לפני כשלוש שנים, במאי 2015 יצאתי לדרך עם רעיון של הקמת לובי ציבורי שיגרום לציבור הרחב להפסיק ולהפסיד בכל קרב כלכלי-חברתי בכנסת.

אחת הפעולות הראשונות לאחר גיוס הכספים ופיתוח מערכת ההצבעה הייתה לגייס ללובי 99, את הלוביסט הציבורי הראשון בעולם.

ביקשתי מהמעצב הגרפי המוכשר שלנו להכין מודעת דרושים למשרה. חיפשנו ניסיון בתחום החקיקה והלובי והבטחנו שינה טובה בלילה. בנוסף, בקשתי ממנו, שמודעת הדרושים תנוסח בלשון נקבה. רציתי שיגישו גם נשים ולא רק גברים. קיוויתי למצוא את הטוב או הטובה ביותר ואולי גם על הדרך לאזן טיפה את הסביבה הפוליטית, הגברית בעיקרה.

לשמחתי, זה עבד. הגישו קורות חיים גברים ונשים מצוינים (למתעניינים, הגישו 60% נשים ו 40% גברים), לקו הגמר הגיעו גבר ואישה מעולים והחלטתי לקחת את עו"ד לינור דויטש, לא כי היא אישה, אלא כי היא הייתה המתאימה ביותר ונראה לי שממש צדקנו.

היום יש בלובי הציבורי שישה עובדים, חמש נשים וגבר, (האחרונה הצטרפה ממש השבוע) ובנוסף אנו עובדים מול לא מעט פרילנסרים, רובם דרך אגב גברים.

מסתבר שזאת דרמה די גדולה גם בשנת 2018, להעסיק רוב נשי במקום עבודה פוליטי.

לובי 99 צילום שחר תמיר

לובי 99. מימין לשמאל: מרב דוד, עו"ד לינור דויטש, המנכ"ל יאיר 'יאיא פינק',  שני גבאי, עו"ד נועה זלצמן. צילום שחר תמיר

כמות הטענות, הערות וביקורות שקיבלתי סביב נושא זה בחודשים האחרונים הן עצומות. האמת שהופתעתי. מניח שאם המצב היה הפוך היה שקט יחסי. אנחנו כנראה רגילים לראות בוועדות הכנסת ובחדרי קבלת ההחלטות בעיקר גברים, עולם כמנהגו נוהג.

חשוב לי לציין, נבחרו לתפקידים הטובים ביותר. לא כי הן נשים, אלא כי הן עובדות מצוינות והישגי הלובי הציבורי מוכיחים זאת.

אבל וחשוב לי להדגיש אני לא מתנצל.

יש במסדרונות מקבלי ההחלטות בישראל אלפי אנשים. רובם המכריע גברים. הייתי בחדרים רבים, אשר סביב השולחן ישבו רק גברים וקיבלו החלטות ולאף אחד זה לא היה נראה מוזר.

אז רציתי לנצל את הבמה ולפנות למעסיקים ולמקבלי ההחלטות בבקשה די אלמנטרית בשנת 2018. אומנם משחר ההיסטוריה הנשים כמעט ולא היו קיימות בצמתי קבלת ההחלטות. אך לא בשמים היא. אל תחששו מהמבקרים והמעירים, קבלו את הטובים ביותר ואם אלו נשים הרווחתם פעמיים, גם קיבלתם את המתאימים ביותר וגם תרמתם ולו במעט למערכת קבלת החלטות שיווניות ומאוזנת יותר שדואגת ש 51% מהאוכלוסייה אינה מודרת.