרות עילית, כתיבה יצירתית יותר מדי, ואפילו לא בעלילה מיוחדת. גם התרגום בעיני לא משהו ואפילו היו חלקים שרפרפתי עליהם במהלך הקריאה. עם זאת, יש בו כמה נקודות שראוי להתייחס אליהן.

מזה זמן מה אני טוענת שיחסי BDSM, סאדו מאזו בשבילכן, הם אפשרות ליחסים שוויוניים ושבתיאוריה סאדו מאזו היא פרקטיקה פמיניסטית. עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות: איך לעזאזל יחסי שולט-נשלטת בהם מופעלת אלימות מוצהרת כלפי האישה, יכולים להיות פמיניסטיים? התשובה טמונה בדיאלוג, בהסכמה באמיתית ובכבוד הדדי.

מו"מ לפני הסקס
החלק העיקרי של הספר הוא המשא ומתן שמתקיים בין הגבר והאישה בסיפור. לפני שמתקיים ביניהם איזשהוא מגע מיני, הוא מביא לה הסכם והם מנהלים ביניהם משא ומתן. כל אחד מציב את הגבולות הקשיחים שלו, כלומר מה לא יהיה מקובל עליהם במסגרת יחסי המין שלהם, והם מדברים על זה.

במערכת יחסים בה יש פרקטיקות של סאדו מאזו, הגבולות הקשיחים לא ייחצו לעולם. הגבולות ברורים ואין ניסיונות לשבור אותם על ידי אחד מבני הזוג. לעולם לא יופעל לחץ מצד אחד מבני הזוג על השני/ה שיגרום להם/ן לעשות משהו שמראש נקבעו כגבול קשיח. ככה לא יווצר מצב שמישהו יעשה משהו שהוא לא כל כך רוצה רק בגלל הלחץ.

ועכשיו בואו ניקח רגע יחסים "רגילים" בין גבר לאישה, או מה שנקרא בעגה האקדמית יחסים הטרוסקסואליים הטרונורמטיבים. האם ביחסים כאלה הגבולות ברורים? האם בכלל מדברים על מה עושים ולא עושים במיטה? או שמה שעושים נקבע על ידי תסריט ידוע מראש שמושפע מפורנוגרפיה וסרטים הוליוודים? האם אנחנו, כנשים, תמיד נאמנות לרצונות ולגבולות שקבענו מראש, או שמא נכנעות למניפולציה הרגשית והפעלת הלחץ הגברי?

הרבה פעמים בהם גבר ואישה מקיימים יחסי מין, אפילו לא נשאלת השאלה מה מותר ומה אסור, לא תמיד יש את היכולת של האישה להכתיב את התסריט המיני, שלא נדבר על היכולת לבקש קונדום או לוותר על החדירה (שכבר כתבתי עליהם בטורים קודמים). לא לכולן יש יכולת לנהל משא ומתן ברגע האמת, כלומר כשאת כבר בלי בגדים ו(אולי) מודלקת לגמרי. לפעמים הידיים שלנו מורמות למעלה ומרותקות למיטה בלי שהסכמנו לכך, לפעמים מורידים לנו את הראש לכיוון איבר המין של הגבר או שמזיזים לנו אותו תוך כדי מין אוראלי, מעשים שיכולים להיות משפילים ומעליבים מאוד אם הם לא מדוברים מראש. ועדיין לא הזכרתי את הפליקים בתחת..

ביחסים רגילים ההשפלה גדולה יותר
ביחסי סאדו מאזו האלימות, ההשפלה, ויחסי השליטה, מוסכמים על שני הצדדים. אתן בטח תוהות לעצמכן, מה זאת אומרת? אם יש הסכמה להשפלה זה אומר שזה בסדר? אני לא אומרת שזה בהכרח בסדר, אבל אני טוענת שביחסים "רגילים" יש השפלה ויחסי שליטה הרבה יותר גדולים, והם לא נעשים בהסכמה.

יחסי השליטה, האלימות וההשפלה נועדו כדי לייצר עונג ולא כדי להתגרות מהשליטה עצמה. הרי ביחסים "רגילים" הרבה פעמים הגבר נדלק מהשליטה שהוא מפעיל על האישה, בעוד היא לא מסכימה לזה ולא מתגרה מזה. ההשפלה משחקת תפקיד מרכזי ביחסים הטרונורמטיבים שיכולים להיות מאוד מאוד אלימים.

בואו לא נשלה את עצמנו. נשים רבות מתעוררות מינית בעקבות קריאת הספר. השאלה היא, מדוע הגוף שלנו מגיב ככה לאלימות והשפלה? מדוע המחשבה לתת את עצמנו לגמרי, להיכנע לכוחות של האחר, לאבד שליטה באופן טוטאלי, כל כך עושה לנו את זה? לזה אין לי בדיוק תשובה. אני רק יכולה להגיד שיחסי הסאדו מאזו שמצטיירים בספר "50 גוונים של אפור", נראים לי כיחסים מוגנים, עם גבולות מאוד מאוד ברורים ועם המון, אבל המון, כבוד הדדי. אני רוצה לאחל לנו, אלה ביחסים "הרגילים", שנלמד להכניס את המשא ומתן המוצהר ליחסים שלנו, ושהסכמה וכבוד הדדיים יהיו על השולחן ולא מוסתרים באיזו פנטזיית אונס של רק אחד מבני הזוג.