נשים בראשות מפלגות אינן מחזה נפוץ, אפילו בישראל של 2019.
 
ואולי, אפילו להיפך. נראה שבישראל של 2019 הולכות ומתמעטות המפלגות האלה ועוד יותר מכך, הולך ונחלש מעמדן של הנשים בפוליטיקה. עד אתמול שלוש נשים עמדו בראש מפלגות בישראל. תמר זנדברג במרצ, אורלי לוי-אבקסיס בגשר וציפי לבני בראשות התנועה. לצד שלוש המפלגות האלה - שלושתן, אגב, על סף אחוז החסימה - יש מצעד גדל והולך של מפלגות שהציבו בראשן "גבר-גבר". בני גנץ עם חוסן לישראל היא המפלגה המצליחה מכולן, לפחות בסקרים, אבל גם הוא עשה את החיבור הפוליטי הראשון שלו עם מסגרת פוליטית שהקים עוד רמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון, שהביא איתו למיזוג שני גברים נוספים. הרחק מאחוריהם משתרכים יום-טוב סמיה, גל הירש, ואפילו אורן חזן, שנדחק אל המקומות המאוד לא ריאליים בליכוד, ואץ-רץ להקים מפלגה משלו כדי להתמודד בכנסת.
 
 
לבני עשתה מאמצים גדולים כדי להישאר במשחק הפוליטי. הציניקים יאמרו שהיא עשתה זאת ממניעים אישיים ומאגו, היא הסבירה בהצהרה לעיתונות שארכה קצת יותר מ-7 דקות, שהמניע שלה היה דאגה טהורה לעתיד המדינה. כך או כך, אין בזירה המפלגתית בישראל אדם שיש לו ניסיון, פרספקטיבה והיכרות מעמיקים יותר עם התחום המדיני כמו שיש לציפי לבני, חוץ מראש הממשלה, כמובן. בני גנץ יצטרך לעבוד קשה מאוד, להיות תלמיד מצטיין, להקשיב היטב וללמוד, לפני שיוכל להגיע לסף הידע והניסיון שצברה לבני בשני העשורים האחרונים, מאז נבחרה לכנסת לראשונה. אפילו יעלון, שכבר היה שר ביטחון, וככזה השתתף בדיונים הסגורים של הקבינט המדיני-ביטחוני, לא יכול להציג רקורד עשיר, מגוון, עמוק וארוך כמו שיש ללבני.
 
אי אפשר היה שלא להתרשם מהאופן שבו פעלה בשבועות האחרונים, מאז הגירושין המהדהדים, הפומביים והמתוקשרים בינה לבין אבי גבאי. היא עשתה מאמצים עילאיים כדי לחבור למפלגות אחרות - קיימות וחדשות - אך ללא הצלחה. האם זה היה ממניעי אגו? יש להניח שגם לבני לא חפה ממניעים כאלה. אבל גם מי שלא רצה אותה - בין אם זה יאיר לפיד, או בני גנץ - לא רצה אותה בדיוק מאותם מניעים של אגו. אף אחד מהם לא רצה שמישהי בעלת ניסיון כה רב תאפיל על הבוסריות שלו בשדה המדיני.
 
לבני. צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של לבני

לבני. צילום מסך מתוך עמוד הפייסבוק של לבני

 
באופן טרגי מסמלת יציאתה של לבני מהזירה הפוליטית את מותו של תהליך השלום. לבני הייתה באופן מובהק הדמות הכי מזוהה עם תהליך השלום, החתירה להסדר מדיני והעלאת הצורך בפתרון לראש סדר היום. יציאתה של לבני מהזירה הפוליטית והמדינית מותירה את הזירה לשליטה בלעדית של גברים, חלק לא מבוטל מהם יוצאי צבא, וגם מי שאינם כאלה - חסרי ניסיון מדיני משמעותי. אגו או לא אגו, בניגוד לאחרים שלא מתרגשים אם יצליחו או לא לעבור את אחוז החסימה, הציגה לבני עמדה אחראית כשאמרה: "לא אסלח לעצמי אם קולות המאמינים בדרך יבוזבזו", ולכן בחרה לפרוש ולא להציג כלל את רשימתה להחלטת הבוחרים.
 
לצד פרישתה של לבני, החבירה של אורלי לוי-אבקסיס עם מפלגת גשר לחוסן לישראל בראשות בני גנץ, מחזקת מחדש את החלוקה הקלאסית-שמרנית בין המגדרים: גברים יעסקו בצבא, ביטחון, מדיניות חוץ, ויישבו בוועדת החוץ והביטחון, ואילו הנשים יעסקו בנושאים החברתיים, הכלכליים, נושאי איכות הסביבה והמזון. אף אחת מהנשים שחברו עד כה ללוי-אבקסיס, או לבני גנץ, לא בלטו באמירות או בתפיסות עולם מגובשות בנושא המדיני-ביטחוני. אף אחת מהן - וכולם נשים בעלות עוצמה, ניסיון, ידע, חוכמה, ומומחיות בתחומים חשובים ושונים - לא הרימה עד כה את נס פתרון הסכסוך עם הפלסטינים כנושא שתרצה לעסוק בו. אף אחת לא הודיעה שהיא מצטרפת לפוליטיקה כי היא רוצה לקדם הסכם מדיני, פתרון מכבד עם הפלסטינים, שהיא רוצה לשבת בקבינט המדיני-בטחוני ולנסות למנוע את המלחמה הבאה, או לנסות לאתגר את תהליכי קבלת ההחלטות המקובלים.
 
 
אורלי לוי, שחוברת לגנץ, מביאה איתה שם טוב ומוניטין מכובד כפרלמנטרית מנוסה, שמזוהה יותר מכל עם הדיור הציבורי, המשפחות החד-הוריות ונושאים חברתיים חשובים ועמוקים. הנושאים המדיניים והביטחוניים מעולם לא עמדו בראש סדר היום שלה. הדרישה לשילוב נשים בקבינט המדיני-בטחוני חשובה לנו כחברה, כאזרחיות ואזרחים. כי הנושא המדיני-בטחוני עומד בראש סדר היום הלאומי כבר עשורים, וכדי שגם אנחנו - הנשים - נשפיע על סדר היום, אנחנו צריכות להיות שם, במקום שבו מתקבלות ההחלטות האלה. ולכן, לו רק מהסיבה הזאת, ציפי לבני תחסר מאוד בפוליטיקה הישראלית.
 
בחירות 2019 | אנחנו ב-Onlife מתחייבות להביא את כל הדעות ששמות במרכז את מה שחשוב לנשים. ההאשטאג שלנו #טובלנשיםטובלכולם. מוזמנות ומוזמנים לשתף.