הפגנת האתיופים אתמול בערב הסתיימה, 10 שעות אחרי שהתחילה. הקציר: 46 פצועים, 20 עצורים, כמה שמשות רכב מנופצות, מכונית משטרה הפוכה, פקק שתקע את גוש דן למשך שעות והרבה מאוד אנשים לבנבנים והמומים שמצקצקים בלשון הצודקת שלהם ומסרבים להבין איך הגענו עד הלום. איך יכול להיות שהעדה המקסימה הזו הניבה הפגנה כה סוערת ואלימה שסירבה לגווע במשך שעות ארוכות, שלא איפשרה ליושבי בתי הקפה הסמוכים להמשיך לערבב את הסוכר החום בהפוך נטול קצף שלהם בשלווה, שלא פחדה מהשוטרים והסוסים ורימוני ההלם והמסוקים, שלא התקפלה אחרי "שהגיעו להבנות" עם המשטרה? שפגעה פיזית במדכאיה? איך זה קרה לנו? הרי העדה האתיופית כל כך נחמדה ושקטה בד"כ... מאיפה יצא כל הזעם הזה? ולמה באלימות, למען השם? חסר מחאות לא אלימות שהצליחו?

אז זהו, שחסר.

תשאלו את הלהט"בים של סטונוול 1969 שנכנסו לסדרת עימותים אלימים ביותר מול משטרת העיר ניו יורק. בניגוד למחאת האתיופים, המחאה שלהם לא הייתה מתוכננת אלא תגובה ספונטנית כנגד פשיטת המשטרה על בר להט"בי בגריניץ' ווליג' בעיר. בדומה למחאת האתיופים, גם הם לא נכנסו לעימות הזה בעקבות מקרה בודד של אפליה בוטה אלא כמחאה על הומופוביה מתמשכת, קבועה ואלימה מצד מערכת החוק והחברה בכללותה. ובדומה למחאת האתיופים, גם הם לא היו נחמדים. כי כשמתירים את דמך שוב ושוב ושוב קורה לך משהו מעניין: אתה הופך ללא נחמד. ככה זה.

המחאה האלימה של הלהט"בים הידועה כיום בשם "מהומות סטונוול" היא נקודת מפנה במאבק על זכויות הקהילה. הומואיםלסביותביסקסואלים וטרנסג'נדרים התקוממו בפעם הראשונה באופן מאורגן ושיטתי כנגד התעמרות שלטונית על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. המהומות האלו החלו תהליך של עשרות שנים שהוביל לשינוי איטי אך מתמשך במעמדם החוקי והחברתי של להט"בים בארה"ב ובעולם המערבי. מעניין מה היה קורה אם האוחצ'ות והבוצ'ות של סטונוול היו מניפים שלטים ומחלקים זרי פרחים לעוברי אורח. רמז: כלום.

ובכלל, למופתעים יש זיכרון קצר למדי. זאת הפעם השנייה שבני ה"עדה המקסימה" הזו תופסים את הכותרות בגלל "מחאה אלימה". הפעם הקודמת אירעה כמה ימים לאחר שעיתון מעריב חשף את פרשת השלכת מנות הדם של עולי אתיופיה. 10,000 מפגינים התקבצו מול משרד ראש הממשלה תחת הסיסמה "דמנו כדמכם". גם אז המשטרה פערה את פיה בתדהמה. החבר'ה בכחול ציפו להפגנה שקטה ומנומסת (כי הרי האתיופים האלה כל כך נעימים ומנומסים) וחטפו שוק כשהמפגינים הזועמים תקפו אותם באבנים, מקלות וברזלים. תגובת המשטרה לא איחרה לבוא והייתה פרופורציונאלית כמו שהיא תמיד פרופורציונאלית בנוגע להפעלת כוח מול אוכלוסיות מוחלשות: כדורי גומיזרנוקי מים וגז מדמיע.

זו הייתה אחת ההפגנות הסוערות ביותר שידעה המדינה הזו: 41 שוטרים ו-20 מפגינים נפצעו וכ-200 מכוניות ניזוקו. מסתבר שמדובר בדפוס התנהגות: האתיופים האלה הופכים לאלימים כשמרגיזים אותם. האתיופים האלה הופכים את המדינה כשמתעללים בהם. האתיופים האלה שוברים את הכלים כשלא סופרים אותם, כשמתייחסים אליהם כאזרחים סוג ז', כשמפלים אותם בשיטתיות, כשמונעים מהם זכויות יסוד, כשרומסים את כבודם, כשמשפילים אותם. מסתבר שהאתיופים האלה הופכים לאלימים כשמפעילים נגדם אלימות ממוסדת, שיטתית, עקבית, מתמשכת ודוחה במשך עשרות שנים. פשוט לא להאמין, אה?

ביוני 2012 פורסם בבלוג אישתון מאמר בשם "מחאה לא אלימה: יש דבר כזה" הטקסט הבא:

התומכים במחאות השקטות, נוטים להיות בעלי זיכרון מעוות לגבי ההיסטוריה שלהן, ולמרביתם יש תמונה בראש, של בחורה בלונדינית שמחלקת פרחים לשוטרים, בשילוב עם ניצחון סוחף ושלום אוטופי. המציאות מאוד רחוקה מכך, אבל הבעיה היא ראשית הגדרתית. יש מחשבה אצל המפגינים, שהם לבד קובעים את האופי של המחאה, לא בשונה במיוחד, מגבר שחושב שהוא לבד יכול להחליט, אם זה סקס או אונס. בפועל, המחאה היא שקטה, רק כששני הצדדים מסכימים שהיא תהיה כזאת. כך זה עובד – לחיובי נדרשת הדדיות, לשלילי מספיקה יוזמה. על כך אמר ג'ורג' ג'קסוןמהפנתרים השחורים' בארה"ב (תרגום חופשי שלי):

"עיקרון אי-האלימות, הוא אידאל שקרי. הוא מניח את הקיום של חמלה והבנה של צדק, אצל היריב. כאשר היריב נמצא בעמדה של הפסד מקסימלי ורווח מינימאלי מהפעלת חמלה וצדק, התגובה שלו יכולה להיות אך ורק שלילית."

בשורה התחתונה, מי שמבכה את "אלימות" המפגינים אמש מפספס את המשמעות של המילה אלימות כי הוא מתעלם מההקשר ומיחסי הכוחות. שירי אייזנר ניסחה זאת היטב בפוסט בזכות האלימות שפרסמה בבלוג שלה ב-2010:

"אלימות" היא פיקציה, מונח שכל מטרתו היא שמירה על מנגנוני הכח, על משטר המדינה ומוסדותיה, ועל זכותם של כל אלה להפעיל כח פיזי (אלים) עלינו בכל עת שיחפצו. "האלימות" נקראת אלימות רק כאשר היא ננקטת על ידי אזרחיות/ים ללא רשות המדינה או בעלי ההון – כאשר אלו, לעומת זאת, משתמשים באותם הכלים (או גרועים מהם בהרבה), מדובר ב"שמירה על הסדר".

וכן, חברות וחברים, הם משתמשים באותם הכלים ובכלים גרועים מהם בהרבה. זאת אלימות:

וזאת אלימות:

וזאת אלימות:

וזאת אלימות:

וזאת אלימות:

וזאת אלימות:

וזאת אלימות:

וזאת אלימות:

מחאת האתיופים שהחלה אמש איננה "אלימות". היא התקוממות צודקת ולגיטימית של נשים ואנשים שמגיע להם יותר ושנמאס להם ללחוש לכם את זה בעדינות באוזן תוך כדי שהם עושים לכם מסאז' בעורף. מגיע להם את מה שמגיע לכם, את מה שאתם מקבלים ככה טבעי, בלי לצעוק ובלי לנפץ שמשות.