אפשר להספיד את מפלגת העבודה, לצקצק בלשון ולעפעף בעיניים במבטים עצובים. אפשר. אבל קשה להתווכח עם העובדה שאמש מפלגת העבודה הנפיקה את המופע המגניב, הדינמי, הסוער והאנרגטי ביותר שהיה עד כה בפריימריז לקראת בחירות 2019, ונתנה את ההופעה הפומבית הציבורית הטובה ביותר.
וזה רק ברובד של האיך. גם הרובד של התוכן לא אכזב.
 
כי גם כאן שברו עשרות אלפי מתפקדות ומתפקדי העבודה את הסטראוטיפ של עצמם, והוציאו לאוויר רשימה מפוארת ובעיקר מגוונת. א.נשים עם קילומטרז' מוכח, עם ניסיון פרלמנטרי, ובעיקר עם תפיסת עולם מגובשת - כל אחת ואחד בתחומו.
 
נתחיל מהדבר המפתיע, המעודד והמוצלח ביותר שניבט מן הרשימה; מחצית מהנבחרים בעשרת המקומות הראשונים הן נשים. זה קרה באופן אורגני וטבעי. לא נדרשו שריונים, והבטחת ייצוג כדי להכניס לעשירייה הראשונה חמש נשים חכמות ומנוסות, עם היסטוריה ציבורית, פוליטית ופרלמנטרית מוכחת. חמש נשים שונות, שבאות מרקעים שונים ומתחומי דעת שונים, חמש נשים שמייצגות דורות שונים בשדה הפוליטי. זה לא קרה בליכוד, שכזכור בעשירייה הראשונה בחר בשלוש נשים, ועד המקום ה-30, יהיו מקסימום 6.
 
לא כך בעבודה. המפלגה שכבר קברו אותה, הצליחה ליצור באז חיובי. זאת בנוסף לעובדה שבעשירייה הראשונה יש ייצוג מפואר של מזרחים, ובפוליטיקה של הזהויות אפשר לציין גם שמי שנבחר במקום הראשון (אחרי אבי גבאי) הוא הומוסקסואל מוצהר. זה לא מובן מאליו בשדה הפוליטי הישראלי, וזה לא קרה כך מעולם, למעט מרצ, מפלגה שמראש הוקמה על ידי אישה, ומתחילת הדרך דאגה וביצעה ייצוג ראוי ושוויוני של נשים ברשימה לכנסת.
 
סתיו שפיר הוכיחה את עצמה כשישבה בוועדת הכספים של הכנסת וחשפה לא מעט קנוניות להעברות כספים תוך עצימת עיניים לשקיפות ולמנגנוני קבלת החלטות תקינים לקבוצות קטנות בחברה הישראלית (מתנחלים, למשל). היא צעירה, נכנסה לכנסת בעקבות המחאה החברתית, צמחה לתוך העולם הפרלמנטרי כאילו נולדה בו ויודעת לעשות שימוש מופלא ברשתות החברתיות. שלי יחימוביץ' היא פרלמנטרית ותיקה, עם תפיסת עולם מגובשת, שהפגינה עצמאות מחשבתית, ולעיתים עד כדי סטייה מהקו המפלגתי, לפחות בתקופה שהעבודה ישבה בממשלת נתניהו לפני שנים אחדות. מרב מיכאלי היא פמיניסטית ותיקה, שהצליחה, למרות מקומה באופוזיציה, להוביל שורה של חוקים משמעותיים, ורוויטל סויד, שהצליחה להתברג לעשירייה הראשונה בחוכמה, תוך שהיא מפגינה אומץ ציבורי.
 
 
נזכיר שהליכוד עדיין לא החליט כמה נשים יהיו עד המקום ה-30, ואם תהיה בחירה של אחת בעשירייה השלישית, היא תייתר את הצורך להבטחת ייצוג לאישה חדשה באותה עשירייה.
 
לא רק סופרות ראשים, אלא סופרות מהות
 
הקריאה לשילוב נשים בתהליכי קבלת החלטות אינה מהדהדת בחלל ריק. אי אפשר לרדד את הקריאה הזאת למספר ראשים בלבד, ואי אפשר לרדד את הקריאה הזאת לעלה תאנה פה ושם. הקריאה לשילוב נשים בתהליכי קבלת החלטות צריך להישען על נפח ועל משקל סגולי של כל אחת מהנשים. על עשייה, הבנה, מומחיות בתחום וניסיון בפעילות ציבורית ובהבנת תהליכים פוליטיים וחברתיים משמעותיים. בינתיים נראה שארבע מהמפלגות עומדות בסטנדרט הזה. "יש עתיד", מפלגה ללא פריימריז, שהוכיחה ייצוג נשים מגוונות, משמעותיות בעלות משקל, וצירפה לאחרונה לשורותיה את האלוף במיל. אורנה ברביבאי; "הימין החדש", שבינתיים צירפה לשורותיה שלוש נשים עם משקל סגולי גבוה - איילת שקד, שולי מועלם ואלונה ברקת. בני גנץ עוד יצטרך לעמוד בסטנדרט הזה, אחרי שצירף אליו שלוש נשים משמעותיות - מיקי חיימוביץ', מירב כהן ואורית פרקש-הכהן. אלה נשים מעולות, אבל זה לא מספיק. גנץ, שהסקרים מנבאים לו מספר מנדטים גבוה, בוודאי יחסית למפלגה שזה אך נולדה, יצטרך עדיין להוכיח שהוא אכן מבין את משמעות כובד המשקל שצריך לייחס לשוויון המגדרי - במובן המהותי.
 
הליכוד הפסיד בשדה הזה, ובגדול.
 
מרצ תבחר את הרשימה שלה בהמשך השבוע, ועוד תצטרך לעבוד קשה כדי לעבור את אחוז החסימה. החרדים אומנם נאלצו לפתוח את השורות  לנשים בעקבות עתירה לבג"ץ, אבל ספק אם זה יקרה בשנים הקרובות. בקרב המפלגות הערביות יש פתיחות גדולה יותר לייצוג נשים, וחד"ש הציבה אישה במקום השני, עאידה תומא-סלימאן
 
נשים אינן מגזר שצריך ייצוג. נשים הן מחצית מהאוכלוסייה, ויותר. נשים הן מחצית מכל מגזר ומגזר. לנשים יש עמדות שונות ודעות שונות ותפיסות עולם מגוונות וצרכים לא אחידים. ולכן, כל אחת מהמפלגות צריכה ייצוג שוויוני של נשים לא כקישוט, לא כמס שפתיים, אלא כדי שהמפלגה תייצג את כל האוכלוסייה שאותה היא מתיימרת  לייצג.
 
בחירות 2019 | אנחנו ב-Onlife מתחייבות להביא את כל הדעות ששמות במרכז את מה שחשוב לנשים. ההאשטאג שלנו #טובלנשיםטובלכולם. מוזמנות ומוזמנים לשתף.