שמי אור, אני חילונית, תושבת תל אביב. שרתי בצה"ל ואני מחזיקה בכרטיס מילואים שעודו פעיל. הסיבה היחידה בגינה לא הגעתי להפגין היום עם הציבור החרדי בירושלים היא שאין באפשרותי להפסיד יום עבודה עבור הפגנה אבל לבי שם, איתם.

רעיון השוויון בנטל הוא אחד הרעיונות המופרכים ביותר שהיו כאן. מדינת ישראל לא מקדמת שוויון בתחומים רבים גם אם נעים לה לחשוב שכן. היא מטפחת בעקביות ובהתמדה אי שוויון בין יהודים לפלסטינים, בין נשים לגברים, בין מזרחים לאשכנזים, בין תושבי הפריפריה לתושבי הערים הגדולות, בין עניים לעשירים, בין זקנים לצעירים, בין בעלי עסקים קטנים לשליטי המשק, בין עולים חדשים לילידי הארץ. כל אלו זוכים לקשת רחבה של תגובות ממסדיות - מהתעלמות מכוונת ועד ניסיון לא נחוש דיו לשינוי. ומשום מה, בשנים האחרונות, אי השוויון היחיד שמטריד אותנו הוא מה שמכונה "השוויון בנטל" או בתרגום לעברית קצת פחות פופוליסטית- הגיוס לצה"ל של גברברי הציבור החרדי.

ולמה כל כך חשוב לנו שהם יעמדו דום יחד איתנו במסדר הבוקר? כדי שאחר כך לא נוכל לקרוא להם "אוכלי חינם". אם יתגייסו, ארוחותיהם יהיו של כאלה שמגיע להם לאכול. אם יתגייסו, לא נרגיש פראיירים. אם יתגייסו, נצליח לחבר בדבק מלאכותי בין חלקיה השונים של החברה הישראלית והרי ידוע שאין כמו אקדח מוצמד לרקה של מגזר מסוים כדי לגרום לו "להתחבר" למגזרים אחרים. אם יתגייסו, הם יגלו שלא כל החילונים מסוממים, אנחנו נגלה שלא כל החרדים הוזים ונחיה כולנו תחת מטרייה כחול לבן של שיתוף ואחווה. אם יתגייסו, יהיה לנו יותר קל. באמת נרגיש שנטל ההגנה על האדמה רווית הדם הזו מתחלק שווה בין שווה בין כל יושביה. 3 שנות השירות ירגישו פתאום כמו שנה וחצי או שנתיים ואנו נקבל בעליצות ובחדווה צווים שמחייבים אותנו להצטרף למלחמה הבאה, רק בגלל שנדע בוודאות שאנחנו לא היחידים שמקבלים אותם. הידד לשוויון.

או שאולי עליי לדייק ולכתוב- הידד למלחמת האחים. כי זה בדיוק מה שמקדמת ההתעקשות המיותרת והמסוכנת הזו על גיוס החרדים לצה"ל. הגיע הזמן לומר את האמת שכולנו יודעים כבר למעלה משישים שנה - החרדים לא יתגייסו לצה"ל. הם לא התגייסו בעבר, הם לא מתגייסים היום ובניגוד לפנטזיות של יאיר לפיד, הם גם לא יתגייסו מחר. ולמה הם לא יתגייסו? לא, לא כי הם מחפשים איך "לדפוק אותנו" ולא כי לא אכפת להם מאחיהם החילונים ולא כי זה נורא לא נוח להתחייל פתאום בגיל 18. הם לא יתגייסו כי זה נוגד את אורח החיים שלהם ואת תפיסת עולמם. כי מנקודת מבטם על מנת לשמור על אותה אדמה בדיוק ש"אנחנו" רוצים לשמור נדרשת אמונה ולמידה ולא כומתה ונשק. ואת זה הציבור החילוני מסרב להבין וזה לחלוטין בסדר כי אי אפשר להבין הכל תמיד. מה שלא בסדר הוא שאת זה הציבור החילוני מסרב לכבד. הוא דורש ובכל מחיר שיצטרפו אליו למאבק בו הוא הוא קובע את הדרך, את האמצעים ואת המטרה. לא רוצה לחבור לשורותינו? נחוקק חוק ונחייב אותך. נטיל סנקציות כלכליות עלייך ועל בני ביתך כי הרי אתם לא נמצאים נמוך מדי מתחת לקו העוני. נבוא לקחת אותך מהבית. נכניס אותך לכלא. נרד לחייך. נדפוק אותך בכל דרך שעומדת לרשותנו. בסוף תסכים להתגייס. בסוף, האמונה החזקה שלך תוחלף בשרשרת חיול בתל השומר.

נחזור לאמת אותה ציינתי מקודם - החרדים לא הולכים להתגייס לצה"ל. הם הפגינו היום באלפיהם, הם יצבעו את עיר הבירה בשחור, הם יחסמו כבישים ורחובות, הם יזעקו בקול גדול, אם יהיה צורך הם ימלאו את בתי הסוהר שלנו עד שאלה יעלו על גדותיהם, הם יבעירו צמיגים ויתעמתו מילולית ופיזית עם מי שצריך בשביל להגן על מנהגי הקהילה שלהם ובניגוד למחאה החברתית של 2011, קולם לא יידום. לא היום ולא מחר. ולמרות שאת חלקנו העובדה הזו די מבאסת (נתניהו: "בניכוי החרדים והערבים מצבנו מצוין") הם כאן בשביל להישאר. אולי הגיע הזמן להכניס את זה לראש הקטן והכה-צודק שלנו. ועל הדרך אולי גם כדאי להכניס לעצמנו לראש שזו זכותם הבסיסית והטבעית לחיות כפי שהם רוצים לחיות ושלמדינה שמורה הזכות להתערב רק במקרים בהם פרטים מוחלשים בתוך הקהילה עצמה (נשים, ילדים) נפגעים. בסיפור השוויון בנטל, המדינה בעיקר מקדמת מלחמת אחים וכדרכן של מלחמות, יש רק דרך אחת לנצח - לא להיכנס אליה מלכתחילה.

אנחנו לא באמת זקוקים לחרדים בצה"ל. הצלחנו לכבוש עם אחר בלעדיהם ואנחנו מתמידים בכיבוש הזה בלעדיהם. ההתעקשות על צה"ל כעל צבא העם היא לכל הפחות עיוורת ודורסנית. צה"ל הוא לא צבא העם ולמרות כל מה שסיפרו לכם כשהייתם בני ארבע ושבע ועשר, הוא גם אף פעם לא היה. בעם הזה יש גם ערבים שלא התגייסו מעולם. בעם הזה יש גם חרדים של התגייסו מעולם. בעם הזה יש גם עולים שהגיעו לארץ בגיל מבוגר, אנשים עם בעיות נפשיות, אנשים עם נכויות פיזיות, סרבני מצפון ונשים דתיות. תוסיפו לאלה גם את כל הנערות שקיבלו פטור מהשירות על בסיס "עודף בנות" ותגלו שקצת יותר מדי אנשים פשוט לא מתאימים לצה"ל ושצה"ל לא מתאים להם. חלק נכבד מאלה שכן מתאימים מבזבזים את השנתיים-שלוש שלהם בבטלה בצבע חאקי כשהצבא לא טורח לנצל את יכולתם וכישוריהם. רבים הם האנשים שלא התגייסו לצה"ל ותרמו למדינה הזו יותר מכל מש"ק-שקר-כלשהו אחר. החרדים יכולים וצריכים לתרום למקום בו הם נולדים וגדלים אבל כנראה ששירות צבאי הוא פשוט לא תרומה שהם מסוגלים או מעוניינים לתת. במקום ללכת איתם מכות ולבדוק מי חזק יותר שווה להשקיע בהסדר אחר שיוביל את הציבור החרדי לתרומה משמעותית שאיננה מתנגשת עם אורח החיים שלהם.

מאחר ושרתי בצה"ל אני יכולה להצהיר על כך בשבועה: הצבא כפי שהוא היום לא באמת מתאים לאורח החיים החרדי. הארוחות המוגשות בו הן לכאורה כשרות, הלבוש הנהוג בו הוא לכאורה צנוע, ההפסקות בלוח הזמנים לכאורה מספיקות לתפילות אבל הכל רק לכאורה. זה מספיק לחילונים שלחלקם כלל לא אכפת, זה מספיק לשומרי מסורת ולאנשים דתיים אולם אין בזה די עבור חלקים נרחבים מהציבור החרדי. על מנת להתאים את הצבא למסת הגברים החרדים שאנו כל כך רוצים שיצטרפו אליו, יאלץ צה"ל להתחרד במקצת. הראשונות לשלם את מחיר ההתחרדות תהיינה הנשים. כי בין גבר לוחם חרדי לאישה תומכת לחימה חילונית, ידו של הראשון תהא על העליונה. חרדים לא ישרתו עם נשים, לא יאזינו לשירת נשים בטקסים ולא יקבלו פקודות מנשים. הנה עוד סיבה להניח לנו מצמד המילים "שוויון בנטל". כי בין קהילות ומגזרים וחברות ותפיסות עולם ועמדות ואורחות חיים ותרבויות שונות אין שוויון אלא כתוצר של דיאלוג עמוק ומתמשך בו לא רומסים תרבות אחרת ולא מתנשאים מעליה עם חוקים וצווים.