לפני כמעט שנה פרסמתי במסגרת טור מצולם ב-mako BOLD, טקסט שהפך מהר מאוד לוויראלי, בו תיארתי את חווית החיים שלי כאישה עם עודף משקל, ובקיצור שמנה. עבדנו על הסרטון הזה כמעט שלושה חודשים, עם אינספור שיחות, שכתובים והתלבטויות, אבל מעל כל ההיסוסים עמד צורך חזק מאוד, מהבטן, להגיד לעולם משהו על האופן בוא הוא, כלומר אנחנו, מתייחסים לנשים שמנות. מאז החיים של השתנו. מאות הודעות בפייסבוק, אנשים שמזהים ברחוב, פתאום אני "נורא מוכרת מאיפשהו" ומזמינים אותי להרצות על דימוי גוף בכלל ועבודה עם התקשורת בפרט. אני מתעסקת במשקל שלי לא מעט, מרגישה אחראית ומייצגת, אבל גם בדיוק ההפך – כי אני עדיין אדם פרטי וההשמנה שלי היא אישית, היא שלי.

היום קשה להתווכח עם העובדה שסרטונים הם הדרך להגיע לקהל הרחב. אם תמונה שווה אלף מילים, סרטון שווה אלף תמונות, ואולי מיליון תמונות כי שום דבר לא משתווה למה שווידאו אחד חזק וטוב יכול להעביר – ולשנות. החלטתי לדבר עם ארבע נשים שפרסמו סרטונים בשנתיים האחרונות, שהפכו לוויראליים, ולבדוק אם גם להן, כמו לי, הסרטון שינה את החיים.

 

הסרטון: "היו הרבה שנים ששנאתי את זה שאני בת"

הוויראלית: חן עמרם, 27, בוגרת תואר שני בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. מורה, אקטיביסטית ובעלת עסק ליצירת תוכן חינוכי ואינטרנטי ומתמודדת לבחירות המקומיות בראש העין בתנועת "באנו".

צפיות: מעל 1,300,000 בעמוד "הצנרת", 280 אלף בעמוד הפרטי, 15 אלף ביוטיוב. במצטבר: מעל מיליון שש מאות צפיות.

איך הכל התחיל? "הכל התחיל מהסיפור של מצעד הגאווה אחרי הדקירה ב-2015. רציתי שהרבה אנשים יבואו למצעד שאחרי, חשבתי על הדרך הכי יעילה להגיע לתפוצה רחבה, חיפשתי באינטרנט מה חזק והבנתי שספוקן וורד. פניתי ליונתן בלומנפלד ותכלת זוהר שהיו ממובילי הסצנה בירושלים וצילמנו ביחד סרטון. מהרגע שהסרטון הזה התפוצץ קיבלתי הצעות להגיע להופעות ספוקן וורד ברחבי הארץ, למרות שזו הייתה עבורי בעצם הפעם הראשונה.

ההופעה הראשונה הייתה באירוע של עמותת "מכנה משותף" שעוסקת בחינוך לשוויון מגדרי. חשבתי לעצמי על מה אכתוב, ויצא השיר "היו הרבה שנים ששנאתי את זה שאני בת". ממש לא חשבתי שהולך לקרות ממנו מה שקרה. ביום של ההופעה היה אצלי חבר מהדרום עם מצלמת גו-פרו. הוא החליט לצלם תוך כדי. הזווית לא טובה, התאורה לא טובה, הרקע לא טוב, וזה ממש לא נראה כמו צילום של הופעה. אבל זה לא משנה. העליתי את הסרטון רגע לפני החג השני של סוכות. סגרתי את הטלפון לחג וכשפתחתי אותו שוב אחרי יומיים, הבנתי שאני ויראלית".

איך החיים שלך השתנו מאז שהפכת לוויראלית? "היו לסרטון אלפי שיתופים, מאות אלפי צפיות, הגעתי לצינור די מהר וקיבלתי מאות הודעות פרטיות. המסר שקיבלתי הכי הרבה היה של הזדהות. לא רק מנשים לסביות, עליהן אני מדברת בעיקר, אלא הרבה הודעות מגברים ונשים סטרייטיות שהבינו שבמשך שנים הם שנאו את המגדר שלהם. זה לא קשור לנטייה מינית, אלא למערכת שכנראה מדכאת את כולנו. נראה לי שזה היה סוד ההצלחה של הסרטון. הוא נגע באיזשהו סיפור אישי וקונקרטי אבל של עוד הרבה אנשים אחרים. וכן, וואו, חיי השתנו. נפתח לי אפיק פרנסה חדש לגמרי סביב השירה והרצאות וגם העברתי סדנאות כתיבה ושירה ככלי לאקטיביזם. הסרטון שלח אותי להרפתקה חדשה.

מה כתבו הטוקבקיסטים? "יצאתי מהארון לפני כל המדינה וזה לא משהו שלקחתי בחשבון. קשה לי לומר שזה משהו מאוד טוב... זה מאוד נעים להיות מחוץ לארון אבל פתאום הייתי ממש מחוצה לו וזה היה כלי. זה פשוט היה קצת מפתיע. כמובן שהיו המון תגובות שליליות ועד היום יש. עם מי שאפשר ניהלתי שיח ועם מי שלא- לא. אני רוצה להבחין בין תגובות שמעלות ביקורת על התוכן או שמבטאות איזושהי בורות - איתן אני מרגישה מאוד נוח להתמודד כאשת חינוך, לבין תגובות של קללות ועלבונות, שהרבה מהן מתייחסות לאיך שאני נראית או לגוון הקול שלי, לדברים שהם לא העיקר. אני מאוד אופרטיבית. הבנתי שאין סיבה שאבזבז הרבה אנרגיות בהתייחסות לתגובות מהסוג הזה ואני אפילו לא קוראת אותן. אני בוחרת להשקיע את המשאבים שלי בשינוי שאני רוצה לעשות".

הטיפ של חן לסרטון ויראלי: "להיות הכי אישית וקונקרטית שאת יכולה להיות. לספר סיפור שהוא כמה שיותר אישי, פרטי ושזו בעיני הדרך הטובה ביותר לייצר משהו עם משמעות שמשפיע על החיים של אנשים אחרים".

הסרטון: "משרת אם"

הוויראלית: מור בירן מורג, 35, קופירייטרית, מתגוררת ביבנה עם בן זוגה ושני ילדיהם

צפיות: 480 אלף בעמוד הפרטי, 170 אלף בעמוד "הצנרת", 150 אלף ב"וואלה בריאות", 50 אלף ב"נעמת" והפצת הסרטון בוואצפ בקרב אלפי קבוצות, בעיקר של הורים. במצטבר: כמעט מיליון צפיות.

איך הכל התחיל? "לפני שנה וחצי, אחרי הלידה, חיפשתי עבודה ושמתי לב שהעולם מתייחס אליי שונה. בראיונות עבודה דיברו אליי בזלזול לעומת איך שדיברנו לפני הלידה והציעו לי משרות פחות משתלמות, שמוגדרות לרוב כ"משרות אם". הבנתי שכל העולם שהכרתי מתהפך לי מול העיניים, וזה ממש עצבן אותי. אני עוסקת בכתיבת תוכן יותר מעשור והסרטון היה לי בראש חודשיים. לקח לי חמישה ימים לצלם ולערוך, בעיקר להבין מה אני אומרת ואיך, ואז פרסמתי אותו בפייסבוק הפרטי שלי. כנראה שזה הפריע לעוד אנשים ולא רק לי כי תוך כמה שעות הוא הגיע למאות אלפי אנשים".

איך החיים שלך השתנו מאז שהפכת לוויראלית? "הסרטון הכניס לי רק טוב לחיים. בימים שאחרי פרסום הסרטון קיבלתי אלפי תגובות, גם מנשים וגם מגברים - שהודו לי שאמרתי שהם רוצים להיות עם הילדים ולא רק הנשים. הוזמנתי לתכניות בוקר, הסרטון עלה כאייטם בכל האתרים הגדולים ועד היום מדברים איתי עליו. בראיונות עבודה התחילו להתייחס אליי אחרת. קיבלתי יותר זימונים והרגשתי שרואים אותי קודם כל כתסריטאית ויוצרת. ברמה האישית אני מרגישה שיש לי יותר אומץ להגיד את מה שאני רוצה ויותר כלים להביע את מה שאני חושבת. זה עשה טוב לביטחון שלי וליצירה שלי וזה משהו נפלא. היום אני עצמאית ואני אפילו קצת מתחרטת שלא עשיתי את זה קודם ושנתתי את הזמן והכישרון שלי למשרדים ולא לעצמי לפני הכל".

מה כתבו הטוקבקיסטים? "לצד התגובות החיובית כמובן שקיבלתי גם שליליות. לפעמים אנשים מתלוננים על מה שאני אומרת, אבל מבחינתי זה סימן טוב וזה אומר שהפרעתי למישהו שהדעה שלו בעיני ובעיני הרבה אנשים לא נכונה. אני מקווה שהזזתי לו משהו, לטוקבקיסט שהגיב בשליליות. אולי החדרתי לו משהו חדש לחשיבה ואני מעדיפה שהסרטונים שלי יגרמו לחשוב, או להצחיק או ביחד. ביחד זה אידיאלי".

הטיפ של מור לסרטון ויראלי: "לעשות את הסרטון על הדבר הזה שיושב לכן בבטן, הכי מפריע לכן ושאתן חייבות להוציא אותו החוצה. ככה זה התחיל אצלי וזה עבד הכי טוב".

הסרטון: "אני נגד מצעד הגאווה"

הוויראלית: דנה ורון, 41, אמא לחמישה ילדים בגילאי 8-21, חוזרת בתשובה כבר 24 שנה, נשואה למשה. בשבע שנים האחרונות עוסקת בתקשורת ובהופעות.

צפיות: מעל 486 אלף בעמוד הפרטי, ועוד עשרות אלפי צפיות בעמודים שהעלו את הסרטון באופן עצמאי. במצטבר: חצי מיליון צפיות.

איך הכל התחיל? "הסרטון עלה כתשובה לפוסט שהעלה שי גולדן שאמר שמי שאין לו בעיה עם קהילת ההומוסקסואלים אבל יש לו בעיה עם המצעד, הוא בעצם הומופוב. רציתי להגיד שאני לא נגד הקהילה אבל לא בעד המצעד, והומופוביה זה פחד אבל אני לא פוחדת. הסרטון נולד מתחושה של סתימת פיות ושאין לגיטימיות להגיד את הדברים. אני לא יכולה לדבר נגד כי ישר אני נקראת גזענית, חשוכה, הומופובית. יש לי חברים מתוך הקהילה, אמנם יש לי ויכוח נוקב איתם, אבל יש הקשבה. מאוד חרה לי שעל פניו יש בישראל ליברליזם ופלורליזם, אבל יש גם דברים שאסור להגיד אותם. החלטתי שזה לא כל כך מעניין אותי ושאני אגיד.

ישבתי באוטו, עם אפליקציה שמאפשרת לי לכתוב את הטקסט ולהקריא תוך כדי צילום. כמו פרומטר כזה. ישבתי באוטו. הטקסט היה מולי. כתבתי את הטקסט תוך דקה וחצי ופשוט הרמתי אותו. עשיתי "פרסם" והעליתי בכל העמודים והדפים שאני חברה בהם. בשעות שאחרי לא נכנסתי לפייסבוק. הייתי מאוד עסוקה. עשיתי "שגר ושכח" ואז כשנכנסתי שלוש שעות אחרי, לא האמנתי למראה עיני.

איך החיים שלך השתנו מאז שהפכת לוויראלית? כמות הלייקים לדף שלי כמעט הכפילה את עצמה, ראיתי עשרות אלפי צפיות שהפכו למאות אלפי צפיות, ראיתי ים שיתופים, ים לייקים ופשוט לא האמנתי לסדר הגודל של התגובות. הייתה תמיכה מטורפת, אבל גם הרבה מאוד ביקורת.

מה כתבו הטוקבקיסטים? "היו הרבה מאוד תגובות שליליות אבל אחרי הסרטון זו הייתה הפעם הראשונה שבאתי לבעלי לעבודה ופרצתי בבכי. הרגשתי שזה גדול עליי. כמויות השנאה שהייתי צריכה לעבור... אף פעם לא יצא לי להגיע למציאות כזו. קיבלתי איומים על חיי וחיי משפחתי. שלחו לי תמונה שלי עם היטלר. הגשתי תלונה במשטרה, לאחר שקיבלתי איומים בפרטי. "חכי תראי מה יהיה לך", כתבו לי. אמרתי חלאס, דיברתי עם חברה שחוקרת במשטרה והגשתי תלונה על איומים. הרגשתי חוסר אונים מאוד מאוד גדול ואפילו פחד. פעם ראשונה שהרגשתי פחד על בעלי, על הילדים שלי ועל הפרטיות שלי. היה נראה שלא שווה לי כלום. אני יורדת מהכל. חוויתי סוג של טרור, אין לי מילה אחרת להגדיר את זה.

היה שלב שהשבתי את הדף שלי והעברתי את המסנג'ר להודעה אוטומטית. הרגשתי שאני מופצצת מכל הכיוונים. במקביל קיבלתי טלפונים מכל מיני ערוצי טלוויזיה ורדיו להתראיין. היה ראיון אחד שהבטיחו לי במה מכבדת אבל הכניסו אותי למארב. לא נתנו לי לדבר, לא נתנו לי להגיד כלום. הגעתי לקרב איגרוף עם אנשים אלימים. איחלו לי סרטן הרחם, שאמות במיתות משונות, שהילדים שלי ימותו, באמת דברים מאוד קשים, קללות בוטות מאוד, ונאלצתי למחוק הרבה מאוד אלימות. מצאתי את עצמי מאירה עליי כל כך הרבה שדים ולקחו את הדברים שאמרתי למקומות אחרים לגמרי, משני הצדדים".

מה הדברים הטובים שקרו בעקבות הסרטון? קודם כל יש לי עוד הרבה תכנים מלבד התעסקות בקהילה הגאה, והוצאתי עוד סרטונים מעניינים מאז. יש לנו יהדות מקסימה, עם מיוחד ומורשת מפוארת. יש לנו הרבה הבמה להתגאות. קיבלתי חשיפה חיובית בחלק מהמקומות, עוררתי שיח וברמה האישית התחדדה אצלי תחושת שליחות. יש לי כל מיני בדקי בית עם עצמי איך אני מעבירה את התכנים שלי יותר באהבה, פחות בציניות. מבחינתי זה לקום כל בוקר ולהמציא את עצמך מחדש - אבל לא בדרך שעשינו מקודם אלא בדרך חדשה. מה שעשינו אתמול הוא לא טוב להיום".

הטיפ של דנה לסרטון ויראלי: "לא לפחד. לא לפחד! לדבר באומץ. ולא כי אני משהו מיוחד אלא כי אף אחד לא אשם שאני מפחדת. אם אני אפחד, האמת הפנימית שלי תיגרע מהעולם אז אני חייבת להיות אמיצה.

כשאת פוחדת את מוקפת בעצמך. אנשים לא מעלים על דעתם שלפחד זה אגואיסטי. אני אומרת לא לפחד. יכול להיות שבגלל שאני חרדה לפרטיות שלי ולנוחיות שלי אז אני אחסוך את האמת. אבל מישהו צריך לומר אותה ואמנם צריך בענווה ולא לחשוב שהאמת שלי אלא אני רק צינור, אבל כולנו משרתים של האמת בצורה זו או אחרת. כשיש לך אמת להגיד את צריכה להגיד אותה באומץ".

הסרטון: "אני הפחדים שלכם"

הוויראלית: דינה דיין, 47, מתגוררת במצפה רמון. מקימת "תנועת הפריפריות" ובקיץ שעבר התמודדה מול שמונה גברים לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. נשואה ואם לשלושה ילדים גדולים. "אנחנו בעלי תשובה".

צפיות: כמיליון וחצי צפיות בסה"כ. הסרטון המקורי הוסר מפייסבוק.

איך הכל התחיל? "לקחתי החלטה של הרגע האחרון להתמודד לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. ראיתי שיש הזדמנות לייצר הרבה רעש סביב הנושאים שמעסיקים אותי ביום יום כבר הרבה שנים, הנושאים החברתיים והכלכליים לשיפור הפריפריה. הגשתי את המועמדות ובעקבות ההגשה שעשתה רעש, להפתעתי, התחיל להיווצר צוות סביבי שכלל בין היתר את צוריאל שרון ומיה בנגל והתחלנו להיפגש במשך שבועיים בצורה אינטנסיבית, כשבמהלך הזמן הזה איגדתי וזיקקתי את המסר שרציתי להוציא. זו הייתה עבודה מאוד מעניינת שבמהלכה הרגשנו כולנו שיש לנו משהו חשוב מאוד להגיד- שהשמאל שאמור לייצג את העניים והחלשים לא עושה את זה כמו שצריך, שבמדינת ישראל השמאל מייצג את האליטות. זה מסר שלא פשוט לשמוע. אנשים לא אוהבים את האמת.

איך החיים שלך השתנו מאז שהפכת לוויראלית? ערב לפני שהסרטון עלה, צוריאל שרון, שחתום על הסרטון ועבד עליו בכל הרמות, התקשר אלינו ואמר "אתם מבינים שמחר בבוקר החיים שלכם הולכים להשתנות?" וזה באמת מה שקרה. הסרטון יצא בראשון בבוקר והתפשט כמו אש בשדה קוצים. בכלל לא קידמנו אותואבל הוא נהיה ויראלי תוך כמה שעות.

מה כתבו הטוקבקיסטים? "קיבלנו תגובות מאוד מאוד חזקות. כמובן שהתקשורת מיד עטה על זה והייתי בכל מקום אפשרי. קיבלתי אלפי תגובות, זה היה מאוד חזק. אי אפשר להסביר את זה. זה מדהים. זה מראה כמה כוח יש לרשתות החברתיות ואפשר לדבר מעל הראש של התקשורת. אני מאוד מאמינה בקמפיינים האלה. תראי, ביבי עושה את זה כל יום. היכולת לנהל את האג'נדה שלך לא בתוך התקשורת המיינסטרימית חשובה מאוד. התקשורת המיינסטרימית לא רואה אותי ואת הנושאים שמעניינים אותי. ובגלל זה אנחנו צריכות להעצים את היכולת שלנו להשתמש ברשתות החברתיות. אני מוציאה פוסטים מידי פעם. אני הרבה בטוויטר ואני מקבלת מאות שיתופים עדיין.

הטיפ של דינה לסרטון ויראלי: "את לא עושה סרטון ויראלי כדי לעשות סרטון ויראלי. את עושה אותו כשיש לך מסר מאוד ברור והוא הופך להיות ויראלי כשאת אומרת מה שהרבה אנשים חושבים, כי אנשים רוצים לקחת בזה חלק ומשתפים את זה הלאה. המסר מאוד מאוד חשוב. יש הרבה מסרים שמה בחוץ אבל אם את אומרת את הדברים בצורה חדה וברורה, אנשים מגיבים לך".