כמעט עם תחילתו של מבצע צוק איתן, למדנו להכיר צעירה, רהוטה, אינטליגנטית, אסרטיבית, שמדברת אלינו יום יום באנגלית בטלוויזיה. זוהי מארי הארף, סגנית דובר מחלקת המדינה האמריקנית (משרד החוץ של ארה"ב).

היא בסך הכול שנה בתפקיד, ובסך הכול בת 33, אבל מאחוריה נסיון עשיר בנושאי חוץ וביטחון לאומי. והיא עצמה, בעצם תפקידה וקיומה, מהווה הוכחה לכך שבשביל לדבר על נושאי בטחון, מדיניות ויחסי חוץ לא צריך להיות גבר. הסיפור שלה הוא של אישה בשדה שנחשב גברי בעיקרו. היא קיבלה הזדמנות, הסתערה עליה והפכה לאישה מובילה בתחום.

מומחית למדיניות חוץ וביטחון ללא רקע צבאי

הביוגרפיה שלה מעניינת בעיקר מנקודת מבט ישראלית ובעיקר מנקודת מבט ישראלית בעת מלחמה, או גל של סכסוך צבאי אלים. זה הזמן שבישראל אנחנו - הנשים – חוזרות למקומנו "הטבעי", משאירות לגברים את זירת הלחימה, קבלת ההחלטות, קביעת סדרי העדיפויות וסדר היום וגם את זירת ההסברה, הפרשנות, הניתוח וההמלצות. זה הזמן שבישראל נקודת המבט של הנשים היא בעצם היותן נשים, אימהות ובנות זוג. ועל הרקע הזה מרענן כל כך לצפות בתדרוכים של מארי הארף ממחלקת המדינה של ארצות הברית.

מארי הארף היא בוגרת תואר שני מאוניברסיטת וירג'יניה ועבודת המאסטר שלה עסקה במשטר בסעודיה. בתואר הראשון שלה התמקדה בלימודי יהדות, רוסיה ומזרח אירופה.

היא החלה את דרכה כחוקרת בארגון הביון האמריקני CIA  והתמחתה במנהיגי המזרח התיכון. בתפקידה זה הכינה תדרוכים יומיים לנשיא בנושאי מדיניות חוץ וזיהוי סיכויים והזדמנויות. אחר כך קודמה והייתה לדוברת CIA  והייתה ממעצבי האסטרטגיה התקשורתית של הארגון.

בבחירות 2012, כחלק מצוות הקמפיין של הנשיא אובמה, הייתה אחראית על נושאי מדיניות חוץ וביטחון לאומי. היא הייתה יועצת תקשורת וסייעה להכין את הדיונים בנושאי ההתמחות שלה. אחר כך עברה למשרד ההגנה, שם שימשה יועצת התקשורת של שר ההגנה צ'אק הייגל.

מעניין שבשום שלב בביוגרפיה שלה לא הייתה הארף חלק מהמערך הצבאי. בשום שלב בביוגרפיה שלה לא עברה מסלול במדים. בשום שלב בביוגרפיה שלה לא חונכה על ברכי הדוקטרינות הצבאיות הקלאסיות: פנימיות צבאיות, בתי ספר צבאיים או שירות צבאי.

ובכל זאת, היא נחשבת מומחית לנושאי מדיניות חוץ וביטחון. ובכל זאת מדובר באישה צעירה.

זאת אומרת שיכול להיות מצב, שבו אישה צעירה, בוגרת אוניברסיטה, ממדינה לא מרכזית (אוהיו), תגיע לעמדה בכירה במימשל הפדראלי, ותהיה הפנים של משרד החוץ של מי שנחשבת למנהיגת העולם החופשי. יכול להיות מצב שנשיא של המדינה החזקה והמשפיעה בעולם (בינתיים) יקבל עצות מאישה צעירה ומשכילה שתחום ההתמחות שלה הוא ביטחון ויחסי חוץ. זאת אומרת שלא צריך לזחול בשוחות, לעשות טירונות בגולני או בצנחנים, ללבוש מדים של צבא קבע במשך עשור או שניים כדי לפתח יכולת להבין, לנתח, לפרש, ולייעץ לקובעי מדיניות בנושאים שנחשבים אצלנו כל כך גבריים. ולא רק גבריים, אלא צבאיים.

ויכול להיות שהמסלול הזה שמארי הארף עברה ועוברת הוא המסלול שיכול להכשיר נשים להמנות על מקבלי ההחלטות. יכול להיות שלא חייבים לאכול ממסטינג צבאי כדי לפתח יכולת חשיבה ביטחונית. יכול להיות שמספיק להיות אישה ואזרחית ומשכילה כדי להיות מסוגלת לראות תמונה ביטחונית ולהבין אותה.

יונית לוי מראיינת את מארי הארף

הדבר הזה בולט שבעתיים לאור ניתוח המרואיינים על המרקע בזמן צוק איתן שפורסם לפני מספר ימים בדה מרקר, לפיו נשים היו רק 10 אחוזים מהמרואיינים (פרשנים ומומחים) בערוצי הטלוויזיה, ומכלל הדוברים, אנשי הקואליציה ואנשי הצבא זכו במצטבר ל- 716 מופעים (לעומת 287 מופעים לאנשי אופוזיציה).

ככל שנשכיל לשלב נשים בתפקידים שבהם מתקבלות ההחלטות וככל שנשכיל לשלב נשים כמומחיות ופרשניות בזירה הציבורית – כך נקבל נקודת מבט רחבה יותר, מעמיקה יותר וכוללת יותר, וכך נוכל לייצר מודלים לחיקוי שייאפשרו לנשים צעירות לקבל השראה.

התהליכים האלה לא מתרחשים מעצמם.