בני גנץ השמיע קול? יאיר לפיד? גבי אשכנזי? בוגי יעלון? קוקוריקו תרנגול... 15 יום חלפו מאותו ערב הכתרה מדומה, 13 יום מההכרזה שהם "ימררו לנתניהו את החיים", ובערך זמן זהה מהראיון המסכם אצל אילנה דיין. אבל מאז? דום שתיקה. כאילו לא קרה מאום, וימי נתניהו נמשכים באין מפריע. רק השתרכות בפקק מאחורי החיוך של כחלון והשלט 'ימין שפוי?' על גב אוטובוסי אגד, או שלטי החוצות שטרם הוסרו של 'הם' או 'אנחנו' (הם), מהווים תזכורת לכך שהייתה כאן מערכת בחירות תוססת ויצרית, כזו שגרמה למעל מיליון אנשים לחשוב על שינוי, ולמספר זהה בדיוק לחשוב שצריך להישאר בול אותו דבר. 

אבל זה לא חייב להיות ככה. 

נתניהו מיהר כהרגלו לגייס את נתן אשל להקים את ממשלתו החדשה. האיש שמצא מפלטו במעין הסדר טיעון עם נציבות שירות המדינה, חמק מדין על מה שיכל היה במקום אחר לשלוח אותו לכלא אחרי שצילם מתחת לחצאיות עובדות משרד ראש הממשלה והטריד מינית, תמורת ההבטחה שלא יעסוק במשרה ציבורית. הראשונות להתעשת היו חברות הכנסת הטריות של 'כחול לבן'. כפי שדיווחה טל שניידר בגלובס - הן פנו במכתב לראש הממשלה ודרשו שיחדל מהביזיון.

"אנו, כנשים וכנציגות ציבור, רואות בחומרה רבה את בחירתך לתפקיד מרכזי ובעל משמעות ציבורית זו, אדם, אשר במסגרת עסקת טיעון מול נציבות שירות המדינה נמצא כי התנהג באופן שאינו הולם כלפי עובדת לשכתך, עד כי הושעה מהשירות ציבורי. 

האם זהו המסר הראוי מטעמו של ראש הממשלה לציבור? האם זהו המסר הערכי הראוי כלפי נשים בפרט ולכל אדם הדוגל בטוהר מידות בכלל? לטעמנו, אין כלל מדובר בסוגיה משפטית אלא ערכית וציבורית ממדרגה ראשונה.

בחירתך משגרת מסר שלילי לציבור, למאבק באלימות, למאבק בהטרדות פסולות על בסיס מיני ולסובלנות ורגישות חברתית." 

כתבו, ודרשו להרחיק את אשל מצוות המשא ומתן. אז דרשו. נתניהו כמובן התעלם, וגם היועץ המשפטי לממשלה לא ראה בכך בעיה גדולה מדי. האם שני אלו היו חושבים אחרת אם שלושת הגנרלים ולפיד היו מתייצבים בעצמם בחזית המאבק הזה? 

על המכתב הזה חתומות מיקי חיימוביץ', אורנה ברביבאי, יעל גרמן, אורית פרקש הכהן, קארין אלהרר, מירב כהן, עומר ינקלביץ', פנינה תמנו שאטה, ע'דיר מריח ואורלי פרומן. הוותיקות חתומות על עשייה פרלמנטרית משובחת, החדשות מעוררות ציפיות גדולות והבטחה שנראה שתגשים את עצמה בטח בכל מה שקשור לנושאים שנשים רוצות לקדם, אבל וזה אבל גדול - הן רק עשר. על כל 3.5 גברים בכחול לבן, יש אישה אחת. כבר בתחילת הקמפיין של גנץ טענו שהמחשבה הזו מעוותת. שפחות מייצוג שוויוני יחטא למטרה בטח כשמדובר במפלגה חדשה מהניילונים. שכל הייצוגים שנמצאים במפלגה הזו, אפשר היה לבנות חצי נשים חצי גברים. אבל את הנעשה אין להשיב. אז למה רק עשר נשים חתומות על המכתב? טוהר מידות הוא לא עניין לכל אחד במפלגת כחול לבן?

דמיינו לעצמכם 35 ח"כים מתראיינים בכל מקום אפשרי על כמה המהלך הזה בזוי. תארו לעצמכם מה היה קורה עם 45 חברי כנסת. זה יכול לקרות, אבל רק אם מישהו יטרח ב'כחול לבן' לגבש את האופוזיציה, או 55 חברי כנסת, וכן לכלול את הערבים במהלך הזה שאין טבעי ממנו. 

אז גנץ צייץ אמש. ציוץ שאפילו אינו משפט: 'הקמת ממשלה שכל מטרתה היא חסינות לנתניהו, העסקת נתן אשל בניגול לכל נורמה, ניסיון לדחיית השימוע, מכירת ערכי היסוד של הדמוקרטיה. כמה עצוב וכמה לא מפתיע'. יש המשך אבל זה לא רלוונטי. ציוץ עלוב הוא לא תחליף לאופוזיציה לוחמת, גם לא לאלטרנטיבה שלטונית. 

וחוץ מהמעורבות של אשל, זה כמובן לא העניין היחיד שקולה של המפלגה האופוזיציונית הגדולה ביותר נאלם בו. מה לגבי התכניות הסהרוריות של סמוטריץ'? מה לגבי קריאת יישוב בגולן על שמו של טראמפ, או תכנית מאה הימים שלו? למה על זה אין שום תגובה?

הביקורת הציבורית קיימת. היו מי שמיהרו להסביר להם שפוליטיקה עושים לא רק בוועדות הכנסת - כמו חבר הכנסת לשעבר ניצן הורוביץ, או אלדד יניב שמנסה להמריץ אותם להקים ממשלת צללים, אבל זה לא עובד. עדיין.

האחרון דרך אגב, גם עדכן שגנץ כנראה נופש בחו"ל, מה שמאפשר לנתניהו לפזר חיוכים בכל רחבי הצפון במהלך הנופש בישראל שלו. למרות זאת זה לא מאוחר מדי. עברו בסך הכל 15 יום. חברי הכנסת של 'כחול לבן', זה בידיים שלכם להוכיח שהאנרגיה של הקמפיין לא נגמרה ביום שנודעו התוצאות. בידיים שלכם להראות שיש אלטרנטיבה, ולהראות אותה כל יום מחדש כדי שכל אחת ואחד יידעו שאפשר גם אחרת. שההבטחות שהפרחתם לאוויר לא היו רק קמפיין בחירות מוצלח. שיש אמת מאחורי המילים שלכם, ונתחיל עם נתן אשל.