אתמול והיום הכותרות געשו. חברת הכנסת הנכנסת מיקי חיימוביץ' ממפלגת "כחול לבן", שיגרה מכתב ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין בו היא מבקשת לרפד את כסאה במליאה או להחליפו, משום שאינה מוכנה לשבת על עור בעלי חיים. היא הסבירה כי היא מוכנה לממן מכספה הפרטי את העניין באם הבעיה הנה תקציבית.

בתאריך 14.5.2014, מספר שעות לפני כניסתי לבית המפורסם ביותר במדינה, בית "האח הגדול", כשאני כולי בחרדות ובתחושת אחריות ענקית על הכתפיים, נכנס יורם זק בכבודו ובעצמו לחדר המלון בו היינו בבידוד יומיים לפני התכנית, ובישר לי כי המושבים בלימוזינה שמכניסה את כולם לבית האח עשויים עור.

יורם כבר הכיר אותי. הפקת "האח הגדול" הייתה צריכה להסכים לחוזה שקיבלו טרם הכניסה לבית, ובו בקשות שונות שבבסיסן דבר אחד: אני לא לוקחת חלק בשום דבר שהמקור שלו הוא התעללות בבעלי חיים. גם המונית שנשלחה להביא אותי לבידוד במלון הייתה בהתאם לבקשתי והריפודים שבה היו עשויים בד ולא עור שהופשט מבעלי חיים מדממים. יורם היה הראשון שעלה על זה, שהריפודים בלימוזינות עשויים  עור. וכשהוא נכנס לחדר ובישר לי את הבשורה, כבר היה בידיו הפתרון. "את נכנסת ברכב אחר שהוא לא הלימוזינה, או נכנסת ברגל", אמר לי. ויורם, בראייה של מפיק על טלוויזיוני, נהנה מהרעיון כמובן. בשבילו זה היה מצוין כי זה חיזק את הדמות אותה רצו להכניס לבית האח - אקטיביסטית לוחמנית למען בעלי החיים.

כך מצאתי עצמי הולכת בגאווה אדירה עם ראש מורם, אבל גם עם ים חששות ובהלה אמיתית ממה שאני עומדת לעשות. אבל מעל הכל הייתה לי ידיעה ברורה שאני לא זזה מהעקרונות שלי מילימטר - לא בשביל תכנית טלוויזיה ולא בשביל שום דבר אחר. בעיניהם של העוסקים במלאכה, הם אנשי ההפקה, ראיתי הערכה והבנה.

אבל בניגוד למה שקרה לי ב"אח הגדול", בקשתה של חיימוביץ' סורבה, ומתברר שהיא לא הייתה הראשונה. בקשתה סורבה כפי שסורבו לפניה בקשותיהן של חברת הכנסת שרן השכל מהליכוד וחברת הכנסת היוצאת, יעל כהן פארן מהתנועה. למרות הסירוב, שמחתי מאוד לראות את ההתעסקות התקשורתית בבקשה של חיימוביץ', ומה שקורה כעת הוא מה שלא קרה בשום מערכת בחירות וכנסת לפני כן - נושא בעלי החיים עולה לכותרות, ובענק! לא היה מי שלא סיקר את הנושא. את עמידתה של חיימוביץ' וסירובה לשבת על הכסא, וגם את התמיכה המבורכת והלא מפתיעה של יאיר נתניהו, שפועל למען זכויות בעלי החיים בשנים האחרונות.

אבל אז קראתי את התגובות. הן נחלקו בין מילות הערכה על עמידתה האיתנה של מיקי על עקרונותיה, לבין תגובות מבישות, שטניות, מכוערות, בהן נכתב בכל צורה אפשרית על מה מיקי כן יכולה לשבת. מרבית התגובות עסקו בתדהמה על התגובות הדוחות, וזו הייתה נקודת האור.

כמה קלה היד על המקלדת, כמה קל לרוע להשתלח במישהי שביקשה מה? לא לקחת חלק בהתעללות איומה בבעלי חיים? יצואנית העור הגדולה ביותר היא הודו, כן, הודו. זה תמיד מפתיע אנשים כשאני מספרת את זה. "הודו?! הפרות אינן נחשבות לחיות קדושות בהודו?" נכון, בהודו אסור לשחוט פרות, ולכן לוקחים את הפרות מסעות אימה בצפיפות נוראית, קשורות דרך נחיריהן בחבל מכאיב והן נשחטות בגבולות המדינה כאשר עורותיהן נשלחים לכל מקום בעולם.

אבל לצערי, לא סיימנו עם מיקי חיימוביץ' וקיבלנו את מירי רגב, כועסת על כך שלא יהיו שניצלים במזנון הכנסת. מדהים. מחאה נגד "הצמחונים והטבעונים", בדיוק שבועיים אחרי הפוסט של יאיר נתניהו, אשר קרא לעם ישראל לחגוג ללא בשר וללא התעללות בבעלי חיים, פוסט שדובר בכל כלי תקשורת קיים בערך.

לצערי, בקשתה של חיימוביץ' סורבה ללא הסבר מיוחד, אך השיח על זה כבר היה שווה את הכל. כמי שהיא חלק מהמאבק כבר תשע שנים, כל שיח עליהם הוא מבורך, בעולם בו בעלי החיים הם מוצרים. כל מבט חומל לעברם הוא קרן אור באפילה. נושא זכויות בעלי חיים הוא לא עניין של ימין ושמאל. אין ספק שאין דבר מחליא מלראות אנשים שמגחכים על צערם של בעלי חיים, יצורים חפים מכל פשע ועוברים ייסורי גיהינום על-ידי בני אדם. כצופה מהצד, אני רק יכולה ליהנות מכך שמיום ליום "המוצרים" מקבלים את שזכאים לו - פנים, עיניים וסיפור, והטבעונים המפורסמים מפסיקים לשתוק ועושים מעשה, כפי שראוי תמיד.