כמו פרי עונתי, או מהלך שמתרחש באופן קבוע מדי פרק זמן, כך חוזרות ושבות אלינו הכותרות על התנהגותה של אשת ראש הממשלה. הפעם מדווחים חלק מכלי התקשורת על התפרצות שלה - לכאורה - על הטייס שהטיס את בני הזוג נתניהו לביקור הרשמי באוקראינה, זאת משום שלא בירך אותה באופן מפורש עם עלייתם למטוס. חלק מהדיווחים כללו גם תיאור פלסטי ומבעית, לפיו ניסתה שרה נתניהו להתפרץ לתא הטייס כדי לנזוף בו, ונבלמה על ידי המאבטחים. עיתונאים הנלווים למשלחת, לעומת זאת, מספרים שהסיפור לא היה ולא נברא, שבוודאי לא התרחשה דרמה בשחקים ושאם היה רוגז, הוא היה שולי.

אפשר לספור על כף יד אחת את המקרים שבהם ראש הממשלה נוסע ללא רעייתו לנסיעות רשמיות לחו"ל. זאת לעומת ראשי מדינות אחרים, שאם לשפוט לפי מראה עיניים ולא על בסיס מחקר אמפירי מסודר, לא נוהגים לקחת איתם את בני הזוג שלהם - בדרך כלל רעיותיהם - לנסיעות מדיניות בחו"ל. ואם הם לוקחים אותן, אזי לא בכל נסיעה ונסיעה.

יש להניח שהצטרפותה של אשת ראש ממשלה לנסיעה שעוסקת בנושאים מדיניים מהווה עול דיפלומטי. הדעת נותנת שהיא אינה מצטרפת לפגישות הרשמיות, אינה שותפה לדיונים על שיתופי פעולה, לא לוקחת חלק בניסוח ההצהרות המדיניות המשותפות, ואין לה משקל בהחלטות על היחסים בין ישראל למדינה המארחת. ואם כך פני הדברים, הרי שעל המארחים לייצר עבורה לוח זמנים נפרד, שיצוק תוכן לביקורה.

עיון בחשבונות של ראש הממשלה ברשתות החברתיות, מגלה שמעטים, אם בכלל, האירועים שהיא אינה מתלווה אליהם. תשאל השואלת - ובמידה של צדק - למה? למה הוא צריך לקחת אותה איתו לכל מקום? אבל הוא מעולם לא ענה.

בישראל ובמדינות אחרות, אין לאשת ראש הממשלה מעמד רשמי. היא אינה נבחרת, לא מוטלים עליה חובות, היא אינה חייבת בדין וחשבון למעשיה, היא לכאורה אדם פרטי. מאידך היא נמצאת בלב העין הציבורית. וככל שהיא נוכחת יותר לצד בעלה באירועים, בנסיעות, בפגישות ובסיורים, כך היא שמה עצמה במרכז הבמה הציבורית. ככל שהיא בוחרת - וזו בחירה - להתלוות לבעלה, לעמוד לצידו, ללכת איתו, להצטופף בין התקשורת לגורמים מדיניים, כך היא מעמידה עצמה לביקורת. ככל שראש הממשלה מדבר עליה יותר, כך הוא מחזק את הפנים הציבוריות שלה, חושף אותה ומאבד את היכולת לטעון שמדובר באישה פרטית. כמאמר הקלישאה: אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

התנהגותה של הגברת נתניהו כבר הפכה חלק מהפולקלור הישראלי. שנים ארוכות שבני הזוג נתניהו,  על ילדיהם, מתגוררים בבית ראש הממשלה, וכמספר השנים, כך עולה מפלס הסיפורים. הציבור הישראלי נחשף לתביעות בבתי משפט, התדיינויות משפטיות, מאמרים, ידיעות, חשיפות, דעות, ביקורת, חיבוקים, תמיכה - ומה לא.

עם השנים נוצרו שני מחנות: צודקים ומקוטבים. בעד ונגד העיסוק בהתנהגותה של הגברת נתניהו. בעד ונגד הפיקוח הציבורי על מהלכיה ודרכיה, בעד ונגד אורח החיים שלה. שוב ושוב נשאלה השאלה האם העיסוק בהתנהגותה הוא אנטי-פמיניסטי, האם הטייס האוטומטי שלנו אמור להגן עליה רק משום שהיא אישה, או שמותר גם לפמיניסטיות להביט בעיניים ביקורתיות בנשים אחרות ולבחון מה התרומה שלהן לשדה הפמיניסטי. וככל שהיא במרכז העין הציבורית, כך היא צריכה להיות מוכנה לספוג גם ביקורת.

ועכשיו נשאלת השאלה: האם התנהגותה של הגברת נתניהו בטיסה לאוקראינה ראויה לכותרות ראשיות? יכול להיות שהעיסוק בה מפחית ממקומן של שאלות חשובות יותר, כמו למה דחוף דווקא עכשיו לבקר באוקראינה? האם ההבטחה שמבטיח ראש הממשלה להגדלת קיצבאות הפנסיה שאמורה ממשלת אוקראינה לשלם למי שעלו משם, אכן תתממש, או שזו רק עוד סיסמת בחירות? למה חשוב לבוחרים בישראל שראש הממשלה יהיה המנהיג הזר הראשון שמבקר באוקראינה אחרי הבחירות שם? ואולי - רק אולי - צריך לחשוב מחדש על תפקידה של אשת ראש הממשלה (או בעלה של ראש הממשלה, אם תהיה כזו באחרית הימים), ולהגדיר אותו. להגדיר את החובות ואת הזכויות, בלי לפגוע, חלילה, בזוגיות ובלי למשטר את היחסים.