אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, למודת מאבקי-כוח, שניחנה באומץ פוליטי מוכח ושבשנתיים האחרונות מנסה לתמרן בתוך החלל המנהיגותי שנפער בעולם החופשי, הגיעה עם משלחת שרים מגרמניה לביקור בן יום בישראל. מרקל, שהזניקה את גרמניה כלכלית וחברתית והפכה דה-פקטו למנהיגת האיחוד האירופי, היא אישה מרובת סתירות כמו מולדתה, ועם זאת אחת המנהיגות היציבות ביותר בעולם. היה כמעט מתבקש שמרקל תהפוך לאייקון פמיניסטי, אבל כאישה שאמרה בעבר שאיננה מזדהה עם התווית הזו, כדאי לבחון האם מרקל, שעומדת בראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, מפלגת ימין, אכן זכאית לתואר שהיא נדרשת לו בהיעדר מנהיגות אמריקאית מסורתית, כמנהיגת העולם החופשי הליברלי.

דוקטור מרקל בשבילכם

היא נולדה בשם אנגלה דורותיאה קאזנר בשנת 1954 בגרמניה המזרחית לאב כומר פרוטסטנטי ולאם מורה לאנגלית וללטינית. היא הייתה חברת בתנועת הנוער הגרמני החופשי בזמן השלטון הקומוניסטי שקרע את המדינה לשני חלקים, והיא מדענית בהשכלתה, שקיבלה את הדוקטורט שלה בכימיה קוונטית. מרקל נבחרה לבונדסטאג הגרמני בשנת 1990 והספיקה לכהן כשרה הצעירה בתולדות גרמניה בגיל 36. כיום היא קנצלרית גרמניה כמעט 13 שנים.

בשנים האחרונות מרקל הוכנסה אל אור-הזרקורים הליברלי בעיקר עקב החלטתה להתיר את כניסתם של המוני פליטים לגרמניה, שמצאו משם את דרכם החוצה מטורקיה ואל תוך האיחוד. בספרו "המרד נגד הגלובליזציה", העריך נדב אייל כי במידה מסוימת היא שיחקה לידיי מנהיג סוריה אסד, שלא היה מעוניין בהגירה המאסיבית מהכפר לעיר במדינתנו שהקדימה את מלחמת האזרחים. כיום הסורים הם בבחינת עול מאסיבי על האיחוד והדיון בעתידה של שכנתנו בצפון ממאיס את עצמו לדעת בקרב מנהיגי העולם המיואשים מגלי הפליטים הבלתי נגמרים. בתגובה, מפלגת הימין הקיצוני הגרמנית "אלטרנטיבה לגרמניה" או AfD צוברת פופולריות מסוימת בקרב האזרחים במדינה, וגרמנים רבים מרגישים מופקרים ושקולם אינו נשמע. מנגד, עוד נותרו רבים שטרם סירבו לשכוח את ההיסטוריה האימפריאליסטית והנאצית שלהם והם מבטיחים את מקומה של מרקל בשלטון.

ברחבי העולם המערבי המדיניות שלה הפכה לכוון מוסרי אמיץ בהתמודדות עם משבר הפליטים והקנצלרית נתפשת כמנהיגה בעלת ערכים איתנים. כמי שהעזה להתמרד מול פוטין בפומבי ומנהיגה קו תקיף מול מדיניות הבדלנות של טראמפ, מרקל מצליחה להציב את גרמניה, מי היה מאמין, בחזית האומות הליברליות המערביות בעולם. בעוד מדינות רבות סוגרות את שעריהן, מרקל פותחת ידיה למהגרים ומתעקשת לבסס את ההנחה לפיה מדובר במבקשי מקלט שזקוקים לעזרה ולא בחשודים בטרור.

חרויות הפרט? תלוי למי

הקנצלרית גם מערבית מאוד בתפיסתה הכלכלית. היא הצילה את הכלכלה הגרמנית באמצעות הסתה ממוסכמות פיסקליות קומוניסטיות מהעבר, וגלובליזציה של השוק. ההצלחה הזו העניקה לה את מעמדה בראש המשא ומתן עם יוון בזמן קריסתה הכלכלית, אז הפכה לאישה השנואה ביותר על היוונים משום יחסה הקר-עד-כדי-אכזרי למדינה. היום היא מנהלת גם את המשא ומתן על יציאת בריטניה מהאיחוד, באותו אופן מחושב וחסר רגש. היא מגנה על האיחוד האירופי כמו לביאה כי היא מבינה שסולידריות ממוסדת שכזו משמעה כוח לכל המעורבים בדבר. אם היא תצליח להפחיד עד מוות את מדינות מזרח אירופה, הן לעולם לא יעזו לצאת מהאיחוד. היא נדמית כאישה שתומכת בכלכלה חופשית וחירויות הפרט ולא מעוניינת לסטות מהמסלול הזה.

המחאות ביוון. תמונה: Shutterstock

המחאות ביוון. תמונה: Shutterstock

לאור כל אלו, קשה לנו לזכור שמרקל היא שמרנית ברמה הדתית והתרבותית. מתוך חיי הלילה התוססים של ברלין והאהבה הגדולה של קהילת הלהט"ב לעיר, נשכחת העובדה שבגרמניה אין נישואים גאים. מרקל עצמה מתנגדת להם. זוגות להט"בים בגרמניה גם לא יכולים לאמץ תינוקות (למעט במקרים בהם אחד ההורים הוא כבר בעל המשמורת הראשי על הילד), ועל אף שיש רוב בגרמניה שתומך בנישואים גאים, המהלך מעולם לא התבצע. יש מי שסבורים שהחינוך הדתי שספגה מרקל בבית אביה הוא הסיבה המרכזית לכך.

בנוסף, כאמור, מרקל מיאנה בעבר לסווג את עצמה כפמיניסטית. כשנשאלה על כך ב-2017 העידה שיש חלקים שאיתם היא מסכימה וישנם חלקים שלא, ושאינה מעוניינת לעטר את עצמה בהגדרה הזו. כשמלכת הולנד שישבה לצידה בפאנל הדוברות יצאה להגנתה ואמרה שלכל הנשים יש אפשרות לבחירה חופשית ולהזדמנויות, מרקל אמרה שאם זה פמיניזם, אז היא פמיניסטית. ניכר, בעיקר, שהיא לא הייתה מאוד מעוניינת בשאלה הזו, וזה מכעיס. אישה, פעילה פוליטית מגיל צעיר, מדענית, מנהיגת העולם הבכירה ביותר, מסרבת לענוד את הכתר שהכנו לה.

עם עמנואל מקרון. תמונה: Shutterstock

עם עמנואל מקרון. תמונה: Shutterstock

במישור האישי מרקל סנסציונית פשוט משום שהיא כל כך משעממת. היא נשואה (בשנית) לכימאי יואכים זאואר, על אף ששמרה על שמה מהנישואים הראשונים. יואכים זאואר הוא כנראה אדם שאיש לעולם לא יוכל לזהות באף תמונה, משום שהם בקושי נצפים יחד. זאת לעומת הזוגיות הפוטוגנית שמפגינים עמנואל ובריז'יט מקרון וג'סטין וסופי טרודו, וגם את מלניה ושרה נוכל כולנו לזהות מקילומטרים. למרקל גם אין ילדים. הנושא נידון בעבר, וראשת AfD לשעבר אף עקצה אותה בנושא, אך לא נרשמה תגובה מצד ההנהגה.

אחרי שלושים שנים פנומנליות בשירות הציבורי, עדיין קשה להכתיר את מרקל כאייקון נשי גלובלי. אני מתחבטת בין החיבה שלי לאופייה החזק והעובדה שהיא חפה מהתנצלויות, הסברים וכניעות, לבין הסירוב שלה להיכנס למשבצת הפמיניסטית הנתונה; בין החזות הליברלית שנשקפת לעולם לבין חוסר ההיענות לדרישה לפרוגרסיביות מחשבתית בבית; בין הגאווה שבלראות אישה בראש השולחן לבין ההתנהלות של מרקל, שכאילו מבטלת את ההתלהבות בהינף יד. מצד שני, אולי אין צורך. הילרי קלינטון כבר נדחפה בעבר בגאון מוגזם לתוך משבצת המנהיגה הנשית, וראינו איך זה נגמר. למרקל אין ממים בדמותה, היא לא מקור לסרטונים ויראליים וגם לא מגיעה למקומות מגניבים ונכנעת לתכתיבים הפופוליסטיים שאימצנו כולנו. כשמנקים את הרעש, נשארת מנהיגה חזקה ומעוררת השראה.

ובאשר לפמיניזם ולזכויות הלה"טבים, ברור שעוד יש לאן להתקדם. קנצלרית גרמניה מגיעה מבית אישי ובית פוליטי שמרניים, והיא ימנית בהווייתה, גם אם הימין שלה הוא לא מה שהתרגלנו אליו. אבל בגזרת המנהיגים המערביים שמתמנים דרך בחירות, מרקל עומדת באותה השורה עם שלושה גברים אחרים- פוטין, ארדואן, וביבי. ארבעתם ותיקים על כס השלטון וארבעתם נבחרים שוב ושוב. רק אצל שניים מהם ניתן לסמוך על מערכת הבחירות במדינה. ייתכן ומרקל למעשה פיצחה את נוסחת המנהיגה הנשית- היא עניינית, ערכית, לא פופוליסטית, נמנעת מטרנדים, ונראה שאפשר לסמוך עליה. העולם שלנו מעורער ומרקל מצליחה להתייצב. אז מה אם היא לא מזדעקת על מחירי הטמפונים, ומרצה על מיזוגניה ומחבקת את גלוריה סטיינהם? ייתכן והיא בעצם לימדה אותנו שיעור חשוב ביכולת להיות ייצוגית כאישה גם בלי להיות אטרקטיבית ונעימה. אפשר לדבר מעט ולעשות הרבה, בקור רוח, בהתמדה, בדייקנות. בכל זאת, גרמנייה.