יום שישי האחרון היה מלא התלבטויות. התכנית המקורית הייתה ללכת לקניון להנות מכל השפע שמורעף עלינו הנשים לרגל יום האישה הבינלאומי - כי הרי זו התפיסה המקובלת בקרב רוב הציבור לגבי מה שנשים באמת רוצות לעשות ביום האישה. והנה, פתאום עלתה אופציה אחרת לגמרי: להצטרף לנשות המנהיגים בצעדה שלהן על חוף הים. שוו בנפשכם, נשות מנהיגים בגי'נס וטי שרט, מחייכות, מחלקות בלונים, מצטלמות סלפי עם עוברות ושוות. ומה אישה צריכה יותר ביום האישה הבינלאומי מאשר סלפי עם אשת מנהיג עתידית כמו רויטל גנץ ששומרת על שתיקה כמו בעלה, או ליהיא לפיד הכותבת המחוננת שחדלה לכתוב כי היא עכשיו אשת מנהיג? 

צילום: מתן פורטנוי

צילום: מתן פורטנוי

תכניות מוקדמות לפעילות בבית הספר סיכלו את חלומי לצעוד עם נשות המנהיגים, אבל אשת מנהיג אחר הפציעה לי בסלולרי: סמס שנשלח לכל המדינה ואפשר רק לשער דרך איזו מפלגה, נשא את השם First Lady ואז נרגעתי. זה ידוע שפירסט ליידי יש רק אחת, אשת מנהיג שאין כמותה. וזו היתה לשון ההודעה: "הערב בשעה 18:00 הראיון שכל המדינה מחכה לו: אחרי שהשמאל והתקשורת השמיצו אותה ושפכו את דמה בכל דרך אפשרית, הגברת הראשונה של ישראל, הגברת שרה נתניהו מתייצבת הערב באומץ מול מצלמות הטלוויזיה לראיון מיוחד בתכנית הבכורה של רני רהב ושרון גל בערוץ 13. אוהבים אותך הגברת שרה נתניהו - הגברת הראשונה של ישראל!". 

ידעתי שיום האישה שלי ניצל - עכשיו לפחות אוכל לצפות באישה מעצימה, אשת מנהיג אמתית. אמנם היא לא תפציע בג'ינס וטי שירט על חוף הים, אבל לפחות היא תגיע כמעט עד אלי, באדיבותם הרבה של שרון גל ורני רהב. 

ובאמת, לא שרה אכזבה ולא הם. המראיינים לא שאלו שום דבר משמעותי, בטח לא על כך שהיא נאשמת בתיק אחר, גם אחרי שעשו שמיניות באוויר כדי לנסות לחלץ אותה גם מהתיק הזה, לא על הצרחות על העובדות במעון ראש הממשלה, לא על חמגשיות ולא על רהיטים. הם גם לא שאלו מטעם מי נסעה לגאווטמלה ומי הכריז עליה FIRST LADY  - כי בישראל אין מעמד כזה. ושרה ענתה באמונה שלמה על הדברים שרצתה לדבר עליהם. היא גם הספיקה, ממש בקצה של דבריה, להיות גאה בלוחמות, במפקדת הטייסת והחובלות המדהימות שלנו, ואני שואלת מה אישה צריכה יותר מזה? 

בואו נודה על האמת - אין הבדל בין אשת מנהיג באולפן לאשת מנהיג בטיילת על חוף הים. כל אחת נמצאת שם בשביל לעודד את הקמפיין של בן זוגה, כל אחת מהן שם כדי להראות את הפרצוף האנושי שלה, בין אם זו שרה האמא שהתלוותה לבנה (ומאבטחיו) בטיול לניו זילנד (וזה אכן מומלץ לכל הורה. כל הורה שיכול להרשות לעצמו, כמובן), ובין אם אלו נשים מוכשרות שרוצות להיות אשת ראש הממשלה. אף אחת מהן - לא זו ולא זו - מבקשת להיות שרת הביטחון, לא השרה לביטחון פנים ואפילו לא שרת הרווחה, תפקידים שמאוישים על ידי נשים בכל העולם. 

כי זו המציאות של חיינו, גם אחרי הציניות ואחרי כל הטורים המעצימים שפרסמנו ב-onlife, ואחרי כל המוספים של העצמה נשית בכל עיתון מודפס והמוזיקה המשובחת ב-88fm. גם אחרי כל אלו, השורה התחתונה בבחירות 2019 היא שאישה יכולה רק לשאוף להיות אשת מנהיג, כי במקום שבו נקבעים גורלות, במקום שבו יכולים להחליט אחת ולתמיד לחוקק ולאכוף שכר שווה לנשים שמבצעות אותה עבודה בדיוק כמו גברים, במקום שבו מחליטים האם ומתי נצא למלחמה או המבצע הבא, במקומות האלה אנחנו עוד לא שם.

כמעט שליש נשים בכנסת האחרונה זו סיבה לחגיגת עניים. ושלוש שרות בממשלה של 18 שרים זה בהחלט לא מספיק. לא ביום האישה הבינלאומי ולא בכלל. ובאדיבותם של מנהיגי חוף הים, גם הכנסת הבאה וגם הממשלה הבאה תראה פחות או יותר אותו דבר, בין אם הם יהיו ראש הממשלה או המנהיג נתניהו. 

בחירות 2019 | אנחנו ב-Onlife מתחייבות להביא את כל הדעות ששמות במרכז את מה שחשוב לנשים. ההאשטאג שלנו #טובלנשיםטובלכולם. מוזמנות ומוזמנים לשתף.