"יצא המרצע מן השק", "התגלה פרצופו האמיתי", "יצא לאור", תבחרו איזה ביטוי ספרותי שתרצו אבל הילדים אומרים את זה הכי טוב - "שקרן", אפשר גם להגיד בשתי מילים "יצאת שקרן". זהו, אין מסכות יותר, ראש ממשלת ישראל הוא שקרן. תתפלאו אבל גם אלו שלא היו מאוהדיו הגדולים העדיפו שלא לעמוד במצב הזה, לראות ראש ממשלה מביט למדינה שלמה בעיניים ומשקר. 

בנימין נתניהו, ראש הממשלה הראשון שמואשם בשלוש עבירות שחיתות חמורות, עמד אמש מול המצלמה והפך לראש הממשלה הראשון שמבקש חסינות למרות שהכחיש שכך יעשה שתי מערכות בחירות שלמות. זה הרי 'אבן יסוד בדמוקרטיה', הביטוי החדש שהוא יצק לחיינו.  

במכתב ששלחו פרקליטיו ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נאמר כי "כתב האישום נגד ראש הממשלה הוגש תוך הפלייה בין ראש הממשלה לבין אחרים. כתב האישום נגד ראש הממשלה הוגש בחוסר תום לב. ניהול ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה בשלב זה יגרום נזק של ממש לתפקוד הכנסת ולייצוג ציבור הבוחרים". חוסר תום לב? נזק של ממש לתפקוד הכנסת? הרי אין כנסת, כבר שלוש כנסות פוזרו כדי לטפל בענייניו של נתניהו, והנה אנחנו עומדים בפני בחירת כנסת רביעית תוך זמן שיא של שנה. הוא הסביר כי קיבל את ההחלטה על בקשת החסינות כדי לממש את זכותו וחובתו "וכדי לשרת את הציבור למען מדינת ישראל". ומדינת ישראל כך זה נראה יותר ויותר זה הוא. לא אף אחד אחר.

נתניהו נשאל לגבי הראיון שנתן לקרן מרציאנו בחדשות 12 ערב הבחירות הראשונות, במרץ 2019. אז היא שאלה אותו "האם תנסה לקדם חוק או מהלך כלשהו שימנע את העמדתך לדין?", והוא השיב "מה פתאום? התשובה היא לא". אמש אמר "דייקתי בדבריי אז ואינני חוזר בי גם עכשיו. גם הערב, אני חוזר ואומר מה פתאום, לא קידמתי שום חוק ולא שיניתי שום חוק. בכוונתי להתייצב בבית המשפט, לרסק את כל העלילות המופרכות נגדי".

ונתניהו, כפי שאומרת הכותרת, משקר. שאלת ההמשך באותו הראיון הייתה אם יקדם חוק צרפתי או מהלך שישאיר את חסינותו וזו הייתה תשובתו: "לא התעסקתי בזה ואני לא מתכוון לעסוק בזה", או שכן. אתמול בלילה הסתבר שממש כן. הוא עושה כל מה שהוא יכול כדי לא להתייצב באולם בית המשפט, הוא לא מתכוון לעמוד שם ולרסק את העלילות המופרכות ואם אתם חושבים שחסינות זה התעלול האחרון, אתם טועים. 

השאלה היא למה אנחנו ממשיכים להתפלא. מה בנו ממשיך לקוות שזה לא  יכול להיות גם אחרי שנתניהו ועדר מלחכי הפנכה סביבו תקפו כל יסוד אפשרי בדמוקרטיה - המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, או בג"צ, גם אחרי שהמציאו, התלהמו, סילפו ועיוותו כל עוגן אפשרי של חיים הגונים במדינה הזו ויצאו נגד כל מי שלא חושב כמותם לא משנה אם הם אנשי ימין או שמאל (אבל סמול הכי גרוע), יהודים או ערבים (אבל ערבים יותר גרוע), נכים, אתיופים או חולים. לאף אחד לא נשאר מקום במקום שבו רק מעריצים גמורים עומדים.  

יש בנו משהו כבני אדם שרוצה להאמין שלא משקרים לנו, בטח לא נבחר ציבור, גם אם לא נבחר לראש ממשלה אלא רק מכהן כראש ממשלת מעבר, שהוא לא ישקר. זה בדי אן איי שלנו לחשוב שמגיל מסוים זו כבר התנהגות לא מקובלת. אנחנו מצפים מהילדים שלנו לא לשקר לנו, מהמעסיקים שלנו לא לשקר לנו, מנבחרי הציבור שלנו לא לשקר לנו. תכלס אנחנו יודעים שהם משקרים, אנחנו גם משקרים לפעמים, אבל זה אף פעם לא מהמקפצה. אנחנו מחפשים את אותה ארשת של מכובדות, זה מאפשר לנו לסמוך על מי שמולנו - הילדים, המעסיקים, החברים או נבחרי הציבור. אני בכוונה לא משתמשת במילה 'מנהיגים' כי כנראה זה מוגזם לדרוש, אבל מנבחרי ציבור? אז מה אנחנו אמורים להגיד עכשיו לילדים שלנו? שלשקר זה בסדר? שכל סולם הערכים שלנו קרס? 

וכשאין על מי לסמוך זו הרגשת בדידות גדולה. זה מפחיד. רבים רבים בציבור מרגישים היום לבד. עומדות משתאים איך אדם אחד, חזק ככל שיהיה, חשוב ככל שיהיה, שקרן ככל שיהיה, מצליח להתל במדינה שלמה, להמשיך לשסות ולהונות את כולנו וזה מצליח לו. איך הוא עדיין עומד על הרגליים, מדוע גם אם מהלך החסינות הזה יחזיק רק כמה חודשים, למה הוא מחזיק בכלל? איפה עמוד השדרה של אלו שאמורים להגיד לו לא, ומזמן אמורים היו להגיד לו- עד כאן? איפה אתם שתדאגו לנו?

נשיא המדינה רובי ריבלין ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. צילום מסך כאן

נשיא המדינה רובי ריבלין ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. צילום מסך כאן

אם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין רוצה להמשיך להיות נבחר ציבור בכנסת או לכהן כנשיא המדינה, הוא לא יכול לעצור את הקמת ועדת הכנסת שתדון בבקשת החסינות ותדחה אותה למרות שלצערנו זה בדיוק מה שאדלשטיין צפוי לעשות. 

אם נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין רוצה להמשיך להיות האדם הערכי שהוא, הוא לא יכול להמשיך לתת לזה יד. אנחנו זקוקים לכם שתעצרו את מחול השדים הזה, שתהיו אלו שעוצרים את הסחף. לא צריך בשביל זה ילד שיגיד 'המלך הוא עירום' או 'המלך הוא שקרן', צריך שני אנשים מכובדים שעוד זוכרים ערכים מהם, שיודעים שהיה פה אחרת, שאפשר גם אחרת, שלשקרן אין מקום בגן, בכיתה או בראשות הממשלה.