איילת שקד יו״ר ״ימינה״ הוציאה אתמול פוסט ״אשה אל אשה״ מנוסח כמעין מכתב למספר 2 במחנה הדמוקרטי, סתיו שפיר. המכתב בא כתגובה לקמפיין התקיף של המחנה הדמוקרטי נגד הכפייה וההסתה של הלאומנות הדתית המשיחית, אותם גברים דתיים שמצטופפים נגד אמונתם אבל בעד התועלת שלה מאחורי שקד, האישה.

אז ״אשה אל אשה״ מה שהיה לאיילת שקד לומר כלל בין השאר את הפנינים הבאות:

״לא חייבים לצעוק״
״אני מבינה שאת בלחץ״
״אני לא פה כדי לחנך אותך״
״קחי אויר, סתיו שפיר. ותירגעי״.

עוד רגע היא צועקת לה איך לעשות חנייה ברברס.

הטון המיזוגני של הפוסט כל כך בוטה שקשה להאמין שכתבה אותו באמת אשה. אבל הפוסט לא רק מיזוגני, כל הדרמה של מכתב ״אשה אל אשה״ מדיף מניואנס מלודרמטי- אירוטי, כמו סוג של פורנוגרפיה רכה.

שקד כותבת ״אשה אל אשה״ לשפיר: 'הסירי את יידך מהציונות הדתית״ כאילו מדובר באיזה מושא של תשוקה שהן נאבקות על מי תזכה בליבו. אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך…

במוחי הקודח המשפט הזה הזכיר את שיר המופת ״ג׳ולין״ של זמרת הקאנטרי המופלאה דולי פרטון, שגם הוא מנוסח ״אשה אל אשה״ בה הדוברת מתחננת מג׳ולין בעלת 'רעמת שיער אדומה בוערת, עור שנהב ועיני ברקת' לא לקחת את הגבר שלה רק כי היא יכולה.

Jolene, Jolene, Jolene, Jolene
I'm begging of you please don't take my man
Jolene, Jolene, Jolene, Jolene
Please don't take him just because you can
Your beauty is beyond compare
With flaming locks of auburn hair
With ivory skin and eyes of emerald green

להבדיל משקד שנמצאת במפלגה בה לנשים אסור לשיר, כמו דולי פרטון, גם סתיו שפיר יודעת שיש לקול שלה עוצמה.

״לא חייבים לצעוק״
״קחי אויר״
״תרגעי״

מילים שמטרתן תמיד הייתה להכניע נשים ולנטרל את עוצמתן.

איילת שקד בסרטון הבחירות. צילום מסך מתוך יוטיוב

איילת שקד בסרטון הבחירות בסבב הראשון. צילום מסך מתוך יוטיוב

השימוש הפוליטי המוזר של שקד בנשיותה הוא מוטיב חוזר. בבחירות הקודמות כאשר בסקרים ״הימין החדש״ דשדש סביב אחוז החסימה (ולא עבר בסוף), במעשה נואש וביזארי שקד החפיצה את עצמה והפכה לאשה פתיינית בפרסומת לבושם ״פאשיזם״. אז עדיין הייתה שרת המשפטים, מה שהוסיף להחלטה הזו מימד רשמי שרבים ראו כמסר הרה אסון לנשים ובנות שנושאות את עיניהם גם אליה בחיפוש אחר נשים מנהיגות. בהמשך יצאה יחד עם נפתלי בנט בקליפ מביש בו היא שרה על בג"צ שמפתה את צה"ל.  כן, שוב היא פתיינית.  

כאשר ראש לשכת עורכי הדין, חברה ושותפה לוועדה למינוי שופטים עו״ד אפי נוה נתפס מבריח מאהבת לתוך מדינת ישראל, שקד כינתה את השאלות שהופנו אליה בעניין כ״ציד מכשפות״, ויש בכך אירוניה לא קטנה. כשהפרשה התרחבה, ונבדקו חשדות על מינוי שופטים תמורת מין, שקד נזכרה שוב שהיא אשה ונשים אמורות להפגין סולידריות בעת צרה. ב״סמינריון למשפט עברי״ (כן, אותו משפט עברי שמנשל אשה מרכושה אם היא נואפת אבל נותן את כולו לבעלה אם הוא עושה את אותו הדבר) אמרה: ״המתקפה המאכזבת מכולן היא המתקפה מצד חברות הכנסת מהשמאל. כאלה שעבדתי איתן בכנסת בצורה ישרה, הגונה. הן מכירות אותי היטב. אנחנו חלוקות אידיאולוגית, אבל ראיתי בהן חברות לעבודה".

איילת שקד, כמיטב המסורת השמרנית הפטריארכלית, תמיד שולפת את קלף האשה כאשר היא מרגישה חלשה וגם אז היא שולפת נשיות חלודה ומפעילה כלפי עצמה והסביבה עין מיזוגנית מחפיצה.

איילת שקד היא יו״ר המפלגה שרוצה הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, הרחבה של המשפט העברי שמפלה נשים באופן שיטתי, שמתנגדים לשירות צבאי של נשים, שלא לדבר על שירות קרבי של נשים, ששר החינוך שלה לא לוחץ ידי ילדות ומאמין בטיפולי המרה והקול הלא פחות בולט בה, בצלאל סמוטריץ' קורא להפרדת יולדות ערביות ויהודיות ומקיים מצעד בהמות. יש נשים בעמדות כוח שעושות למאבק לשיווין בעיקר רע. מי שמנצלת את האחווה הנשית לקדם אפליה, מאבדת את הזכות לפנות לנשים ״אשה אל אשה״.