השאלה הראשונה שעולה לי לראש כשאני מביטה על פרסומות בישראל (ובעולם כולו) היא "איך לעזאזל, עדיין לא נמאס להם?". איך לבעלי העסקים, אנשי השיווק, חברות הפרסום והקופרייטרים עדיין לא נמאס להביא לנו, כל פעם מחדש, את המוצר שלהם עטוף בסקסיזם/שוביניזם/טמטום (אל תמחקו את המיותר. כל התשובות נכונות)?

הנה הפרסומת החדשה של פיצה דומינו'ס, ההיא שמתהדרת בסבלנות-אין-קץ לטבעונים והשיקה אך לא מזמן פיצה טבעונית:

"הפעם הלכנו על מבצע פשוט כדי שגם היפות יבינו". כמה מקסים.

בקמפיין הדוחה "תשמרי על הכוס שלך" עוד היה איזה משחק מילים יצירתי לכאורה (או לפחות, ניסיון כושל לאחד כזה). במקרה הנוכחי, אפילו זה לא קיים. סתם אותם סטריאוטיפים ישנים שמסתובבים לנו בין הרגליים מראשית המאה הקודמת. יופי נשי מגיע באריזה מהודרת יחד עם אינטליגנציה נמוכה במיוחד. וואלה, איפה שמענו את זה בעבר? נשים יפות הן בהכרח סתומות ויכולת ההבנה שלהן זהה לזו של אנאלפבית ממוצע ובגלל שאנחנו לא מעוניינים להפלות אף אחת (הרי גם פוסטמות אוהבות פיצה) אז הכנו במיוחד בשבילן מבצע פשוט, כזה שהן תוכלנה להבין גם בלי להוציא תואר מתקדם בהרווארד.

וואו, צחקתי בקול. הרי ההומור כל כך שנון וחכם ויצירתי שפשוט אי אפשר שלא להתגלגל מצחוק.

אז זהו, שאפשר.

מי אישר את הפרסומת האינפנטילית הזו?

ומה שהכי עצוב בפרסומות מהסוג הזה זה ההבנה שלא מעט אנשים ראו את הפרסומת הזו לפני שאנחנו ראינו אותה וחשבו שהיא לגמרי בסדר. מישהו ישב וחשב על הקונספט, מישהו הגה את המשפט האינפנטילי, מישהו עיצב, מישהו בחן ואישר, מישהו הדפיס ומישהו שילם על כל זה. ובכל אחד מהשלבים האלה, אף אחד לא קם ואמר "חבר'ה , הפרסומת הזו מטופשת ממש". אף אחד לא קם ואמר "אולי מספיק כבר עם הסטריאוטיפים האידיוטים האלה". אף אחד לא קם ואמר "פרסומות שמתייחסות לנשים כרפות שכל יש לנו די. בואו נעשה משהו חדש ומבריק!".

לא, לא, אף לא אחד. כולם הנהנו בחדווה ובעליצות נוכח ה"גאונות" הזו.

זה לא שדומינו'ס פיצה מיוחדים. הם רק טיפה בים, חלק מהעדר הנורמטיבי. המיוחדים הם אלה שמצליחים להתעלות מעל דרכי הפרסום המקובלות וליצור משהו קצת אחר. אין שום בשורה בעולם הפרסום העכשווי. אלה אותם אנשים מנותקים עם הומור פנימי, חסרי מעוף ותעוזה שאין בהם גרם של רצון או יכולת להכיל שינוי תודעתי מסוים בעולם או לפחות לשים לב לשינוי שכבר מתקיים בלעדיהם. מפרסמים טיטולים? יאללה, ניקח אימהות מרוצות ותינוקות בלונדינים מאושרים. מפרסמים שניצלים? ניקח אימא דאגנית ושופעת שרק רוצה שיהיה לילדים שלה הכי טוב בעולם. מפרסמים מכוניות? נשתמש בגבר-גבר מסוקס שהמכונית היא מרכז חייו ותכלית עולמו. מפרסמים שמפו? נביא דוגמנית מרהיבה עם שיער גולש, רך ומלא ברק שמתקלחת באיטיות מגרה מול הצופים. מפרסמים פיצה? נכתוב משפט סקסיסטי לא מצחיק על נשים טיפשות ונשבץ אותו מעל תמונה של ליפסטיק, משקפי שמש ופיצה ריחנית. במערב אין כל חדש. סיים שיט, דיפרנט אד.

והנה פנטזיה: שמישהו שמה ירים כבר את הכפפה וידאג לייצר לנו פרסומות ראויות. בלי חרם צרכנים. בלי בקשה מפורשת. בלי איומים ובלי פסילה של הפרסומת על ידי גוף מבקר כלשהו. ככה סתם, מרצונו החופשי. אחת לשנתיים מגיעה פרסומת כזאת. בדרך כלל היא טובעת בין מאות פרסומות אחרות. כי הרי הרבה יותר קל ללכת עם הזרם ומה לחדשנות ולעולם הפרסום?