ביבי,

בצהרי יום ראשון פרסמו כל אתרי החדשות בישראל את רשימת ההוצאות שלך ושל משפחתך עבור שנת 2012. כמה יצא לך החשבון, כלומר, כמה יצא לנו החשבון? 3.3 מיליון שקלים.

שלושה מיליון ושלוש מאות אלף שקלים

זה הסכום שאנחנו משלמים כדי לתחזק את רמת החיים החזירית שלך ושל פמלייתך. אחרי שבחנתי בזעם הולך וגובר את פירוט ההוצאות שלך, החלטתי להרכיב רשימה משל עצמי, על הוצאותיי שלי בשנה החולפת. הצבתי אותה לצד הרשימה שלך ויצאה לי בדיחת קרש שלא רק שהיא לא מצחיקה, היא גם מעלה דמעה בזווית של העין:

אז נכון, אני לא ראש ממשלה. אני לא מארחת בביתי פוליטיקאים מכל רחבי העולם וביתי לא מאויש 24 שעות ביממה. אבל, לכל הרוחות, שום תפקיד, בשום מדינה, לא דורש סידורי פרחים ב-7,447 שקלים בשנה. ביבי, אנחנו מדברים על 620 שקלים בחודש שהם 20.68 שקלים ליום (כל יום, כולל שישי שבת). ולא שיש בי סלידה מסחלבים או משושנים אבל כשכל ילד שלישי במדינה שאתה מנהל רעב, לא נראה לך קצת מופרך להוציא אלפי שקלים על פרחים?

ובוא נדבר רגע על הוצאות הגינון. כן, אני מבינה, אתה אוהב את הגינות שלך מטופחות. אני לא באמת מצפה שהאורחים שלך מהאו"ם או מאיפה שזה לא יהיה ייתקלו בערימת עשבים לא גזומה בכניסה לביתו של ראש הממשלה. ובכל זאת, 1485 שקלים בחודש כדי שלאורחים שלך יהיה קצת ירוק בעיניים זה לא קצת מוגזם בשעה שרק בחודש אוקטובר האחרון פוטרו מעבודתם 14,420 ישראלים? ומה זו, לכל הרוחות, הרומנטיקה הזו, ביבי? למה אתה צריך נרות בסכום ששווה יותר ממחצית מהמשכורת שלי? ואיך זה שעם כל כך הרבה נרות, אתה עדיין לא רואה אותנו? איך אתה לא רואה עד כמה רשימת ההוצאות שלך מופרכת? קראתי שהנרות שרכשת במיטב הכסף שאין לי לא היו סתם נרות, כי אם נרות ריחניים. איכשהו, זה לא הפך את כל העסק לפחות מסריח.

אתה אוהב פרחים ויין וגינות מלבלבות ובריכות שחייה מפוארות. אני אוהבת ספרים והופעות רוק וסיגריות מרלבורו לייט. כל אחד והאהבות שלו. כל אחד והשטויות עליהם הוא בוחר לבזבז את כספו.

וכאן טמונה מילת המפתח. את כספו, ביבי. את הכסף שלו.

לא את הכסף של אחרים. לא את הכסף של אנשים שלא גומרים את החודש, שמתרוצצים מעבודה לעבודה, שמאוימים מגל הפיטורים הבא, שעומדים עם עגלת הקניות בסופר ומחשבים גדלים של אריזות ומחירים ל-100 גרם ובוהים ברשימה שהביאו איתם ותוהים על מה לוותר כרגע ומה אפשר לדחות לחודש הבא בו תיכנס להם לחשבון הבנק עוד משכורת עלובה. לא את הכסף של החינוך והרווחה והביטחון והבריאות והתרבות של האנשים שבחרו בך כדי להיטיב עם גורלם.

ביבי, החיים שבחרת לעצמך מסתכמים בחריגה של 1.1 מיליון שקלים מהתקציב המופרך ממילא שאושר לך. איך אתה מתכוון להחזיר את הכסף שלקחת מאיתנו בלי רשות? איך בכלל מכנים לקיחת כסף בלי רשות מאנשים? נראה לי בשפה נכונה קוראים לזה "גניבה" אבל עזוב, לא נכנס להגדרות. רק תחזיר את הכסף. וזה לא שאנחנו צרי עין. אם היה לנו כסף מיותר, היינו מפרגנים לך ברוחב לב. פשוט, השמועות אומרות שאנחנו בגירעון של 40 מיליארד שקלים. בשביל להחזיר את הגירעון הזה שאתה והחבר שלך, שטייניץ, יצרתם, אנחנו משלמים מיסים גבוהים יותר וכל דבר שאנחנו קונים, עולה לנו קצת יותר.  אתה מבין, ביבי? אין לנו כסף בשבילך.

אני בת 30, גרה בדירה שכורה, עובדת בשלוש עבודות כדי לפרנס את עצמי ויש לי תחושת בטן מבוססת למדיי שאם אחרוג בהוצאותיי ב-1.1 מיליון שקלים יוצא לי במיידי צו איסור יציאה מהארץ, פלוס הוצאה לפועל ועוד לא אמרתי מילה על תביעות בית המשפט, בנקים ונושים שלבטח ידפקו על דלת ביתי בשעות הזויות. אבל אני זה לא אתה. אתה ביבי מלך ישראל. אני אור, זו שהעניקה לך את הכתר בעל כורחה. החוב שלך לבטח יימחק באורח פלא. החובות שלי ייפרעו עד תום בכל האמצעים הקיימים.

בעיתונים פרסמו את התגובה שלך לרשימת ההוצאות המנותקת שלך. בחרת להתחיל את התגובה עם ציטוט של אריק איינשטיין המנוח- "עד כמה אפשר למצוץ לו את הדם, עד לאן אפשר ללכת עם הכניסה לחדרי חדרים..." גם אני רוצה לסיים את דבריי בציטוט, לא של איינשטיין אלא של חבר אחד שלו שאתה בטח מכיר:

"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם".

ואנחנו, ביבי, אכן מטומטמים.

ממש מטומטמים.