יתכן שהממשלה החדשה, ה-36 במספר, תהיה הממשלה הראשונה שבה תשב שרה פמיניסטית מוצהרת בקבינט המדיני-ביטחוני. זה לא פרט טריוויה זניח, זה יכול להיות אירוע משנה מציאות. מרב מיכאלי, שאת הפמיניזם שלה אין צורך להציג, שאינה מסתירה את תפיסת עולמה, שאת חלקה גיבשה במשעולי תנועות הנשים והרעיונות הפמיניסטיים, תשב בקבינט המדיני-ביטחוני, שהוא הפורום שבו מתקבלות חלק מההחלטות החשובות ביותר של הממשלה, בוודאי אלה שנוגעות לביטחון המדינה ומדיניות החוץ שלה. יש לקוות שנוכחותה בפורום הזה תאפשר לה לשנות במקצת את הדרך שבה מתקבלות ההחלטות, את הנושאים שבהם דנים ומה בעצם מחליטים שם. וזה כשלעצמו שינוי מרענן.

חברות הקבינט המדיני בטחוני: איילת שקד, יפעת שאשא ביטון ומרב מיכאלי

לצידה בקבינט שקובע באמת איך ייראו החיים פה, יישבו שתי נשים נוספות, איילת שקד המיועדת לתפקיד שרת הפנים ויפעת שאשא ביטון, שרת החינוך הנכנסת. יחד הן יישברו את שיא כל הזמנים, שלוש נשים בקבינט, יחד, הן יכניסו קול אחר, אזרחי, כזה שרואה גם את הנשים והילדים, את הרשויות ואת מערכת החינוך, לתוך שיקוליה הביטחוניים של מדינת ישראל. 
הרבה מילים נשפכו ועוד יישפכו על ההסכמים הקואליציוניים שאיפשרו את הקמתה של ״ממשלת השינוי״ שמכונה גם ״ממשלת האחדות״. זו הממשלה שסיימה כהונה של 12 שנות נתניהו בראשות הממשלה ו-12 שנים ויותר של הליכוד בקואליציה.

9 נשים יכהנו כשרות בממשלה הבאה. מספר שיא גם במספרים מוחלטים וגם באחוזים. מעולם לא היה כדבר הזה, וזה כשלעצמו משהו שחייבות לציין. לעיתים הכמות מביאה איתה גם שינוי בתוכן, בשפה ובמדיניות. נכון שלא כל אישה מביאה איתה תפיסת עולם פמיניסטית, לא כל אישה באשר היא אישה שמה את קידום הנשים ומעמד הנשים בראש סדר העדיפויות שלה בתוך התפיסה הפוליטית שאותה היא מקדמת ומחזיקה, לא כל אישה מעוררת כבוד ואהדה בקרב חברותיה. 

שרות ממשלת בנט לפיד: מרב מיכאלי (צילום רון קדמי) שרת התחבורה, יפעת שאשא ביטון שרת החינוך, איילת שקד שרת הפנים, שורה שנייה מימין אורנה ברביבאי שרת הכלכלה, תמר זנדברג השרה להגנת הסביבה, פנינה תמנו שטה שרת הקליטה, שורה שלישית אורית פרקש הכהן שרת החדשנות והמדע, מרב כהן (צילום אלעד מלכה) השרה לשוויון חברתי וקארין אלהרר שרת האנרגיה

זכינו, והפעם אפשר לסמן כמה הישגים - כמה נשים שרעיונות פמיניסטיים לא רק אינם זרים להן, אלא שהן היו חלק מתנועות הנשים ופרדיגמות השוויון עוד לפני שהתיישבו על כיסאות השרה. לצד מיכאלי מכהנות בממשלה החדשה גם קארין אלהרר, שנראה ששברה כל תקרת זכוכית אפשרית בדרכה למשרת השרה, אורנה ברביבאי שמנהלת בחריצות כבר מספר שבועות את ועדת חוץ וביטחון, אישה ראשונה בתפקיד ואין ראויה ממי שהייתה האלופה הראשונה (והיחידה עד כה) בצה"ל לעשות זאת, תמר זנדברג וד"ר יפעת שאשא-ביטון, דוקטורית לחינוך, שהייתה סגנית נשיא מכללת אוהלו, ומגשימה היום את חלומה להיות שרת החינוך. שאשא-ביטון הוכיחה את עצמה כאישה דעתנית, עצמאית שעובדת למען כלל הציבור, כאשר נאבקה והובילה את ועדת הקורונה של הכנסת ולעיתים קרובות סירבה לתכתיבים של הממשלה והמפלגה (אז עדיין בליכוד). לצידן יהיו שם מרב כהן, פנינה תמנו שטה, אורית פרקש הכהן, ואפילו איילת שקד. שקד מקדמת תפיסות עולם שמרניות, שרובן פוגעות ומעכבות את השוויון המגדרי, אבל אפילו היא הובילה מהלכים משני מציאות כאשר הייתה שרת המשפטים, ולצידה המנכ״לית אמי פלמור. שקד מינתה את האישה הראשונה בבית הדין השרעי, הובילה את הצוות הבינמשרדי למאבק בפוליגמיה, ומשרד המשפטים בהובלתה הוביל שוויון מגדרי גם בתפקידים וגם בתקציבים. אף אחד מאלה אינו מובן מאליו.

שוויון מגדרי על שולחן מקבלי ההחלטות 

ההסכמים הקואליציוניים חושפים מעט מסדר היום של הממשלה ה-36. זו הממשלה שאמורה, סוף-סוף לתקצב את התוכנית למאבק באלימות נגד נשים, תוכנית שיושבת על המדף כמה וכמה שנים ומעולם לא תוקצבה במלואה. הממשלה הזאת מבטיחה לחזק את הרשות לקידום מעמד האישה ולתקצב צעדים למיגור הטרדות מיניות במקומות העבודה, בעיקר במגזר הציבורי. מרב מיכאלי תעמוד בראש קבינט שרים חדש לנושא שוויון מגדרי, והממשלה מחוייבת לקדם שוויון מגדרי בכל תחומי החיים. עוד התחייבה הממשלה בהסכמים הקואליציוניים להעביר את מעונות היום ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך. במעונות היום אפשר למצוא את אחת הקבוצות המוחלשות בשוק העבודה - כולן נשים. העברת המעונות למשרד החינוך היא בשורה אדירה לנשים העובדות במעונות האלה, בשורה שאמורה לא רק לתת להם גאוות מקצוע, אלא גם לאפשר להן שכר ראוי יותר ותנאי העסקה משופרים. שאשא ביטון תהיה שם כדי להתעקש שכך אכן יהיה. 

עוד מתחייבת הממשלה להקים מערך חירום לנשים בשעת משבר.
אין ספק שנושא השוויון המגדרי הוא אחד הנושאים החשובים והבוערים ביותר, לפחות בקרב תנועות הנשים והארגונים הפמיניסטיים. חוסר השוויון המגדרי בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, בכל דרגות השכר, בכל המעמדות, מעגלי ההשכלה והעבודה, וגם בבית, במשפחה, במערכת החינוך ובצבא. שום שלב בחיים אינו מקיים שוויון מגדרי מלא כפי שהיינו רוצות, כפי שראוי היה למדינה שמחשיבה עצמה נאורה, מתקדמת ומפותחת, בטח לא כשרק רבע מנציגי משכן הכנסת הן נשים. ועדיין, תשע נשים סביב שולחן הממשלה, עם הסכמים קואליציוניים שמביאים בשורה בנושא, כשחלק מראשי המפלגות מחוייבים לשוויון גם בתוך המפלגות עצמן, הוא מהלך מרענן שיכול לשנות מציאות.