איך נראים החיים אחרי הפוליטיקה? מה קורה למי ששימשו חברי כנסת, אולי אפילו שרים, ואז נפלטו? אלו שלא הצליחו בפריימריז, נדחקו לתחתית הרשימה, סר חינם בעיני אותה ועדה מסדרת עלומה, או ראש מפלגה נחוש - והופ, הם בחוץ? הם מוצאים את עצמם בלי המשכורת, בלי הרכב, בלי העוזרים, בלי הפמליה, בלי התופינים וההטבות, והנוחיות. ובעיקר בלי הפרסום והזוהר והידוענות שמגיעים עם התפקיד. כן, גם בלי האחריות, והזכוכית המגדלת על כל צעד ושעל, בלי התקשורת הצינית והאכזרית. בבת אחת כל זה נעלם וא.נשים אחרים נכנסים למקומות האלה, והופכים להיות 120 הנבחרים ומשאירים את כל אלה שבחוץ - בחוץ.

הפוליטיקה, כמו שאומרת הקלישאה, היא גלגל מסתובב. פעם את למעלה ופעם למטה. כשהמיזם של איילת שקד ונפתלי בנט לא הצליח כמו שדמיינו, ומפלגת הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה, נסעה שקד עם משפחתה לחופשה ארוכה בקנדה. אחר כך סיפרה שהייתה זקוקה לפרק הזמן הזה כדי לעכל את השינוי שאמור להיות בחייה. היא הוסיפה שלא חששה מעתידה, משום שקיבלה המון הצעות מפתות להשתלב בשוק העבודה, לחזור להייטק בתחום התמחותה ועוד.

יש להניח שגם לשלי יחימוביץ, שעדיין נושאת בתואר ח"כ - לפחות עד השבעת הכנסת הבאה - כבר מגיע שטף של הצעות עבודה, השתלבות במקומות שווים, וקריאה להובלת מהלכים פוליטיים-חברתיים-אזרחיים. ואלה רק שתי דוגמאות.

אבל לא כולם הם איילת שקד ו/או שלי יחימוביץ, ולא כל מי שנפלט מהכנסת, או מחליט לעזוב מרצונו, מוצא עצמו מוצף בהצעות מפתות שיוכל להביא להן את הניסיון, הידע והמשמעות שספג בכנסת. זה נכון בעיקר למי שהפציעו לחיינו למשך קדנציה אחת, קצרה, ולא הצליחו להטביע חותם או להותיר מורשת. או לאלה שהתבשמו מהידוענות שלהם ועשו בה שימוש, או התענגו עליה ועל ההערצה שקיבלו מהציבור, והפכו אותה לעיקר. לאלה קשה הרבה יותר להיגמל בבת אחת. להפסיק להיות האישיות שמחזרים אחריה, זו שאחריה הולך שובל של עוזרים, שיש לה נהג, מזכיר, עוזרת ויועצת. זו שמוזמנת לפאנלים, למפגשים.

אלה עלולים למצוא עצמם מחפשים נואשות דרך חזרה לעין הציבורית. לא בעבודה קשה, לא בהתחברות לנושא משמעותי, לא בהובלה חברתית, לא בניצול הקשרים שיצרו (האם יצרו?) בזמן ישיבתם בכנסת, כדי לקדם נושא ערכי חשוב - אלא בכוכבות האינסטנט. ומה יותר מהיר, זריז ועצבני מאשר השתתפות בתוכנית ריאליטי?

לפני שבועות אחדים הפציעה ידיעה על כך שהח״כ והשר לשעבר איוב קרא, שמצא עצמו מחוץ לכנסת, שוקל הצטרפות לתוכנית ריאליטי. גם אורן חזן, שהיה חבר כנסת אינטנסיבי, פרובוקטיבי, שלא יישר קו עם שום נורמות שנקבעו, שהפגין את עצמאותו הפוליטית והאישית, התקשה לחזור לאנונימיות. וגם שמו עלה בהקשרים של תוכניות טלוויזיה.

ועכשיו זוהי נאווה בוקר, שעל פי השמועות מצטרפת לתוכנית "הישרדות" אחרי שהייתה ח"כ למשך קדנציה אחת בליכוד. מבט על פעילותה הציבורית כפי שהיא מתועדת באתר הכנסת, עלולה לטעת את הרושם שבוקר לא ישנה בלילות במשך 4 שנות כהונתה בכנסת. היא הייתה חברה בתשע ועדות ותת ועדות של הכנסת. הידועה שבהן היא תת ועדה לנושא ילדי תימן והבלקן החטופים, שבה הצליחה בעיקר לריב עם הארגונים החברתיים שמובילים את המאבק. עוד הייתה בוקר חברה בלא פחות מ-18 שדולות שונות ומשונות, למשל, השדולה לקידום תודעת הניצחון הישראלי. עם מוטת פעילות כזאת קשה להבין איך - אם בכלל - הצליחה לעשות עבודה פרלמנטרית ולשבת במליאה.

אבל בוקר זכורה אולי יותר מכל בגלל האירוע המביך שבו החליטה, כיו"ר השדולה לקידום הזמר העברי, להעניק פרס מיוחד לזמר אייל גולן, שלא על דעת שאר חברי השדולה או מי מחברי הכנסת. בוקר ניהלה את האירוע לבדה, ותיעוד שלו יישאר לעד במרחבים הווירטואליים כשהיא מבצעת דואט עם גולן.

קשה לדעת מה המוטיבציה של מי שהייתה ח"כ ללכת לתוכנית ריאליטי, אם לא הרצון הנואש להישאר בתודעה הציבורית ו"למנף" את עצמה. אבל לאן? כנראה שהרצון להיאחז בידוענות נובע ממחסור במשמעות אחרת. מי שהגיע לכנסת אחרי נפח של עשייה ציבורית אולי לא נזקק לחמצן הזה. ומי שהפך לכוכב בין לילה מתקשה להתרגל בחזרה לחיים האפורים וחושב בטעות שהשתתפות בתוכנית ריאליטי תכניס תוכן חדש לחיים. אין טעות גדולה מזו. הרי מהר מאוד מתגלה שאחרי הריאליטי חייב לבוא עוד אחד. או גמילה הרבה יותר קשה.

תגיות , , , ,