כנראה שקרן נויבך הייתה הראשונה להעיר לבני גנץ ולראשי כחול לבן. וכך צייצה בטוויטר עם היוודע תוצאות הבחירות: ״מאתגרת: באופן מסורתי נבחר יו"ר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר. הנה ההזדמנות של בני גנץ להביא למינויה של ח״כית לתפקיד. זו כמובן צריכה להיות מישהי עם נסיון פרלמנטרי ולכן צריכה להיות מישהי מיש עתיד. למשל קארין אלהרר המצויינת (כל הזכויות לרעיון שמורות לאחותי שלא בטוויטר)", כתבה נויבך.

שתי הצבעות חשובות יתקיימו מייד אחרי השבעת חברי הכנסת ב-3 באוקטובר: בחירת יו״ר הכנסת ובחירת ראש הוועדה המסדרת. אלה שתי החלטות מכריעות, שיסמנו גם את מעמדה של המפלגה שמתוכה יבואו האנשים האלה וגם את המהלכים החשובים הראשונים של הכנסת החדשה.
החוק מאפשר לא לבחור יו"ר כנסת, אבל לולא בחר יולי אדלשטיין לשחק משחק מכוער, מפלג ומסית, לולא בחר להצטרף לרוח הרעה של הקמפיין שיצא מהבית ברחוב בלפור, יתכן ומישהו היה שוקל להותיר אותו במקומו. אבל התנהגותו של אדלשטיין הייתה רחוקה מממלכתית, ולכן נראה שבחירת יו״ר לכנסת תהיה אחת ההחלטות הראשונות של חברי הכנסת ה-22.

בכנסת הבאה יכהנו רק 27 חברות כנסת. קצת יותר מ-20%. זה הכול. רוב הנשים נמצאות במפלגות המרכז והשמאל - 17 במספר. הימין, איך לומר, לא רואה בקידום נשים ערך עליון ולכן בין 31 חברי הכנסת של הליכוד יכהנו רק 8 נשים, במפלגה שאותה מובילה איילת שקד, שניסתה לרכוב על הכרטיס הפמיניסטי, יש רק אותה, ובמפלגות החרדיות אין כניסה לנשים. לא ביקום הזה.

במפלגת כחול לבן יש אומנם 10 נשים - המספר הגדול ביותר בכנסת, אבל בכל זאת מדובר על פחות משליש מהסיעה. היעדר הנשים בולט עוד יותר כאשר רואים את ארבעת ראשי המפלגה - גנץ, יאיר לפיד, גבי אשכנזי ובוגי יעלון. קליקה גברית, מסוכסת, עם נסיון צבאי מצטבר שאלף נשים לא יוכלו לו.

לפני הבחירות לכנסת הקודמת, יובלות של ארבעה חודשים אחורנית, נחשבה כחול-לבן למפץ הגדול של השדה הפוליטי. כולנו חיכינו לבני. עם התגבשות הרשימה התברר שמספר הנשים זעום. האילוצים, החיבורים וההסכמים הובילו לא רק למספר קטן של נשים ברשימה בכלל, אלא שגם את הנשים בקידמת הרשימה אפשר לראות רק באמצעים טכנולוגיים משוכללים. ביוזמה של עורכת דין פמיניסטית ונמרצת, תמר בן פורת, התארגנה פגישה של נשים מנהיגות עם בני גנץ. נשים ידועות, פמיניסטיות מזוהות, חלקן מארגוני נשים מובילים וחשובים בחברה האזרחית, אחרות נשות אקדמיה וחוקרות מגדר או פעילות בולטות בשדה, הגיעו כדי לפגוש את גנץ ולתת לו שיעור מרוכז במבוא לפמיניזם ומגדר. לזכותו ייאמר שהוא הקשיב. כשעה וחצי נמשכה הפגישה שתוכננה היטב על ידי כל המשתתפות, הדוברות היו ידועות מראש, והמחויבות המשותפת והפעולה הסולידרית איפשרו לדוברות שונות להציג תמונה של 360 מעלות של מעמד הנשים בישראל - יהודיות וערביות, חרדיות וחילוניות, דתיות ומסורתיות, עשירות ועניות. גנץ הודה שגיבוש הרשימה לא הצטיין בשוויון מגדרי, אבל הבטיח לתת תשומת לב לכך אם וכאשר תרכיב המפלגה את הקואליציה והם יוכלו למנות נשים לתפקידים חשובים. הכנסת ה-21 הושבעה, וראה זה פלא - בהחלטה הראשונה שניצבה על השולחן, בחירת מבקר המדינה, שכח גנץ את הבטחתו לארגוני הנשים, ולא פעל כדי להציג מועמדת לתפקיד, למרות שעל השולחן הייתה ההצעה להציע לתפקיד את פרופ׳ למשפטים יפעת ביטון, ששמה עלה גם כמועמדת לבית המשפט העליון. מפלגת כחול לבן בחרה להציב כמועמד גבר שבא גם הוא מכוחות הביטחון לשעבר, שלא נבחר.

עכשיו, כשקיבל הזדמנות שנייה, יכול גנץ לעשות תיקון. זה הזמן להציג אלטרנטיבה לשלטון הליכוד. כל החלטה שתתקבל עכשיו תסמן את המהלכים הבאים. כל החלטה שתתקבל עכשיו תעיד על היכולת לבצע שינוי היסטורי בשיח, בדרך קבלת ההחלטות, בסגנון, באווירה, בשיתוף ציבורים שונים. כל החלטה שתתקבל עכשיו יכולה להיות עוד מאותו דבר, או התחלה של משהו חדש.

ההחלטה להציב אישה כמועמדת לתפקיד יו"ר הכנסת יכולה להעיד על שינוי של 180 מעלות. רק פעם אחת כיהנה אישה בתפקיד. זו הייתה דליה איציק, וזה היה מזמן. לפני שנים. פעם אחת ב-71 שנות המדינה זה, איך לומר, מביך. ליו״ר הכנסת תפקיד חשוב, זהו סמל מדינה, מעמד ממלכתי. נויבך, כאמור, הציעה את קארין אלהרר, חברת כנסת ותיקה, אשת יש עתיד, שהוכיחה יכולות מרשימות כאשר כיהנה כיו״ר הוועדה לביקורת המדינה. למרבה הצער בכחול לבן אין הרבה נשים שכבר כיהנו בעבר בכנסת, ולכן האופציות להציע מועמדת עם נסיון במשכן אינן מרובות.

הרבה מונח כעת על כתפיו של בני גנץ. הוא מוביל את המפלגה הגדולה ביותר בכנסת, הוא מועמד ריאלי לראשות הממשלה, הוא צריך לבסס את מעמדו, הוא אינו מעורה בשדה הפוליטי, והוא מחוייב לשלושת חבריו להנהגת המפלגה. כנראה שהיעדר הנשים הוא הדבר האחרון שמונח על סדר היום שלו. ויחד עם זאת, גנץ וחבריו התחייבו - גם באפריל וגם עכשיו - לפוליטיקה אחרת. הם התחייבו להיות אלטרנטיבה. הם התחייבו להציג דרך אחרת. אבל זה לא ניכר כאשר מינו את נציגיהם למשא ומתן הקואליציוני לא חשבו שאפילו למראית העין רצוי להציב ברביעייה לפחות אישה אחת. אחת.

אז עכשיו הזמן לשנות את הדיסקט, כמו שאומרות. להבין ששוויון מגדרי אינו פוסטר נחמד שתולים על הקיר. זה הזמן להבין שנשים אינן עוד מגזר שצריך ייצוג. לא אביזר שמתהדרים בו. שוויון מגדרי מביא איתו פרספקטיבות רחבות יותר, גישות נוספות ושונות, פתרונות יצירתיים, כוח גדול יותר, ציבורים רחבים יותר. יש בזה רק יתרונות. אז גנץ, אם אתה רוצה לצאת מהמדים - זה הזמן, להוביל פוליטיקה אזרחית.